ההתנקשות ביום שישי בחייו של חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, בלב מטה ארגון הטרור בלבנון, מעוררת גלי צונאמי עצומים ברחבי העולם.
מעבר לשינוי החד שחל לאחרונה בניהול המערכה נגד איראן, בהיקף ובעוצמת המאבק שמובילה ישראל במיוחד נגד חיזבאללה – הפרוקסי הבכיר והנכס האסטרטגי, המדיני והאידיאולוגי החשוב ביותר של משטר האייתוללות – מדובר בפגיעה אנושה ומטלטלת בצמרת ארגון הטרור השיעי.
כמו כן, ספג חיזבאללה נזק כבד וחסר תקדים שנגרם למרכז הפיקוד והשליטה שלו בדרום לבנון ובמרחב המזרח התיכון. לכך יש להוסיף את המהומה האדירה שהתחוללה בביירות ובטהרן, לצד הטראומה שפקדה את צמרת המשטר, משמרות המהפכה וכוחות הביטחון האיראניים.
חיסולו של האיש שנחשב יותר משלושה עשורים למנהיג החזק בלבנון ולאחד מאויביה המרים, האכזריים והמסוכנים ביותר של ישראל – שהפך את חיזבאללה למעצמת טרור אזורית האחראית למותם של אלפי אזרחים וחיילים ישראלים, אמריקאים, לבנונים ואחרים – הוא אירוע קריטי.
הטלת פצצות חודרות בונקרים במשקל כולל של למעלה מ־80 טונות בלב רובע הדאחייה שבדרום ביירות, ניפצה את תדמיתו של הארגון, כמו גם את דימויה העוצמתי של איראן בעיני מדינות ערב, העולם השיעי והעולם המוסלמי.
זהו מהלך צבאי, מודיעיני ואופרטיבי מבריק, המהווה את אחד מרגעי החולשה וההשפלה החמורים ביותר שפוגעים בכבוד המוסלמי־שיעי וביוקרת המשטר האיראני, מה שמחייב אותו לתגובה כואבת כלפי ה"אויב הציוני".
אתגר מנהיגות
בראייה אסטרטגית רחבה, ללא ספק מדובר באירוע מכונן בקנה מידה גלובלי, שהתחולל בנקודת זמן קריטית ונושא משמעויות והשלכות אדירות החורגות הרבה מעבר לממד הזמן המיידי. כבר עתה ברור כי זהו מהלך עתיר חשיבות שיוביל לשינוי מהותי במפת היחסים והאיומים במזרח התיכון, במשוואה הגיאופוליטית־ביטחונית האזורית, כמו גם במאזן העוצמה וההרתעה של ישראל מול איראן.
יתרה מכך, זהו הישג צבאי עצום עבור ישראל וניצחון ביטחוני ותודעתי קריטי מול איראן. הוא משנה לחלוטין את "כללי המשחק", מחריף את הכאוס והדאגה בטהרן ומוביל, מנגד, להיערכות מסיבית בישראל לקראת תגובה איראנית חריפה, שעלולה לגרום להתלקחות אזורית שהשלכותיה עלולות להיות קטסטרופליות. היינו, להסלמה ביטחונית שתידרדר לעימות נרחב ורב־זירתי בצפון, בדרום, ביהודה ושומרון, בבקעת הירדן ובמזרח ירושלים.
ההסלמה עלולה לכלול, בין השאר, הגברת ירי טילים ומל"טים קטלניים מצד מיליציות פרו־איראניות הפועלות ברחבי עיראק, סוריה, לבנון ותימן, וכן הצטרפות תאי טרור ולוחמים שיעים מפקיסטן, אפגניסטן ומדינות נוספות במרכז אסיה ל"ציר ההתנגדות".
בראייתם של כל אלה, מדובר באירוע קטלני שמעצים את יצר הנקמה ותחושות השנאה כלפי ישראל, מספק להם לגיטימציה לפעול ביתר שאת נגדה ומדרבן אותם לסייע לאיראן להבעיר את המזרח התיכון כולו. לא בכדי הצהיר עלי חמנאי, מנהיגה העליון של איראן, בישיבת מועצת הביטחון הלאומי שלה שנערכה בשבת, כי "גורל האזור ייקבע בידי כוחות ההתנגדות".
מעבר לחשש מפני אובדן השליטה בחיזבאללה וניפוץ תפיסות מוטעות בנוגע לחסינותו של הארגון מזרועותיה הארוכות של ישראל, מדובר במבחן מנהיגות לאיראן ולעוצמת השפעתה על שותפיה בציר הרדיקלי, לצד מחויבותם של "שלוחיה" - ובהם מיליציות שיעיות הפועלות בעיראק. מנגד, זוהי שעת מבחן הרת גורל ליכולתן של ארה"ב והחזית האנטי־איראנית לבלום את האסקלציה הביטחונית, תוך שיתוף פעולה עם הנהגת בגדד ומניעת נפילתה בידי איראן.
כאן חשוב להבהיר כי עיראק – הנחשבת כערש הטרור הסוני־דאע"שי ודאע"ש – מתקשה להתמודד עם חתירתה הממושכת של איראן תחת יציבות המשטר, חרף הידוק היחסים ושיתופי הפעולה ביניהן מאז פלישת ארה"ב אליה ב־2003, ובמיוחד מאז פרוץ המלחמה ברצועת עזה. שתי המדינות, איראן ועיראק, חולקות גבול ארוך שמשתרע על פני 1,599 ק"מ, מוצא דתי־אתני ועבר תרבותי־היסטורי משותף (לרבות מלחמה ביניהן בשנים 1980־1988).
עיראק הצליחה במשך שנים לתמרן בין ארה"ב, שכ־2,500 מחייליה פרוסים על אדמתה, לבין איראן, שטיפחה רשתות קשרים עם ארגוני טרור, מיליציות ומפלגות פוליטיות פרו־איראניות המשפיעות על המרחב שלה. כל זאת, תוך שהיא מאפשרת לכל אלה לפעול בו־זמנית בתחומה, בין השאר במסגרת המאבק בדאע"ש.
עם זאת, מאז חיסול קאסם סולימאני בבגדד ב־2020 ובמיוחד מאז 7 באוקטובר, גבר הלחץ האיראני על ממשלת בגדד להסיג את הכוחות האמריקאיים משטחה. לראיה, המיליציות הפרו־איראניות תקפו מאז יותר מ־170 פעם בסיסים אמריקאיים ואף שיגרו מל"טים לבסיס בירדן, מה שהוביל להרג של שלושה חיילים מצבא ארה"ב.
"המחיר" של חיזבאללה
בשל מיקומה האסטרטגי והיותה חיץ מבחינת איראן מפני האיום הסוני בהובלת סעודיה (איתה היא חולקת גבול שאורכו 811 ק"מ), עיראק – שבה ממוקמים אתרי מורשת של האסלאם השיעי – משמשת מסדרון יבשתי לבעלות בריתה ושלוחיה של איראן בסוריה ובלבנון. מסדרון המאפשר לטהרן לבסס את ציר ההתנגדות, להרחיב את היקף שיתופי הפעולה וההברחות (סמים, נשק ואמל"ח) ולהעמיק את השפעתה האזורית.
זאת ועוד, בהיותה יצרנית הנפט השישית בגודלה בעולם שמחזיקה במצבור עצום של נפט, המהווה 11.7% מהמאגר הגלובלי, לצד מאגר אדיר של יותר מ־131 טריליון רגל מעוקב גז טבעי, עיראק מתמודדת שנים רבות עם שילוב קטלני של אתגרים ביטחוניים וכלכליים מורכבים.
כל זאת, בין השאר נוכח מעורבותם של ארגוני טרור שיעיים וסוניים קיצוניים (דוגמת אל־קאעידה), ומדינות ומעצמות גלובליות (במיוחד על רקע המאבק בדאע"ש) שהשפיעו עליה, ניצלו את משאביה והתחרו אלה באלה על השגתם.
וכך, לצד עושרה האנרגטי (91% מהכנסותיה מגיעות מנפט, המהווה 96% מהיצוא הכולל ו־40% מהתמ"ג שלה ב־2023) וקשרי הסחר שפיתחה עם סין, הודו ואיראן (היקף יצוא החשמל והגז האיראני לעיראק הגיע ליותר מ־9 מיליארד דולר ב־2023), תלותה הכלכלית של עיראק במקורות סיוע חיצוניים מקרינה על חוסר יציבותה הפוליטית־חברתית. כל אלה, בתורם, מגבירים את חולשתה ופגיעותה הרבה.
לא בכדי מיהר ממשל ג'ו ביידן להצהיר בשבת האחרונה על הזזת כוחות צבא נוספים לאזור. בימים אלו הנהגת טהרן קשובה במיוחד לעמדת הממשל האמריקאי, תוך מבט על היקף הגיבוי והתמיכה הצבאית־ביטחונית לישראל.
על רקע הקונטקסט הגיאופוליטי־ביטחוני המורכב שנוצר, על איראן להכריע אם יוקרתו של חיזבאללה שווה את הסיכון בכניסתה לעימות חזיתי ישיר מול ארה"ב וישראל. עימות שעלול לגרור את הצטרפותן של מדינות האזור ולהוביל לפגיעה מהותית בעיראק ולריסוקה של לבנון.
יתרה מכך, חיסול נסראללה מהווה הזדמנות פז עבור גורמים קיצוניים באיראן ובעיראק ללחוץ על ממשלת בגדד לאמץ בעל כורחה את האג'נדה התוקפנית של טהרן ולאיים על המשך קיומה.
מדובר בתזמון יוצא דופן המאפשר לממשלות המערב בהובלת ארה"ב ומדינות אירופה, נסיכויות המפרץ וממשלות ערב המתונות להפעיל לחץ מסיבי חיובי על הממשלה העיראקית בראשות מוחמד שיאע א־סודאני.
באפשרותן להגביר משמעותית את תמיכתן הפוליטית־כלכלית בעיראק ולעבות את היקף הכוחות הצבאיים האמריקאים הפרוסים ברחבי המדינה. תמיכה אסטרטגית זו, המהווה חלק מארכיטקטורת הביטחון והחזית האנטי־איראנית, נועדה לסייע בשמירה על ריבונותה, ביטחונה ויציבותה של עיראק.
וכך, אומנם קשה לחזות את מהלכיה האופרטיביים של איראן, שממשיכה לספוג מכות קשות מצד ישראל, אשר מחסלת בזה אחר זה בכירים בצמרת המודיעין של חיזבאללה. עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שעיראק איננה "רק" מרחב השפעה או "עוד" פרוקסי איראני. נפילתה בידי איראן עלולה ליצור אפקט קטלני שיקרין על ציר ההתנגדות, על מדינות ה"הסהר השיעי" ובכלל זה, על מרחב המזרח התיכון.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, משברים בינלאומיים וטרור עולמי
[email protected]