כל העולם כולו גשר צר מאוד", לימד אותנו ר' נחמן מברסלב. "והכלל, והעיקר, שלא יתפחד כלל". הנוסח המוכר, המושר, גורס "לא לפחד כלל", אבל ר' נחמן היה עמוק מזה. "שלא יתפחד", הוא אמר. שלא יפחיד את עצמו.
חיזבאללה צמח לנגד עינינו בעשורים האחרונים. מארגון טרור שיעי קטן שהקימה איראן במלחמת לבנון הראשונה - ועד לצבא טרור שהצליח לגרש את ישראל מלבנון בשנת 2000, שרד התמודדות איתה במלחמת לבנון השנייה, והפך באמצעות חימוש, אימון ומימון איראני לשלוחה העיקרית של איראן בגבולות ישראל. זה הצבא שהטה את הכף במלחמת האזרחים בסוריה והצליח לקיים מאזן הרתעה עם ישראל. אין ספק שבלי התמיכה האיראנית לא היה חיזבאללה תופח לממדים המפלצתיים שלו, אך דומה שחלק ניכר מתדמית העוצמה שרכש – הוא מתוצרת ישראל.
מבולבלים ומנסים למזער נזקים: קו פרשת הדרכים של הצוררים בטהרן
איך השפיע השבוע הדרמטי בצפון על מצבה של הליכוד? | סקר מנדטים
עשרות רבות של אנשי צבא בשירות פעיל או בדימוס, פוליטיקאים, אקדמאים או סתם מומחים מטעם עצמם - מציגים בעשורים האחרונים נתונים לגבי כמויות החימוש שנצברו בידי חיזבאללה, ומסבירים את ממדי ההרס שחימוש כזה יחולל אצלנו בזמן מלחמה. אמנה רק אחדים מהם.
האלוף בדימוס עמוס גלעד ידע (30 באוקטובר, 23') כי ישראל תספוג עד 3,000 רקטות ביום. האלוף בדימוס יצחק בריק שרטט לפני שנים אחדות תרחיש בלהות של הפגיעה בעורף: "...הטילים יחזירו את ישראל עשרות שנים לאחור: יפגעו בתשתיות החשמל, המים, הדלק, התעשייה והכלכלה, בבסיסים של חיל האוויר ושל חילות היבשה, במרכזי שלטון, בשדות תעופה, במטרות אסטרטגיות אחרות ובמרכזי אוכלוסייה".
ראש אמ"ן בדימוס עמוס ידלין התפלמס עם תרחישי האימים ששרטט בריק, רק כי חלק עליו בשאלת כמות הטילים המדויקים שבידי חיזבאללה ב־2020, אבל כתב: "הסוגיה היחידה שבה אין לי מחלוקת עם האלוף בריק היא שהעורף ייפגע קשה במלחמה הבאה". מי שהיה ראש המטה לביטחון לאומי, אייל חולתא, אפילו דייק: "מספר ההרוגים בישראל יגיע ל־15 אלף".
על רקע ה"מומחים" הללו בלט צדיק אחד בסדום־תחזיות־החורבן - תא"ל (במיל') צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית, שאמר באפריל השנה: "תרחיש של 5,000 טילים ביום ועלטה של חודשים? אני לא חושב שנגיע למצב כזה".
גם תרחישי העבודה של צה"ל היו פסימיים מאוד, או לפחות כך הודלפו לתקשורת. לאחר תרגיל "מרכבות האש" במאי 22' העריך צה"ל, בראשותו של הרמטכ"ל אביב כוכבי, כי "תוך תשעה ימי מלחמה יהיו לצה"ל אלפי הרוגים בלבנון, 300 בישראל, וכ־80 אתרי הרס גדולים כתוצאה משיגורים של כ־1,500 רקטות בממוצע מדי יום".
כעבור שנה התפרסם התרחיש ה"חמור־סביר" של צה"ל ("ישראל היום", 7 אוגוסט 23'): "6,000 רקטות ליום ביממות הראשונות ובהמשך 'רק' 2,000־1,500 רקטות ביממה... קלושים הסיכויים שכיפת ברזל תצליח להתמודד עם היקף ירי כזה... ייהרגו כ־500 אזרחים בעורף (לא כולל מספר החיילים ההרוגים), ואלפים נוספים ייפצעו...יצליחו לפגוע במתקנים אסטרטגיים בישראל, כמו תחנות חשמל, באופן שיגרום לישראל להיות בעלטה של בין 24 ל־72 שעות... לא תהיה כניסה לנמלים בישראל... הצירים יהיו חסומים...".
אבל מסוכנות יותר מהערכות הגנרלים בדימוס ובשירות היו ההערכות שפרסמו "מרכזי מחקר" אקדמיים. הללו הוסיפו "נופך מדעי", אובייקטיבי לכאורה, לתרחישי האימים. בפברואר 2024 פרסם "המכון למדיניות נגד טרור" באוניברסיטת רייכמן "מחקר", שבהכנתו "השתתפו 100 בכירי צבא וממשל... שישה צוותי חשיבה... 130 עמודים. שלוש שנות עבודה".
כלומר, לא פרי דיכאון זמני שלאחר האסון ב־7 באוקטובר. בין החתומים: האלופים (בדימוס) אהרון זאבי־פרקש ויצחק בריק, שני ראשי רשות החירום הלאומית לשעבר, תתי־האלופים (במיל') זאב צוק רם ובצלאל טרייבר, רב־גונדר (בדימוס) אורית אדאטו, חיים תומר, בכיר במוסד, ושר המשפטים לשעבר דן מרידור. ובראש כולם - פרופ' בועז גנור, "מומחה עולמי לטרור".
"המלחמה הרב־זירתית תיפתח מצפון בירי רקטי מסיבי והרסני של חיזבאללה כמעט לכל מקום ברחבי הארץ. המטחים יהיו עצומים, 2,500 עד 3,000 שיגורים ביום... הירי יימשך יום אחרי יום, עד יומה האחרון של המלחמה, כשלושה שבועות אחרי שפרצה... הרס עצום שישראל לא ידעה כמותו... אלפי אבידות בחזית ובעורף... פאניקה ציבורית... מלאי המיירטים של כיפת ברזל וקלע דוד יאזל בתוך ימים...
מסלולי חיל האוויר וההאנגרים של מטוסי הקרב ייפגעו... טילים מדויקים עם מאות ק"ג חומר נפץ ישתקו את תחנות הכוח במתקני ההתפלה, נמלי חיפה ואשדוד ישותקו... מפעלי נשק, מחסני חירום, משרדי הממשלה ומתקני תקשורת יהיו יעדים להתקפות סייבר רחבות... תשרור פאניקה בציבור, ואלו שינסו לברוח מכאן ימצאו כי הקשר האווירי של ישראל עם העולם נותק...".
ואם חשבתם כי צה"ל יוכל למנוע את האסון – טעיתם: "ציפיות הציבור שחיל האוויר ומערכי המודיעין יצליחו למנוע את מרבית מטחי הרקטות לישראל – יופרכו". וזו אינה חוברת תעמולה שטנית להורדת המורל שהפיצו איראן או חיזבאללה. זה נולד כאן, באוניברסיטה מכובדת, במוחם הקודח של מאה "מומחים", המתחרים זה בזה בשאלה מי ישרטט חורבן טוטאלי יותר.
גם ה־INSS שרטט תרחישים דומים. אם ברייכמן התקבצו מומחים ממגוון השקפות ביטחוניות ופוליטיות (אך הגיעו לתחזית משותפת), במכון למחקרי ביטחון לאומי אין כמעט מגוון דעות. הם מחזקים את עמדותיהם אלו ב"מחקרים" עתירי מספרים. בדצמבר 2020 למשל פרסמו "מזכר", ובו הם מסבירים את החישוב "המדעי" העומד מאחורי תרחישי יום הדין שפרסמו. אם במלחמת לבנון השנייה נורו עלינו 14 אלף רקטות, שהיו שליש ממלאי הרקטות של חיזבאללה, היום יש בידיו 150 אלף, ולפיכך צפוי שיירו עלינו 50 אלף. "ערך משולש" פשוט - והכל במחירי 2020.
בכנס שערך המכון לאחרונה השתתף גם שאול גולדשטיין, מנכ"ל דירקטוריון "נוגה", המנהלת את משק החשמל, שאמר: "נסראללה יוכל להפיל בקלות את רשת החשמל בישראל... אחרי 72 שעות בלי חשמל - אי אפשר יהיה לגור בישראל". מאיר שפיגלר, מנכ"ל חברת החשמל, סתר את דבריו: "אמירתו בדבר חוסר חוסנה של רשת החשמל חסרת אחריות, מנותקת מהמציאות ויוצרת פאניקה בציבור".
לפי שעה, רואי השחורות התבדו. הביקורת שלי על התחזיות אינה בגדר "חוכמה בדיעבד", שהרי עדיין איננו יודעים איך זה ייגמר. אני מניח כי מקצת מתחזיות החורבן הללו אולי באו מתוך מחויבות עמוקה להתריע מפני הסכנה ובתביעה לחזק את צה"ל. אבל רבים ממפיצי תרחישי התבהלה עשו זאת כדי למנוע מישראל להילחם בחיזבאללה. מתוך כוונה להרתיע את מקבלי ההחלטות ולדחוק אותם להגיע ל"הסדרה" הקיימת בדמיונם ושאין לה ביטחונות.
אבל גם אלו שכוונתם הייתה טובה היו חייבים להבין כי הם זורעים תבהלה בציבור ובממשלה. ודאי שאלו שהפעילו לוחמה פסיכולוגית מגובה ב"מחקרים" רצו לשתק את יכולתם של מקבלי ההחלטות לצאת למלחמת מנע מוקדמת. כך הידרדרנו למלחמת ההתשה בצפון בשנה האחרונה. הצלחנו להפחיד את עצמנו.
שני פסוקים במקרא סותרים לכאורה זה את זה. משה רבנו אמר על עם ישראל "עם נבל ולא חכם". ודווקא הגוי, בלעם הרשע, נשא משלו ואמר: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". אבי ע"ה, ד"ר ישראל אלדד, הסביר לי את פשר הסתירה. הכל עניין של פרספקטיבה, הסביר לי אבא. דווקא משה רבנו, שלא פעם הגן בגופו ממש על עם ישראל שחטא, דווקא הוא אומר "עם נבל ולא חכם", כי משה ראה את עם ישראל "בגובה העיניים". בין האוהלים. ראה מקרוב את התככים והקומבינות, את המורדים והבוגדים בעם, דתן ואבירם וקורח וכל עדתו. הוא ראה את המיקרו.
ואילו בלעם הרשע ניצב בנקודת תצפית רחוקה, "מראש צורים אראנו". מראש אחת מפסגות מואב הוא ראה עם עבדים משתחרר משעבוד, צולח את ים סוף, מקבל תורה במעמד הר סיני, ועושה את דרכו לכבוש את מולדתו המובטחת. בלעם רואה את המקרו. יש לו פרספקטיבה.
לפני שנה, במחדל הנורא של טבח שמחת תורה, ראינו כולנו את אוזלת ידה של מדינת ישראל, מנהיגיה, צבאה וסוכנויות המודיעין שלה. מחדל המודיעין וההערכות. המערכות שכשלו ראויות לקטגוריה חריפה בנוסח "נבל ולא חכם".
בתום שנת מלחמה, כשאנחנו מנצחים בכל החזיתות: בעזה - תל חורבות, בלבנון של חיזבאללה־שנערפו־ראשיו; ומכים גם בסוריה ובתימן ובעוד מקומות - יש פרספקטיבה. אפשר לומר על העם והמדינה "מה טובו אהליך". מתהומות הייאוש והדיכאון, השכול והכישלון – אנו עולים כמנצחים.
בפרספקטיבה היסטורית – היינו אמורים להיות בטוחים שכך יהיה. אם עלינו מאפר המשרפות באירופה והקמנו מדינה – יכולנו להיות בטוחים שנדע לקום מהמכה הנוראה של 7 באוקטובר – ולהביס את אויבינו.
והכלל, והעיקר: שלא נפחיד את עצמנו, שנבטח בעוצמות הרוח והאמונה והגאונות והפלדה והגבורה של עם ישראל במולדתו, של נצח ישראל. שנה טובה, יהודים.