השאלה הנפוצה ביותר בימינו היא "האם". האם יש לצה"ל תמונת מודיעין מספקת באשר ליכולת ההתנגדות של חיזבאללה במלחמת הגרילה מול מהלכי ניקוי השטח ממנהרות ומשטחי כינוס תת־קרקעיים? האם מצבור הטילים, הרקטות ושאר האמל"ח עשוי להיות בעיה בהמשך הלחימה?
האם ניתן להחזיק בקו הגבעות, שאמור להיות חיץ ביטחוני לטובת חזרת תושבי הצפון לבתיהם? האם יש הערכה בעניין המחיר שהמבצע עשוי לגבות מאיתנו, בייחוד כשהמספר המבעית של אלף חיילים הרוגים מהבהב בתודעה? האם נתניהו נכנע לדרישות האמריקאיות, כפי שהציג אותן הגנרל מייקל קורילה, שביקר בישראל בתחילת השבוע?
התכניות השתנו: ישראל קיבלה תיאבון בלבנון - זו הסיבה לכך | דיווח
תם עידן הפלסטרים: ישראל מעכבת את התגובה באיראן - ויש לכך סיבה טובה
כמו תמיד, האמריקאים וצה"ל ממתינים להשלמת ההסדר שהוצע על ידי השליח המיוחד של ארצות הברית, עמוס הוכשטיין. היכולת לבצע אותו לאור האופוריה שאחרי מבצע החיסולים לא ברורה. בדרום, המתינו צה"ל והאמריקאים שנתניהו יסגור עסקה, ונגררנו לרפיח ולפילדלפי ולפוטנציאל בעייתי ומאיים של לוחמת גרילה ברצועה. בצפון אנחנו נגררים לתסריט דומה.
המבחן הנוכחי הוא עוצמת התגובה הישראלית העתידית לתגובה האיראנית (שבאה אחרי התגובה הישראלית לתגובה האיראנית וכו' וכו'), והשאלה אם האיראנים יכילו את המכה הישראלית. אם תוך ימים לא רבים ישלים צה"ל את המהלך היבשתי (לא ליטני ובטח לא האוואלי) ויחזור לקו הירוק, יש תקווה. אבל האם צה"ל יתבסס ואולי יתבוסס בקו הגבעות השולטות במרחק כמה קילומטרים מהגבול?
האם צה"ל ימשיך לדשדש בבוץ הלבנוני ללא התקדמות במגעים להפסקת אש? והאם התגובה הישראלית לשיגור הטילים האיראני 2 תחרוג מהפרופורציה הנדרשת? ושאלת השאלות היא, האם לצמד סמוטריץ' ובן גביר תהיה גישה לתהליך קבלת ההחלטות? אם כן, אזי מה שהיה הוא שיהיה. ממשלת נתניהו והתשה רב־זירתית.
המצב הנוכחי נזיל, אדום מדם ואפור מהתאבכות פטריות עשן. הנחת העבודה של הקיביצר החופשי היא שצה"ל הוא מקל החובלים שממשל בייידן שולט בו. בניגוד גמור לאיומי הרהב של נתניהו ושותפיו בימין ההזוי והאלים, אומר הרמטכ"ל, "אנחנו נכה באיראן בתגובה למתקפת האוויר המשולבת 2 בזמן ובמקום שאנחנו נבחר". כשצה"ל הורג את מנהיגי חמאס וחיזבאללה זה בהחלט מתאים לאינטרס האמריקאי. מה שלא מתאים להם הוא שזה נראה כמו טבח סיטוני של ריסוס ארבה מן האוויר.
האינטרס האסטרטגי הגלובלי והאינסטינקטיבי של ארצות הברית, כמו זה של צה"ל, ממשלת ישראל וחלק ניכר מעם ישראל, אומר: KILL THEM ALL. השיקול הקר אומר שזו משימה בלתי אפשרית. כמו שיודע כל אזרח סביר, גם בפנטגון יודעים שהשיעים הם הקהילה הגדולה ביותר בלבנון. בבית הלבן יודעים שמלחמה רב־זירתית הכוללת את איראן ומתרחשת בזמן בחירות עשויה להיות אסון אלקטורלי.
זאת, כשכל קול במדינות המתנדנדות קובע, כשהפרוגרסיבים הצעירים, יפי הנפש, שרחוקים מחשבונות אסטרטגיים, נסחפים בגלי החמלה עקב תוצאות הפצצות חיל האוויר שממלאות את הפריים בדם ואש ותמרות עשן, כולל אלפי הרוגים, בהם נשים וילדים. ועם כל הכבוד ליכולת שאיבת הנפט העצמית של ארצות הברית, כששדות הנפט במזרח התיכון בוערים ומחירי הגלון בארצות הברית ממריאים, ברור מדוע ביידן דורש לא לגעת בגרעין או במתקני הנפט.
מה שלא ברור הוא מה תעשה הממשלה. עם הכניסה הקרקעית של צה"ל ללבנון אין לביידן בעיה. גם לא למקרון. החלשת חיזבאללה תחליש את הקשר לאיראן ותהווה קלף נוסף במגעים העקיפים להסדר מזרח־תיכוני חדש בציר ארצות הברית־צרפת־איראן. ישראל? לעובדי קבלן כידוע אין SAY אבל הם עשויים להשתגע ולחרב מהלכים מורכבים כמו שעשו במלחמה בדרום בהשראת ממשלה מטורפת.
כיום, המשחק מול איראן הוא משחק מכור ברמת ההפעלה של תקיפה איראנית ומגננה ישראלית. האיראנים שומרים על כללי המשחק ועד עכשיו גם צה"ל לא חרג מהם על אף הצהרות הרהב של נתניהו.