אני אוהב את התחרות בתקשורת בין ראש הממשלה לשר הביטחון בסוגיה מי האיש שמנהל את המערכה. אין ספק שראש הממשלה הוא זה שמאשר את כל הפעולות החריגות, דוגמת הפעולה לחיסולו של חסן נסראללה. שר הביטחון יואב גלנט מבקש לעצמו מעט אבק כוכבים, ולא מחמיץ שום צילום שיעיד על כך שאי אפשר בלעדיו.
גלנט, שצעיר בהרבה מבנימין נתניהו, יוצא לשטח כשהוא מלווה בדרך כלל בצלם צמוד של משרד הביטחון. הצלם מנציח את השר בצילומי סטילס ובווידיאו כשהוא יושב או עומד ותמיד מוקף חיילים. בתקופה שבה שמו מוזכר בידי מקורבי ראש הממשלה כשר הביטחון לשעבר, אסור לו להפסיד אף פריים. אני עוקב אחרי גלנט באוויר, בים וביבשה. הוא טס במטוס קרב של חיל האוויר, שט בסטי"ל של חיל הים, וצולם ביבשה עם לוחמי צה"ל בנגב ובצפון.
מילים יפות ללא כיסוי: סמוטריץ' מתנהל בחובבנות - על חשבון כולנו | משה נסטלבאום
המומנטום משתנה: ישראל מול איראן - נתניהו בוחן את האפשרויות | אנה ברסקי
גם ראש הממשלה לא מחמיץ שום צילום שיעיד שהוא־הוא זה שמנצח על המערכה. נתניהו היה עם הלוחמים בעזה, פגש חיילות בשטחי התכנסות, ביקר פצועים בבתי חולים, וגם במקרה שלו תמיד היה מי שהקפיד שיתועד בידי צלם צמוד.
כדי להפגין שהוא בעניינים גם בדרכו לנאום בארה"ב, הצטלם ראש הממשלה במטוס "כנף ציון" כשהוא מנהל את המערכה בטלפון במהלך הטיסה. זה לא הספיק. מיד אחרי נאומו באו"ם היו מי שהדליפו לאמצעי התקשורת, שלפני שעלה לנאום על בימת עצרת האו"ם, אישר נתניהו את חיסולו של נסראללה.
רגע אחרי נאומו הגיעה לאמצעי התקשורת תמונה נוספת של ראש הממשלה בחברת מזכירו הצבאי וראש הסגל. הם צולמו באחד החדרים שהועמדו לרשותו באו"ם, כשהוא מקבל תדרוך ומעביר הנחיות לניהול הקרבות. ומה קורה עם הרמטכ"ל? הוא מעדיף להצטלם כמה שפחות. במקום לעסוק ביחסי ציבור, הוא משקיע את כל זמנו בניהול הקרבות.
ידיעת הזהב
המידע על כך שנפתחה אפשרות לחסל את נסראללה הגיע לגורמי המודיעין כמה דקות לפני שראש הממשלה עלה לנאום על במת עצרת האו"ם – ודוּוח לו בקו טלפון מאובטח לארה"ב.
נוצרה הזדמנות מבצעית לחיסולו של מנהיג חיזבאללה, וראש הממשלה התבקש לתת את אישורו למבצע. כמה שעות לאחר החיסול הפיצו מקורביו של נתניהו ספין בתקשורת, שלפיו הנסיעה של ראש הממשלה הייתה פעולת הסחה לפעולה בלבנון. מה שבפועל לא היה ולא נברא. עוד ספין חובבני שמטרתו לייצר דעת קהל אוהדת.
במשרד ראש הממשלה ביקשו להפיץ דברי הבל שרק פתי יאמין להם. מדובר בקשקוש. אם נתניהו לא היה נוסע לארה"ב, האם לא ניתן היה לחסל את נסראללה? האם מזכ"ל חיזבאללה התנהל על פי נסיעותיו של נתניהו בעולם?
מי שהפיץ את הסחריר הזה, שנועד לעבוד עלינו בעיניים, הוא חובב שמבזה את עצמו וגם את מי שטרח להוסיף ולהפיץ אותו. פעם התייחסו באמון ובהערכה להודעות שיצאו ממשרד ראש הממשלה, גם אם העיתונאים התבקשו שלא לייחס אותן לראש הממשלה. היום כל עיתונאי יודע שמשרד ראש הממשלה הפך לאחד מפסי הייצור הגדולים של ספינים בישראל.
מקצוען וחובבן
בנימין נתניהו הוא אחד הנואמים הטובים ביותר. אין מחלוקת שלנאום הוא יודע, כשם שאין מחלוקת שהוא רהוט ומקצועי. הוא נשא באו"ם נאום לוחמני, שהיה מכוון לא רק למדינות העולם אלא גם לציבור הישראלי. כשנתניהו מבהיר שאין מקום בעולם שידה של ישראל לא יכולה להגיע אליו, הוא מבקש לשלוח מסר מרגיע למי שצופה בנאומו בארץ.
נתניהו כיהן במשך ארבע שנים כשגריר ישראל באו"ם, בשנים 1984־1988. קדמו לו בין השאר אבא אבן, יוסף תקוע וחיים הרצוג ז"ל, שייצגו את ישראל בכבוד מעל בימת העצרת. כולם היו נואמים מצוינים ונחשבו מסבירים טובים ביותר של העם היהודי בעולם.
במשך שנים רבות נשלחו לאו"ם שגרירים מקצועיים ולא פוליטיקאים, אך בשנים האחרונות הפך תפקיד השגריר באו"ם למתנת פרידה שקיבלו אישים אחרי פרישתם מעשייה פוליטית, או למתנת הוקרה שקיבלו מראש הממשלה אלו ששירתו אותו בנאמנות.
אחד המינויים הפוליטיים הבוטים ביותר היה זה של גלעד ארדן, שנחשב כאחד השרים הגרועים ביותר שכיהנו במשרד לביטחון הפנים. ארדן יכול היה להיות שגריר מצוין. כמי שמצטיין בעיקר בפוזות, היה באפשרותו להתבלט כנואם אטרקטיבי, אלא שאת האטרקטיביות תפסו טריקים, שטיקים וגימיקים.
בכירים במשרד החוץ התקשו להאמין כשראו את השגריר ארדן ואת חברי המשלחת הישראלית לאו"ם עונדים טלאי צהוב בדיון של מועצת הביטחון באוקטובר האחרון. במשרד החוץ מתחו ביקורת קשה על התנהלותו של השגריר, וכינו אותה "גימיק תקשורתי מזיק". היו שהזכירו שישראל היא הראשונה להעביר ביקורת על מדינות אחרות שהשתמשו בזיכרון השואה באופן מניפולטיבי.
אחת הטענות כלפי ארדן היא שהאיש ניצל לכאורה את תפקידו באו"ם לצורך קמפיין פוליטי, כשהוא אינו מתעלם מחברים במרכז הליכוד. לשיא הגיעו הדברים כשיושב ראש "יד ושם" דני דיין יצא נגד התנהלותו של ארדן ואמר שהוא "מבזה הן את קורבנות השואה והן את מדינת ישראל".
הסברה הייתה תמיד עניין למקצועניים, וארדן לא היה כזה מעולם. הוא לא יותר מיצרן כותרות. הוא קרא לעזוב את האו"ם, מה שנתפס כבדיחה. הוא לא הסתפק בכך וקרא למזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש להתפטר מתפקידו – קריאה מיותרת, שלא נחשבה ככזו שיש להתייחס אליה ברצינות.
ארדן מוכר כמי שיורה מהמותן ואחר כך מחפש את המטרה. כך נהג כשכיהן כשר לביטחון הפנים בפרשת אום אל־חיראן ב־2017, כשתקף בחריפות את התנהלות המחלקה לחקירות שוטרים, ואמר ש"דריסת השוטר ארז עמדי לוי הייתה פיגוע, ומח"ש התנהלה בצורה שערורייתית כשקבעה את התוצאה מראש". ארדן טען שדריסת השוטר תוכננה מראש בידי יעקוב אבו אלקיעאן, מה שהתברר בתוך זמן קצר כבדיה וכהפרחת האשמה חסרת בסיס.
באוגוסט האחרון סיים ארדן את תפקידו באו"ם. מחליפו, דני דנון, נתפס בעיני מקורביו של נתניהו כעושה צרות מקצועי, שלא דופק חשבון. לכן נכון היה לדעתם להציע לו לחזור ולשמש בפעם השנייה כשגריר באו"ם. דנון לא חסך בעבר ביקורת מנתניהו ואמר שהליכוד היא "תנועה שהוזנחה במשך שנים על ידי נתניהו". הוא הוכיח שאפשר לשמש אופוזיציה לראש הממשלה בליכוד, וגם להיות אהוד על חברי המרכז.
ההתבטאויות של דנון, שנבחר בעבר ליו"ר תנועת הליכוד העולמית, עוררו בעבר את זעמו של נתניהו. הלה העז להטיח דברים קשים בראש הממשלה, ושאל אותו בין השאר "האם אנחנו מחכים שג'נין תהפוך לעזה?", מה שבהמשך התברר כנכון. דנון הוא אופורטוניסט וזיקית. לאחר שסיים בעבר את כהונתו כשגריר ישראל באו"ם, הצליח לעשות מה שלא רבים הצליחו – והתברג מחדש ברשימת הליכוד.
יש לציין שדנון הוא איש ענייני. בתקופתו לא נראה מופעי קוסמות, שטיקים וטריקים. הוא לא חולה פרסום כפייתי, ואפשר להעריך שהתקבל בברכה במשרד החוץ אחרי תקופת ארדן באו"ם, למרות היותו איש פוליטי. במשרד החוץ יודעים שהסתיים עידן ותמה תקופת הקוסמות.