בחופש הגדול, היינו צופים בערוץ היחיד שהיה בטלוויזיה, בסדרה "מנהרת הזמן". זוכרים? דאג וטוני, שהיו הכלאה בין אסטרונאוטים למדענים שלבושים מצחיק, נכנסים לצינור ומטיילים בזמן. בעוד לא הרבה שנים ייכתב טור לראש השנה בשנת ה־100 למדינת ישראל. אינני יודע באיזו מדיה הוא ייקרא, אבל מישהו יכתוב אותו. אז בואו ניכנס לצינור, אין סיבה לחכות.
בדיוק כמו בטבע: לפעמים נדרשים חוגי סיירות כדי להשיב את מה שאיבדנו מזמן
תדע כל אם: חייהם של טייסות וטייסי מסוקי החילוץ שמצילים את הבנים של כולנו
24 שנים הן פרק זמן שבו אפשר להביט קדימה ולנסות להעריך לאן אנו עשויים להגיע. השנה היא תת"ח, 2048, ומדינת ישראל בשיאן של חגיגות ה־100, במדינת יהודה ובמדינת ישראל הרשמית הנמצאת מעברו המערבי של הקו הירוק. השרים הממונים על חגיגות ראש השנה בשנת העצמאות ה־100 מייצגים שתי מדינות לשני עמים או אם תרצו – מדינה אחת לשלושה עמים. לא כי מישהו תכנן את ההיפרדות, אלא כי זה פשוט קרה.
מושבות יהודיות גדולות הולכות ומתבססות ברחבי אירופה ודרום אמריקה, שבהן נולדים אזרחים חדשים המתאגדים בבתי תפילה קהילתיים למפגשים שבועיים בהנחיית מנהיגות או מנהיגים, ובסיסי הצבא הגדולים במדינת ישראל מוקפים ביישובים חדשים, המייצרים מעטפת הגנה הדדית זה על זה.
הגיוס לשירות המדינה בשיאו, כאשר החיילים הלוחמים פרוסים לאורך החזיתות השקטות יחד עם כוח בינלאומי אמריקאי, שלו בסיסי קבע בתוך שטחי מדינת יהודה ומדינת ישראל המערבית. השפה העברית נשמרת, ולאחרונה חויבו התלמידים בלימודי ערבית ויידיש, שחזרה אלינו כדי שיהיה אפשר לדבר עם בני המושבות החרדיות לאורך גוש דן וירושלים.
מערכת החינוך פוצלה לשלושה תתי־משרדים לחבלי הארץ השונים ומתנהלת באופן עצמאי לגמרי. התמ"ג הישראלי עולה במתינות עקב שילוב החרדים בשוק העבודה, אך אחוז הלומדים מדעים מדויקים יורד בהתמדה, ומוסדות מחקר מרכזיים סופחו למערכת הביטחון משום שאין להם די חוקרים. בישראל בשנת ה־100 ניתן לנסוע ברכב למפרץ הפרסי בכמה שעות, אולם לא ניתן להגיע בו למרכזי הערים מפאת צפיפות ופקקים.
מערכת המשפט הישראלית תתעצב כך שקבוצה אחת תעדיף לעמוד מול קבוצת שופטים אחת, והשנייה אל מול אחרת. החוק יהיה חוק זהה, אך גמיש דיו כדי להעניק אפשרות לפרשנות מותאמת לכל קבוצה.
ואיך הגענו לעתיד הזה? כי כל קבוצה צודקת לדבריה ויודעת מה צריך לעשות. אין שיח או הקשבה, ולכן הנתק מחריף כבחירה בדרך הקלה. כך ישראל הפכה להיות שני עמים שהיו פעם שתי קבוצות, לכל אחד מערכת משפט בדמותו וכלכלה בצלמו. שני העמים יהודים, ולהם נולדו שתי מדינות, מחוזות או קנטונים תחת צבא אחד. וגם זה בינתיים.
עדיין יש ברירה
תחשבו לרגע על העתיד המשורטט כאן, הוא היה יכול להיכתב לגמרי אחרת. עתיד שבו ישראל מכפילה את התמ"ג שלה, ורכבות מהירות מחברות את מרכזי הערים בארץ לאירופה ולמפרץ. באמת אפשר לנסוע לחו"ל, ממש לנהוג לשם. יש הגירה חיובית של תושבים אליה, ומכוני מחקר בתחומי האנרגיה, הרפואה והמדע נפתחים חדשות לבקרים.
ברדיו, אם יהיה עדיין דבר כזה, כבר לא יפרסמו רק ביטוחי בריאות, הלוואות וטוטו־לוטו. כי מדינה שמעודדת אותך לקחת כסף לא שלך ולבטח את עצמך, כי הכל יכול לקרות, ולרכוש מינוי לפיס, כי זה הדבר היחיד שיכול לסייע לך – היא לא המדינה שנרצה לחיות בה בשנת ה־100. גם לא באחת שמכרסמת באמצעות מיסוי כל חלקת תעסוקה טובה ונוגסת ביזמות וביצרנות באופן חולני. כי כאשר 20% מהאנשים משלמים 80% מהמיסים, זה לא יכול להיגמר טוב.
זיהוי תהליכים עכשוויים יכול לנבא בצורה מספקת לאן נגיע בעוד קצת יותר מ־20 שנה ולמה. הימין והשמאל האידיאולוגי נעלמו מזמן ומשמשים כסות לתפיסות עולם שעומדות זו מול זו, יחד עם התנהגויות שונות זו מזו והבדלים ביחס לדת־מדינה ולעתיד לבוא.
מדינת היהודים איננה מקלט. היא הוקמה ככזו, אבל אף אחד לא רוצה לגור במקלט. היא איננה ברירת מחדל, אלא צריכה להיות אופציה מצטיינת ואור לעמים נוספים. מדינה משגשגת, המבוססת על חברה שיודעת לדבר ולהתווכח, מבינה כי בלי מכנה משותף אין משוואה חשבונית שניתן לפתור, ובמזרח התיכון כדאי להבין שפות – אבל גם מתמטיקה.
יש לנו ברירה. כאן בחרנו לגור מרצון, וכל שאנו מבקשים הוא שגם המקום ירצה אותנו, את כולנו. יום יבוא ונוכל להתגאות ולא רק לתרץ. לשאוף ולהשיג תוצאות טובות כל הזמן בלי להסביר למה אנחנו מיוחדים ולכן אי אפשר. כי עם חזק מורכב מחברה מתווכחת אך לא מתפשרת, שרואה במי שחושב אחרת מקור לכוח ולא יריב. חברה שמפנימה שהסיכון גדול אך הרווח לא פחות, ולא צריך את מנהרת הזמן כדי להבין. תשאלו את דאג וטוני.
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי
[email protected]