תעזבו את מלחמת הגרסאות והמאבק על הקרדיט שמתנהלים, איך לא, בין בנימין נתניהו ליואב גלנט. השאלה המסקרנת ביותר היא מדוע שלושה שרי ממשלה - יריב לוין, דודי אמסלם ובצלאל סמוטריץ' – ביקשו למנוע מעם ישראל את המתנה שקיבלנו לראש השנה.
מילא אמסלם, אשר השקפת העולם הימנית היא ממנו והלאה. הרי האיש תמך בזמנו בהתנתקות. אבל לוין וסמוטריץ' הם ניצים, הלא כן? אז מה גרם להם לחוס על מנהיג חיזבאללה? ולמה מכל השלושה דווקא סמוטריץ' התמיד בהתנגדותו גם ביום חמישי, כשנתניהו כבר יצא לארה״ב?
אשר ללוין ואמסלם, התשובה פשוטה ומתבקשת. לוין מנהל מלחמה אחת, בחזית אחת בלבד. לשר המשפטים סדר יום שונה למדי ועמוס למדי. בחזית שהוא מנהל הוא לא חפץ בהפסקת אש.
ואם האויב שלו הוא בית המשפט העליון, אזי היריב המסוכן ביותר מבחינתו בממשלה שלו ובסיעה שלו הוא שר הביטחון גלנט: האיש שבלם בגופו את הרפורמה של לוין במרץ 2023, והאיש שמסכן את חוק הגיוס, שהוא אחת מאבני הדרך של הרפורמה. לא בכדי נמנה יריב לוין עם שושביני ההצרחה בין גלנט לגדעון סער, אשר בסופו של דבר לא יצאה לפועל.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
לוין, אשר מגלה עניין רב בהחלפתו של גלנט, ידע היטב: אם מבצע הביפרים והחיסולים שאחריו סיפקו לשר הביטחון ארכה בתפקיד, חיסולו של נסראללה עשוי לספק לגלנט שכפ״ץ ציבורי שאין כדוגמתו.
נתניהו לא ימהר לפטר את שר הביטחון שהביא למדינת ישראל את ראשו של חסן נסראללה. אז לוין ביקש לדחות את הקץ של נסראללה ואת הניצחון של גלנט, לכל הפחות עד חזרתו של נתניהו מניו יורק, מחשש שגלנט ישתלט על המסכים ויגרוף את הקרדיט. השיקולים של אמסלם הם שיקולים דומים. מדובר במשוואה פוליטית פשוטה, בשונה מסוגיית סמוטריץ'.
בישיבת הקבינט ביום רביעי, ערב המראתו של נתניהו לניו יורק, הביעו לוין, אמסלם וסמוטריץ' את התנגדותם לחיסול נסראללה וביקשו לדחותה ל"מועד אחר״. גלנט דחף לחיסול, נתניהו והשר רון דרמר נמנעו.
למחרת, בתשאול טלפוני, כשדווח לנתניהו כי ההזדמנות עלולה לחלוף והוא נטה לאשר את החיסול - היחיד שהתמיד בהתנגדותו, על פי הדיווחים, היה שר האוצר.
אותו השר סמוטריץ' העביר כמה שעות קודם לכן לראש הממשלה מסר ברור שלפיו יצטרף לאיתמר בן גביר ויפרק את הממשלה אם נתניהו יסכים להפסקת אש בלבנון. מה בעצם היה לנו? האם סמוטריץ', שהתנגד בתוקף להפסקת אש כלשהי בלבנון, ובצלאל, שהתנגד לחיסולו של מזכ״ל חיזבאללה - הם שני אנשים שונים?
החזון הדרומי
לתעלומה מספר תשובות אפשריות. האחת, גרסתה של הפרשנית דפנה ליאל שלפיה סמוטריץ' חשש כי חיסולו של נסראללה יעביר את המוקד ואת תשומת הלב ללבנון ויפריע להשלים את המערכה בעזה לפי החזון ששרטט.
אך גם אם נצא מנקודת ההנחה (שאינה מופרכת) כי המערכה בעזה הלמה את חזונו של סמוטריץ' יותר מהמערכה בצפון, בכל מקרה ההסלמה בלבנון לאחר מבצע הביפרים הייתה לעובדה מוגמרת, גם ללא החיסול המבריק של נסראללה.
התשובה השנייה מחזירה אותנו לשיקוליו של לוין, אם כי בזווית שונה במקצת. לסמוטריץ' אין יריבות מפלגתית עם גלנט, אך החזית מול שר הביטחון היא אותה החזית. סמוטריץ' מצדד בחוק הגיוס ומרבה במציאת דרכים וקומבינות כדי לעקוף את החוק ולהעניק מימון למוסדות החרדיים בשביל לשמר את הקואליציה. חיזוק המעמד של גלנט פוגע במאמציו.
וישנה גם תשובה נוספת. ביום ראשון השבוע נערכו במלון רמדה רנסנס בירושלים בחירות לרבנות הראשית. את כל הדרך לבחירות סמוטריץ' עשה יד ביד עם ש״ס.
סמוטריץ' ביקש להמליך לתפקיד הרב הראשי האשכנזי את הרב מיכה הלוי, אשר דוגל בעמדות הר המור, הקבוצה שהיא הפלג הירושלמי של הציונות הדתית, ואילו ש״ס קידמה לתפקיד הראשון לציון את הרב דוד יוסף. שיתוף הפעולה אינו מקרי.
גורמים יודעי דבר יודעים לספר שלאחרונה חלה התקרבות משמעותית בין יו״ר הציונות הדתית ליו״ר ש״ס. סמוטריץ' ואריה דרעי צברו מאות שעות ביחד. ודרעי כידוע מתאפיין בגישה מתונה וחושש מצעדים דרסטיים ומתפניות חריפות. חיסולו של נסראללה ללא ספק עונה על הגדרה זו.
ואתם תגידו, אבל המצביעים של סמוטריץ' מריעים לחיסולו של נסראללה. לא ייתכן שיו"ר המפלגה, שבקושי עוברת את אחוז החסימה, לא היה מודע לעמדתם. נכון, אבל המצביעים של סמוטריץ', אשר רובם ככולם מתגייסים, מסתייגים מחוק ההשתמטות, וגם עובדה זו לא ממש מרתיעה את יו״ר המפלגה.
סמוטריץ' מעמיד בראש סדר העדיפויות את הישרדות הקואליציה. ואם דרעי שכנע אותו כי צעדים דרסטיים כדוגמת חיסול נסראללה עלולים להוביל לסחרור ולמערבולת שסופם אינו ידוע, לא מן הנמנע כי השר הצעיר הטה אוזן לפטריארך הפוליטיקה הישראלית. ייתכן גם כי כל שלוש התשובות נכונות. העיקר שבשונה מעסקת החטופים, הפעם סמוטריץ' ניסה לבלום את המהלך אבל לא הצליח.