רוני אלשיך הוא אזרח מודאג במלוא מובן המילה. מודאג מאוד. מאז פרש מתפקיד מפכ"ל המשטרה, תפקיד שבו כיהן מדצמבר 2015 ועד 2018, הוא עסוק בעיקר בעשייה ציבורית מתחת לרדאר. בנוסף הוא מנצל את ניסיונו הרב ב־27 שנות כהונתו בשב"כ כפעיל שטח ועד תפקידו כסגן ראש הארגון, לסיוע בגיבוש מסקנות בנוגע לאירועי 7 באוקטובר והמחדל שבו לקה הארגון.
הוא בן 61, אב לשבעה ילדים, ומבחינתו הדבר החשוב ביותר הוא עתיד המדינה למען ילדיו ונכדיו. הדבר הזכור ביותר מבחינתו הוא חקירות נתניהו, שהביאו לתיקי האלפים ולהגשת כתבי אישום נגד ראש הממשלה. המפכ"ל, שמונה על ידי נתניהו עצמו, זכה לצונאמי של השמצות ממכונת הרעל. הוא לא סיפק את הסחורה כאשר מילא את תפקידו בתום לב.
181 טילים שוגרו לישראל מאיראן: הרמטכ"ל: "נבחר מתי לגבות את המחיר מהאויב"
"סופו של המשטר האיראני": במערכת הפוליטית דורשים תגובה נחרצת
אלשיך שרד את אותם ימים, והיה מוכן לשתף איתי פעולה כדי לפרוק ערב ראש השנה את הבטן המלאה מחוויותיו ותובנותיו מהמתרחש במדינה בימים אלה. בריאיון לכאן רשת ב' מלפני כשבועיים הוא סיכם את המצב במילים הנוקבות הבאות: "אני לא ישן בלילה מהמצב הביטחוני־אסטרטגי שלנו החל מ־8 באוקטובר. אבוי לנו אם נאבד את הממלכתיות של מערכת הביטחון. אני מוטרד מהמצב של המשטרה, אבל אינני מופתע. כששמו של בן גביר עלה - התחלחלתי. ליבי על השוטרים".
האם המצב במדינה עד כדי כך גרוע?
"בהחלט כן. לא סתם אמרתי 8 באוקטובר ולא 7 באוקטובר, כי ב־8 בחודש כבר הבנו שמדובר במערכת רב־זירתית עם אין־ספור נושאים, כמו תימן, חיזבאללה, סוריה, יהודה ושומרון ואפילו ערביי ישראל. לא חסר. לא יכול להיות שאנחנו מסתכלים על העולם הזה דרך קשית. לא ייתכן שנטפל רק בחמאס. זאת גישה מאוד מפחידה, כי בסוף ברור שיש כאן אירוע אסטרטגי, וגם אם אתה מטפל טקטית - אתה חייב להסתכל על המקרו והאם אתה מחזק אותו".
אז האם העולם סביבנו השתנה וסוף־סוף התעוררנו מהחלום?
"אני מקווה שכן. במשך שני עשורים אנחנו מדברים על השתלבות העולם ללא גבולות משותפים, עם כל ההשפעות. בעקבות כך, אפקטיביות הפרוקסי עלתה מאוד, יחד עם היכולת להפעיל אותו ללא ההכרח בשפה משותפת. יכולת העברת כסף הפכה לקלה. זה ייצר את כל המעטפת שסגרה עלינו כשהיינו רדומים. זה לא שלא הבנו מה עלול להיות. הרי אני הקמתי בתחילת ה־2000 את מחלקת איראן בשב"כ".
"העולם השטוח מייצר מצב שבו כל האויבים הפכו למשותפים. איראן וקוריאה הצפונית הן האויב של כולם. חייב להיות רעיון מסדר למערכה, שהליבה שלה חייבת להיות קואליציה משותפת מול האויבים, ושישראל לא תפעל לבד אלא תקבל גיבוי בינלאומי. אם יקום ציר סוני משותף נגד ציר הרשע, זה יהיה מצוין. זה הרעיון המסדר כדי להתמודד מול איראן. כל מנגנון המימון של ארגוני הפשע ידוע לארגוני הביטחון בעולם, וניתן לעשות סגירה של כל הפעילות הזאת. זה שווה יותר מ־200 מגה־טון פצצות, וזאת תהיה מכה אנושה. במקרה זה אתה מקבל גיבוי בינלאומי. תראה אילו מחיאות כפיים קיבלנו על נסראללה, אבל עדיין אנחנו מקבלים כתף קרה, כי אנחנו פועלים לבד".
"מינוי המפכ"ל מוזר"
בוא נתחיל עם נושאי כלכלה. בדוח המדובר של הורדת דירוג האשראי של מודי'ס השבוע הושמעה, בין השאר, ביקורת חריפה על פגיעה במעמד מערכת המשפט והתנהלות שר המשפטים. האם גם לדעתך קיימת סכנה לדמוקרטיה?
"אני באמת חושב שההפיכה המשטרית הזאת היא אחת הסכנות הגדולות לדמוקרטיה. המבנה המשטרי שלנו הוא מאוד מוזר. אין באמת רשות מחוקקת אפקטיבית, כי היא נשלטת בפועל על ידי הרשות המבצעת. כששר המשפטים יריב לוין כבר מבין שלא יוכל למנות נשיא לעליון, הוא בא ומנסה לדרוס את המערכת. הוא מנסה ללכלך על השופטים. על כך בגין מתהפך בקברו. אחרי הכל כולם צריכים להיות כפופים לחוק ולמשטרה".
"גם לי יש טענות לשופטים, ויש לי אינסוף ביקורת על מערכת המשפט, אבל אסור לשפוך את התינוק עם המים. אני מפחד לחיות במדינה כזאת. קציני משטרה מספרים לי דברים איומים, וזה מאוד מטריד אותי. כשרואים את החבטות בפרקליטות ובמשטרה, וכשאני רואה מה שמתרחש ברשתות החברתיות, אז אחריתה מי ישורנה. בסיטואציה הנוכחית היה צריך ללכת לבחירות, כי אף אחד לא חשב שלשם זה יגיע. בימים אלה, בחסות המלחמה, מחדשים את ההתקפה נגד המערכת, והמשטרה נפגעת".
מדוע לא התרעת על התהליכים הללו בזמן אמת?
"כשעזבתי את התפקיד, המשטרה הייתה ללא מפכ"ל, ודיברתי על הסכנה לאי־מינוי מפכ"ל קבוע. אף אחד לא יצא לרחוב כדי להפגין, כי אף אחד לא הבין מה משמעות הדבר. השוטרים משלמים מחיר יקר, כי חלקם מרגישים לא בנוח, ובמשטרה חובטים. רואים את התמונות מההפגנות, וזה משניא את המשטרה על הציבור. משטרה ללא אמון ציבור היא לא רלוונטית. למה שאני כאזרח אתנדב למשטרה אם אני מרגיש שהיא לא שלי? למה שאתלונן על המשטרה כשאני לא מאמין בה?".
"השוטרים עצמם עובדים סביב השעון, ואין לי טענות אליהם. אבל יש שר שדוחף מפקדים לעבור על החוק, ולכן השוטרים משלמים מחיר בלתי אפשרי. הם הופכים לשק חבטות שמגיע דווקא למפקדים או לשר. ברגע שמשטרה מאבדת את עצמאותה, נגמר האמון במשטרה. רואים שפתאום יש זירות שלא מגיעים בהן לפעילות. מרגישים שיש עבירות שלא מטפלים בהן, או אירועים שבהם דווקא שמים משקל יתר. המשטרה עלולה להפוך למשטרה פוליטית".
מה דעתך על מינוי דני לוי כמפכ"ל?
"זה מינוי מאוד מוזר. כמו שהיית מצפה שלא ימונה רמטכ"ל אחרי 11 חודשים כאלוף, כך אי אפשר למנות מפכ"ל חסר ניסיון למשטרה. דיברתי לאחרונה עם המפכ"ל לוי, והוא הבטיח לי שאכן הוא יוכל למלא את תפקידו, אבל ימים יגידו. המשימה לא פשוטה. השר יוצא לפשיטה עם משטרה, אף שאין לו סמכות להיכנס לבית. זאת שערורייה. תפקיד המפכ״ל הוא לבנות חומה בצורה בינו לבין השר. זה תפקיד קריטי. אני מאוד מקווה שהמפכ״ל ישכיל לעשות זאת, אחרת לא תישאר לו משטרה".
"ברגע שהמדיניות נקבעת על ידי השר, המשטרה אינה עצמאית ואינה ניטרלית. אני מקווה מאוד שכמות השוטרים בעלי עמוד השדרה תהיה גדולה יותר מהשוטרים והקצינים שמתיישרים עם הקו החדש. אם המפכ״ל לא ייצא חוצץ נגד מדיניות השר, הוא לא יכול להגן על המשטרה.
"מניסיוני אני יכול לומר שמי שהולך להיות מפכ״ל צריך לדעת שהוא הולך לשלם מחיר. אני מדבר על עובדות. נכון להיום השר מתערב בעבודת המשטרה ובאכיפת החוק, וזה אסור. האזרחים צריכים לקבל מהמשטרה פעילות לצמצום הפשיעה, אבל כאשר נגנבים יותר רכבים, נרצחים יותר אנשים ונפרצים יותר בתים - זה לא קורה. כדי שזה יקרה, צריך לנתק את המשטרה מהפוליטיקה".
ומפכ"ל מנוסה יותר היה משנה את המצב?
"אין ספק שמפכ״ל מנוסה יותר, שחווה קצת ישיבות ממשלה וממשק עם הכנסת, היה נכנס לתפקיד בצורה טובה יותר. אבל בסופו של דבר, אין לי עניין לחבוט במשטרה, אלא לתקן אותה. לצערי, בימים אלה הרבה קצינים לא מחזיקים מעמד ופורשים. הם מסתכלים ואומרים לעצמם שהם קצינים הרבה יותר מנוסים, אבל היות שהם לא מתיישרים - הם נדחקים לקרן זווית. פוליטיקאים לא אוהבים שוטרים שחוקרים אותם. מזמן היה צריך להפקיע מידיו של בן גביר את המעורבות בקידום קצינים. הסטטיסטיקה לא מרמה, ויש ירידה בחקירות של פוליטיקאים. רציתי להאמין שהאזור של יחידת להב 433 עדיין מוגן ביחס ליתר המכלולים. אני מקווה שכך יימשך. אם תהיה מעורבות פוליטית בחקירות המשטרה, אפשר לסגור את הבאסטה".
האם הערכת שביבי ימנה את בן גביר כשר לביטחון לאומי וכאחראי על המשטרה?
"התחלתי לדבר על החששות מהכיוון המסתמן עוד לפני שהוא מונה. ראיתי שהמגעים מתקדמים, וכשזה קרה - לא ראיתי שהשמיים נפלו על מישהו. לפני חמש שנים לא הייתי מאמין שמינוי כזה יקרה, אבל אחרי הבחירות זה עבר בגרון. המחיר הוא פגיעה באמון הציבור והתוצאות הגרועות של המשטרה. בן גביר לא נותן שירות. כמות העבירות שהציבור נחשף אליה הולכת וגדלה, ורואים את זה במספר מקרי הרצח, הגניבות ועוד. התוצאות הן רעות. בתקופתי במשטרה עשינו רפורמות עם תוצאות מדהימות, והייתה ירידה דרמטית בעבירות הרכוש ובגניבות הרכב, עד כדי כך שבזכות הירידה בפשיעה - חברות הביטוח שהיו שותפות למימון אמרו שכבר זה לא משתלם להן".
אבל בן גביר הצליח להשיג למשטרה תקציבים נוספים שלא היו בתקופתך.
"זה חרטא ברטא. השר גלעד ארדן הביא בתקופתו הרבה יותר כסף לשכר השוטרים מאשר מה שקורה היום. היום יש כל מיני סיפורים. כשאתה מסתכל מה קיבל השוטר בתכלס, זה כלום ושום דבר, אז שלא יספרו סיפורים. בתקופתי מילאתי את כל התקנים וקיבלתי הרבה תקנים חדשים, במיוחד עבור הפשיעה במגזר הערבי, שאת כולם מילאתי. הקמת משמר לאומי זה לא נקרא משטרה. תחנות המשטרה ריקות היום מבלשים ומחוקרים, וזה מאוד עצוב. המשטרה נסוגה אחורה, ואני אומר את זה על סמך שיחות עם הרבה גורמים במשטרה".
"לא משתחררים מהקונספציה"
בוא נחזור למצב הביטחוני היום ולתפקוד השב"כ באירועי 7 באוקטובר. ממה נבע הכישלון?
"מדובר בכישלון של כל המערכת, ולא רק של השב"כ. מי שאחראי על ההתרעה למלחמה זה לא הארגון. הייתי מתחקר שלושה נושאים שנוגעים למלחמה: מי צריך להיות איש המודיעין? מה הדנ"א שלו? האם צריך שהוא יצמח בארגון? והאם יש לו ענווה וחשיבה מחקרית או שאין לו? לאורך השנים מינו לתפקידים בכירים אנשים לא מתאימים, עיין ערך ראש אמ"ן. נושא שני היה כשלי החשיבה, שמלווים אותנו המון שנים. זה מאוד נחלש בשב"כ, וכמעט נמחק באמ"ן. האדם הסביר נתון לאורך הזמן לכשלי חשיבה, כי המוח מוגבל, העולם רווי מידע והסיכונים עולים".
"הנושא השלישי הוא סופר־חשוב ונוגע לממשק שבין הדרג המודיעיני למדיני. היעד של הדרג המדיני היה שחמאס מוחלש ומורתע, ושיש עניין לסגור כל סבב לחימה כמה שיותר מהר - וזה סופר־מסוכן. אם, נגיד, הדרג האופרטיבי ממליץ לערוף את כל הנהגת חמאס, מבחינת הדרג המדיני זה סבב לחימה משמעותי נוסף, ולכן הדרג המדיני לא מאשר. לאחר מכן הדרג הביטחוני מציע שוב, ופעם נוספת - הדרג המדיני לא מאשר. בסוף יש דינמיקה של אי־נקיטת פעולה, ובהדרגה מתקבעת טעות מודיעינית, כי המודיעין כבר לא משמיע את דעתו".
זה נכון אולי לגבי הצבא, אבל מה קרה עם השב"כ ב־7 באוקטובר?
"זיהיתי את התהליך הזה עובר על הצבא בצורה משמעותית, אבל הרבה פחות על השב"כ. האשימו את השב"כ שהוא מיליטנטי מדי. גם אחרי שפרשתי, השב"כ חזר והציע רעיונות כאלה - מתוך הבנה שאם אתה לא מפתיע את האויב, הסיכוי להצלחה נמוך, אבל זה לא עזר.
"לגבי מה שקרה בארגון ב־7 באוקטובר, האמת שאין לי תשובה אינטליגנטית. ממה שאני מבין הצבא ידע שקורה משהו, אבל הוא לא צלצל מספיק חזק בפעמונים. השב"כ לא שלח את צוות טקילה כדי להכריע את המערכה. היה כשל של הבנת השב"כ לגבי רמת ההיערכות הצבאית ומול מה יכול להתמודד אותו צוות חירום שנשלח. דבר אחד בטוח: הוא לא נשלח כדי לעצור ההתקפה".
"אחרי צוק איתן תרגלנו עם הצבא, כולל המשטרה, תרחישים דומים. בתחקירים של צוק איתן אמרתי שהפער הגדול ביותר בהיערכות הוא שהמשטרה אינה מוכנה מודיעינית, כי אף אחד לא סיפר לי מי יעצור את האופנועים של חמאס בבאר שבע או בפתח תקווה. הצעתי לאיזנקוט, שהיה רמטכ"ל בזמנו, לעשות תרגיל עם השב"כ והמשטרה, כדי לאתגר את היכולת לבלום את ההתקפה. התרגיל התפרס עד לאילת ולכיוון המרכז - והוא נכשל טוטלית. במשטרה עשינו תרגילים גדולים עם הצבא על התרחישים האלה, אבל זה נפסק".
מדוע הפסקתם לתרגל? מדוע המשטרה לא שולבה?
"בשלב מסוים הקימו את הקיר החוצה בין עזה לישראל, שאמור היה לבלום את המנהרות. ביבי חגג, כי זה נתן את התחושה שתרחיש הפלישה של חמאס נגמר. אף אחד לא שאל את עצמו מאילו מקומות אחרים הם יגיעו. אני מעז להגיד את זה, כי אני יודע מהמשטרה עצמה שעם הקמת המחסום בגבול - התרגילים הופסקו. ועדיין, למרות זאת, המשטרה הפעילה את תרגולת החדירה, אבל הפעמונים לא צלצלו ב־7 באוקטובר. כשייגמרו כל התחקירים, נדע יותר תשובות".
אז מדוע מחכים? חייבים מיידית ועדת חקירה ממלכתית?
"בוודאי שצריך. אין בכלל שאלה. כל השאלות הללו צריכות להישאל. אני מאוד אשמח לכוון את מי שצריך לעסוק בנושא. אני יודע שבשב"כ נעשים תחקירים מאוד נוקבים ולא נעימים. מה ייצא מתחקירים אלה אני לא יודע, אבל השב"כ חייב לדעת מה צריך לשפר ומהר.
"הכשל של 7 באוקטובר בנטו הוא בוודאי של מערכת הביטחון. אין בכלל שאלה. אבל הכשל הגדול יותר התפתח עד 7 באוקטובר בקונספציה שהוביל הדרג המדיני לאורך שנים עד אז. היום אומרים שאם נצא מהרצועה, לא נצליח לחזור אליה. אנחנו בעצם אומרים מבלי משים ששוב אנחנו לא משתחררים מהקונספציה, וכך ניתן בפועל לאויב להתעצם. זה בדיוק האלמנט של כשלי חשיבה. עד 7 באוקטובר היה כשל ענק של המערכת כולה, ורק ועדת חקירה ממלכתית תוכל לחקור מה באמת קרה".
האם האמנת שלא נלך לבחירות אחרי מגה־אירוע ביטחוני כזה, שלא היה כדוגמתו מאז הקמת המדינה?
"אני לא פרשן פוליטי גדול, וכולם מבינים, וגם אני סבור, שצריכים בחירות - אבל זה עניין של הגורם הפוליטי. כולם רוצים לנצח, אבל אנחנו בהכרזת מלחמה אינסופית, ואומרים לנו שכשיש מלחמה אין זמן לבחירות. הדרג המדיני חייב לבקש מחדש את אמון הציבור כדי לבחור את האנשים הנכונים שיתקנו את המערכת. יש היום בעיה קשה של אמון ציבור, ואקסיומה איך עושים את זה".
"לעבוד מול מדינת לבנון"
נדבר עכשיו על השאלה איך מקדמים את החזרת החטופים, שנדמה כי נעלמו מהשיח הציבורי.
"אחת השערוריות הגדולות בהקשר זה היא קטאר. בעיניי, החיבור עם קטאר הוא בעייתי, ולא רק בגלל חלקה במימון חמאס. ב־8 באוקטובר אסור היה לבחור בה כמי שתביא לנו עסקת חטופים. המשימה העיקרית של קטאר היא להשאיר את שלטון חמאס. אנחנו יודעים כבר שנים שהיא מנהלת נגדנו קמפיינים באוניברסיטאות בארה"ב, ומשום מה אנחנו עדיין בוחרים בה כמתווכת. זה בלתי אפשרי, ואין לי הסבר לוגי מדוע צריך לשמר את הדבר הזה. צריך היה לבעוט אותם החוצה כבר ביום הראשון".
"תהליך הבאת החטופים עלול להימשך שנים, וכדי להביא אותם צריך להוציא את קטאר מהתמונה. היא אויבת של המצרים, של האמירותים ושל הציר הסוני המתון. חייבים לייצר ציר סוני מתון שיפגע במשילות חמאס, אבל כל מה שעשינו עד היום היה הפוך ורק חיזק אותו. זאת פשוט שערורייה. מה זה מיטוט שלטון חמאס? זה לא המנהרות. עובדה שחמאס עדיין שולט היום בעזה. מה שבאמת ילחיץ את ארגון הטרור זה רק הפסקת המשילות שלו. ברגע שזה יקרה, ניתן להחזיר את החטופים, וזה לא ייקח הרבה. זה עניין של ימים. כרגע יש פספוס, וכל יום שעובר - הבעיה המוסרית הקשה רק מחריפה".
כיצד לדעתך מתנהלת המלחמה בלבנון?
"אני לא מופתע מההישגים של צה"ל ומיכולת המודיעין שנצברה באמ"ן. זה לא מקרה. אבל השאלה הגדולה היא מה אנחנו עושים עם זה. אני שומע מפוליטיקאים שהמלחמה שלנו היא מול לבנון. זאת טעות קשה. המלחמה היא מול חיזבאללה, וזאת הזדמנות דווקא לחזק את לבנון. אם אנחנו רוצים שההישגים יתורגמו לניצחון על איראן, צריך לחזק את אלה השמחים על המכות שחטף חיזבאללה. יש לנצל את החרדה הקיימת בחיזבאללה כדי לייצר ציר סוני מתון, שיש לו יכולת להוות ציר מול האיראנים, לתת לאמריקאים את ההובלה ולשקם את לבנון. אנחנו לא צריכים עוד מדינת אויב בגבול הצפון. הרי לא נגיע למצב שבו אחרון הטילים של חיזבאללה יחוסל בתוך שבועיים. אנחנו צריכים לעבוד מול מדינת לבנון, ולא להסתפק במשלחות של האו"ם".
בוא נעבור לפיל שבחדר ולחקירות נתניהו. האם, אחת ולתמיד, הייתה לך מעורבות אישית בחקירות? קצין המשטרה דני יופה העיד שלא היית מעורב.
"הוא צודק. מפכ"ל אינו מעורב בחקירה. נקודה. מפכ"ל כן מקבל דיווחים, והיה לי בדיוק סדר עדיפויות אילו חומרים לקרוא כדי לוודא שנעשית עבודה מקצועית ומה בסופו של דבר מעבירים לפרקליטות. מפכ"ל נמצא מאחורי הקלעים, שומע עדכונים והערכות מצב. הוא בשום אופן הוא לא מעורב בחקירות. בסוף החומרים מגיעים לשולחנו רק בפרשות משמעותיות, ואז יושבים ומציגים את הראיות המרכזיות. יש צוות משפטי המחווה את דעתו, ואז מסכמים מה להעביר לפרקליטות".
"מבחינתי, הדבר הכי חשוב היה לתת גיבוי לצוות החקירה, כולל תוך כדי החקירה והיציאה לתקשורת. עובי העור של החוקרים אינו כמו של המפכ"ל, והוא חייב להגן עליהם מפני גורמים שיילחמו במשטרה. מעולם לא צפיתי בשום חקירה פוליטית, אפילו לא לדקה, כי אם אתה רוצה לקבל החלטות רציונליות, אסור להיות מעורב אישית. כל השאר זה אגדות עם".
ראש הממשלה יעלה על דוכן העדים במשפטו ב־2 בדצמבר, אלא אם תהיה התפתחות לא צפויה. האם תהיה שם?
"מה פתאום. אני לא חושב שתפקידי הוא לצפות בעדותו. אני לא חושב שזה משהו אישי, ואין לי שום דבר אישי בנושא. זה מסקרן אותי כמו כל אזרח במדינה. אני מנחש כי העדות תהיה לרעתו, כי הוא לא יודע להעיד טוב, ודי לצפות בעדותו בוועדת מירון - אני בטוח שזה לא מה שעורך הדין רצה שהוא יגיד. בעדות ניתן לעמת אותו עם העדויות במשטרה. העדות שלו זה לא נאום לאומה. אבל אם אתה לא מעיד, זה לרעתך. זה מלכוד 22".
האם המחיר ששילמה מדינת ישראל על העמדת נתניהו לדין לא היה כבד מדי? אולי היה צריך להגיע מזמן לעסקת טיעון הכוללת את פרישתו מהפוליטיקה ולגמור עם הסאגה?
"כמשטרה, אסור לנו כגוף מקצועי לשקול שיקולים כאלה, כי אנחנו צריכים להגיע לחקר האמת ולשלוח את הממצאים לפרקליטות. אנחנו צריכים לשקול שיקול יבש אם יש מספיק ראיות להעמדה לדין. לאחר הגשת כתב האישום, עשויים להיות כל מיני שיקולים נוספים אפשריים שמותר לשקול. במעלה הדרך - להחליט איזו עסקת טיעון היא ראויה, והאם לטובת הציבור אפשר לעשות עסקה כזאת".
"כאזרח אני חושב שהסאגה עם ביבי לא טובה לישראל, ואני רואה את המחירים. ההחלטה ללכת לעסקת טיעון היא אפשרית, אך בתנאי שתהיה ראויה ולא מבזה את חקר האמת שתצא לאור אחרי כל החבטות במערכת אכיפת החוק. אני לא אפול מהכיסא אם תהיה עסקת טיעון. יש לי תחושה שהדמוקרטיה בישראל שברירית מדי ושיש אינטרס ציבורי בעסקה כזאת, אבל מי שצריך לקבוע זו היועצת המשפטית לממשלה. אסור שהעסקה תשמש קרדום לחפור בו לצורך השתלחות במערכת אכיפת החוק. אולי צריך לאחר מכן להקים ועדת שרים למלחמה בשחיתות".
"קנאות למתינות"
מה אתה עושה בימים אלה?
"חוץ מפעילותי במגזר ההייטק אני פעיל במספר מישורים. אני גם פעיל חברתי ומתנדב בכל מיני ארגונים, כולל במכון המודיעין ובמכון לקרימינולוגיה. בנוסף, מאז 7 באוקטובר הקדשתי הרבה מאוד שעות כדי להזריק המלצות לכל אלה שהיה מוכנים להיפגש איתי. אבל דיונים כאלה צריכים להגיע לשולחן הקבינט, וזה לא מגיע לשולחן שלו. כרגע לקבינט אין כיוון אסטרטגי. אם אין דיון של היום שאחרי, לא נוכל לדעת מה יקרה ביום שלפני, וזה מאוד בעייתי".
האם יש מצב שתצטרף לפוליטיקה?
"עד כה אמרתי שהאצבעות שלי עבות מדי בשביל פוליטיקה, וזו לא בדיחה. הפוליטיקה של היום היא פופוליסטית, ואני לא רואה את עצמי מתעמת כל היום עם הכתבים בטוויטר. מי שיכולים להשפיע הם אנשים שמחפשים משהו אחר. אם יש רעיונות לשנות את מה שקורה, אני עושה את זה מלמטה, וכך אוכל לתרום ככל יכולתי. אני לא מחפש שום תפקיד. לא רואה את עצמי מתבוסס במי האפסיים בגלל הפופוליזם".
האם אתה בקשר עם אנשי המשטרה או עם אנשים פוליטיים?
"אני בקשר עם כל מי שבוחר להתייעץ איתי או להקשיב לי. במלחמה פגשתי פוליטיקאים, כולל חברים בקבינט, וסיפקתי להם את התובנות שלי. העמדה לא שייכת למפלגה מסוימת. אני מכיר קבוצה של הרבה ביטחוניסטים שרוצים לעזור. כמו כל אזרח, יש לי עמדות שאת חלקן שמעת עכשיו, אבל העמדה המרכזית שלי היא קנאות למתינות. אם תקום מפלגה שזאת תהיה הרוח שלה, הרבה אנשים מחכים לה ויצטרפו אליה. יכול להיות שגם אני מחכה למפלגה כזאת, אבל אני לא מרגיש את 'החיידק'".
לסיום, מה אתה מעוניין לאחל לאזרחי ישראל לרגל השנה החדשה?
"אני מציע להיצמד לשיר הילדים שלמדנו בגן - 'שיפה ושונה' תהיה השנה החדשה. כדי שזה באמת יקרה, חייבים לסמן לעצמנו יעד של להיות מדינת המופת שהתרחקנו ממנה. ברמה המוסרית, מדובר על לכידות חברתית וחתירה להישגים בכל התחומים. אני מאוד מקווה שנחזור לחזון הזה, ושהדברים החשובים יהיו חשובים באמת. אפשר להחזיק בעמדות, אבל כמו בזוגיות - יש סדרי עדיפויות. יש חשיבות לטולרנטיות, וצריך לזכור שאנחנו צריכים האחד את השני, כי אף אחד לא יודע את כל האמת".