הסוגיה האיראנית לא עלתה על שולחן הדיונים הסודיים ביותר, בפורומים הכי מצומצמים, בשבועות ובימים האחרונים, ברקע ההצלחות היוצאות דופן של צה"ל, כתוצאה משינוי המגמה ומהחזרת ההרתעה לידי ישראל. הסוגיה האיראנית הייתה נוכחת כל השנים, גם כאשר לפני 12 שנים ההחלטה התקבלה ואז בוטלה בלחץ גורמים שסברו כי הנזק מהמתקפה הישראלית על מתחמי הגרעין האיראני יגבל על הרווח.
היום, 12 שנה לאחר מכן, קשה עד בלתי אפשרי לקבוע בוודאות איזו גרסה תואמת את האמת ההיסטורית. האם היה זה רמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, שדרש לעצור? או שמא היו אלה אדריכלי הרעיון של מתקפת המנע - ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק - שבדקה ה-90 עשו אחורה פנה?
מכיוון לא צפוי: מפגן התמיכה בנתניהו באויבת הגדולה ביותר של ישראל | צפו בתיעוד
מיקי זוהר בהודעה דרמטית: "הספורט הישראלי בדרך להשבתה"
בשנת 2024, העולם נראה אחרת, מזרח התיכון נראה אחרת, ותכנית הגרעין של איראן נמצאת בשלב לגמרי שונה מזה של שנת 2012. יש הטוענים שקיים שיקול אחד נוסף שדווקא לא השתנה במהלך 12 השנים שחלפו: תפיסת המקרו, המדינית, הביטחונית וההיסטורית של בנימין נתניהו, שרואה במשימת סילוקו של האיום המודרני המרכזי על קיומו של עם ישראל ועל מדינתו - האיום האיראני - את משימתו האישית כמנהיג. נתניהו רואה במשימה זו את הפרק בהיסטוריה שיהיה רשום על שמו, אם יקרה.
השאיפה הזאת הגיעה לשיאה בשנה האחרונה, אחרי האסון הגדול בתולדות המדינה - האסון של 7 באוקטובר. אם ובלעדי ועדת חקירה ממלכתית, האסון יהיה רשום על שמו; 7 באוקטובר יופיע בכל ספר ביוגרפיה של בנימין נתניהו שייכתב בעתיד. הוא ייצמד לשמו בספרי ההיסטוריה, במאמרים, במחקרים, בסרטים ובוויקיפדיה. בנימין נתניהו רוצה, ויש להניח כי גם יפעל, כדי שלא זה יהיה הפסוק האחרון בערך "בנימין נתניהו".
הסרת האיום האיראני - בעיניו של נתניהו זה האירוע שחייב לעמוד במרכז, בשיא הפרק, הדף החשוב בספרי ההיסטוריה. כפי שהגדיר זאת אחד מבכירי הפוליטיקה שמכיר את נתניהו במשך שנים: "נתניהו לא יתן לאף אחד לכתוב את הדף הזה בהיסטוריה במקומו. זה שלו והוא נחוש, עד כמה שזה נמצא בידיים שלו".
מכלול שיקולים שעולים לא אחת בדיונים הפנימיים בזמן האחרון מצביע על המומנטום המיוחד שנוצר אחרי ההצלחות המרשימות של צה"ל - המומנטום שאם לא ינוצל, ספק אם יחזור בהמשך. מאידך, יש את ההתקדמות שאיראן רשמה בתקופה האחרונה בדהירה שלה לקראת השגת הנשק הגרעיני.
לפני עשור, כאשר האפשרות של מתקפת מנע נידונה פה בפעם הקודמת, תכנית הגרעין האיראנית הייתה רחוקה מאוד מהשלבים שבהם היא נמצאת היום. רוסיה של שנת 2012 הייתה רחוקה מלהיות שותפה צבאית אסטרטגית עם איראן. הנשיא פוטין עוד ביקר בבירות העולם המערבי, ונתניהו עוד התגאה בחברותו עם פוטין. ליגה אחרת, זוכרים?
במציאות של היום, רוסיה הפכה לגורם הדוחף את טהרן לקראת מימוש שאיפתה הגרעינית. בוושינגטון לאחרונה מודאגים מהמידע שלפיו מוסקבה וטהרן הגיעו להסכמה אסטרטגית: הספקת רקטות וכטב"מים תוצרת איראן לטובת המשך המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה, תמורת הסיוע הרוסי (כולל סודות הנשק הגרעיני) בהשגת הגרעין המיוחל על ידי טהרן. אם ההסכם הסודי הזה אכן נסגר ומקויים, אזי שעון החול אוזל מול עינינו.
שיקול נוסף שנלקח בחשבון הוא הבחירות הקרובות בארצות הברית. על פי גורמים ישראלים, לאחרונה הם נחשפו לעמדות של הדמוקרטים בעניין הגרעין האיראני.
זה לא נאמר בראיונות ולא בנאומים, אך מהשיחות היותר סגורות עולה רושם כי עמדתה של סגנית הנשיא והמועמדת הדמוקרטית, קמלה האריס, בנוגע לאפשרות שאיראן תשיג גרעין שלא למטרות אזרחיות - רעה לישראל הרבה יותר ממה שחושבים, כולל האפשרות שאיראן תשיג את המבוקש.
השיקול של עמדה אמריקנית עתידית בהחלט מטריד את נתניהו, והוא גם מצמצם משמעותית את מרחב התמרון האפשרי, אם וכאשר ההחלטה לבצע מתקפת מנע תתקדם ותבשיל. הזמן שנותר עד חילופי הנשיא בארצות הברית - זה הזמן לקבל החלטות, לכאן או לכאן.
הפנייה הישירה המוקלטת של בנימין נתניהו לעם האיראני נראית לא רק כמסר מרתיע. סביר להניח כי זה גם בלון ניסוי, שיטה קבועה של נתניהו לבדוק את התגובה האפשרית על פעולה פוליטית, מדינית או ביטחונית שנשקלת ונמצאת בשלב כזה או אחר של דיונים.