1
סבתא רבקה מהקומה השלישית הייתה תמיד תעלומה בשכונה. לא היה לה כלב או חתול, לא הייתה לה מכונית, לא היו לה מבקרים. מלבד נענוע ראש קטן לשלום לשכנים שלה, היא מעולם לא דיברה איתם ולא השיבה לשאלות מנומסות שנשאלה.
השכנים העריכו את גילה ב־80 פלוס. פעמיים בשבוע הייתה יורדת באיטיות במדרגות וצועדת בעזרת מקל הליכה למכולת של אקרמן, קונה גבינה לבנה 5%, לא לפני ששאלה בלחש אם הגבינה טרייה. היא הייתה מורידה מהמדף קופסה עם תיונים של ויסוצקי, מורידה אריזת קרטון עם שש ביצים ושואלת את אקרמן אם התאריך של “פג תוקף" מתקרב.
שבועות ספורים לפצצה: החשש מתגובת איראן לתקיפה ישראלית
חכו עם השמפניות: חיזבאללה לא מחוסל - האיראנים ממלאים מקום בלבנון
אחרי שמילאה את הסל בעוד כמה מצרכי יסוד, שלפה ארנק ושילמה במזומן, בדקה את העודף, הודתה לאקרמן וביקשה שישמור לה חלה טרייה ביום שישי.
בהליכתה ניכר שהיא סובלת מכאבים בגב התחתון. מדי כמה צעדים הייתה נעצרת לרגע לנוח, נאנחת מכאב וממשיכה בצעדים איטיים לכיוון ביתה. שכנות רכלניות ידעו לספר שלסבתא רבקה יש בת באמריקה ולבת היה בן שהגיע לארץ כדי להתגייס לצבא.
כמה פעמים נראתה רבקה הולכת למכולת של אקרמן שלובת זרוע עם החייל הצעיר, ורק אז היא דיברה כמה משפטים עם החנווני ועם השכנות. היא הכירה להם בקול מלא גאווה את יואב, נכדה החייל, שבא לישראל להתנדב לצבא. “הוא בצנחנים", לחשה וליטפה את כף ידו. “הוא ילד טוב", אמרה לשכנות ושאלה אותו אם הוא רוצה ופלה או ארטיק או מסטיק. החייל הנבוך אמר לה בחיוך ביישני שאינו רוצה כלום. “בואי נלך הביתה, סבתא, אני צריך לחזור לצבא".
יום־יום הייתה יושבת שעות במרפסת, עיניה משקיפות על הרחוב לראות אם יואבי נכדה האהוב מגיע לביקור. כדי להעביר את הזמן הייתה סורגת כובעי צמר לחיילים, וכשהיו מצטברים עשרה או 20 כובעים, הייתה מצלצלת לוועד למען החייל שיבואו לקחת אותם כדי שלחיילים לא יהיה קר בראש.
2
השכנות הרכלניות ידעו לספר שסבתא רבקה היא מיליונרית גדולה, שקיבלה פיצויים מגרמניה וכל חודש מגיע אליה צ'ק שמן מהגרמנים, מה שנקרא ״רנטה״. הן היו מספרות שסבתא רבקה היא סנובית, שהיא שומעת מוזיקה קלאסית וכל מיני קונצרטים ואופרות.
היו שכנות שהיה להן מידע סודי, שלסבתא רבקה מהקומה השלישית יש בדירה כספת עם זהב ויהלומים, ושהיא קמצנית גדולה וחוץ מלקנות לחם, חלה, ביצים ותה, היא לא מוציאה שקל ואפילו הולכת כבר שנה שלמה עם אותה שמלה מרופטת שקנתה ב־20 שקלים בשוק הכרמל.
סבתא רבקה המשיכה להתנהל כהרגלה בין הישיבה במרפסת וסריגת כובעי צמר לחיילים, לירידה פעמיים בשבוע מהבית למכולת. פעמים בודדות נראתה הולכת לירקן היקרן, שם נהגה לקנות שלושה תפוחי עץ, אשכול ענבים, שלוש עגבניות, שלושה מלפפונים, שלושה תפוחי אדמה ושלושה בצלים.
יום אחד שלוימה הירקן תיקל אותה והציע לה לקנות אננס או דובדבנים. רבקה צעקה עליו שזה פירות של מיליונרים ושהיא חיה מקצבת ביטוח לאומי ואינה יכולה להרשות לעצמה מותרות כאלו. הנוכחים בחנות, כולם מהשכונה, צחקו כי כולם הכירו את הסיפור שיש לסבתא רבקה כספת עם יהלומים וזהב.
כשהחלו רוחות המלחמה, הלכה רבקה כל בוקר לבית הכנסת השכונתי ובמשך שעות הייתה מתפללת לשלומו של נכדה יואב ולשלומם של שאר חיילי ישראל. היא הייתה מתפללת בדבקות עד שתש כוחה, והייתה חוזרת לביתה, יושבת על המרפסת עם כוס תה ומביטה לרחוב, בתקווה שיואבי נכדה האהוב יבוא לבקרה.
3
שמעון הגנב, שהיה יושב כל יום בקפה השכונתי ומקשיב לשיחות הרכלניות הזקנות, קלט בין הדיבורים שלהן את הקטע שבו הן מספרות על הכספת עם היהלומים והזהב של השכנה רבקה מקומה שלישית. לשמעון הגנב הימים הנוראים הם ימים מבורכים, הוא מזהה מי מבין דיירי השכונה נראה עשיר או עשירה ועונד שעוני יוקרה ותכשיטים יקרי ערך, ואז בראש השנה וביום כיפור, בשעה שהם מתפללים בבית הכנסת, הוא עושה להם ביקורי בית ומנקה את הדירות מחפצי ערך.
אחרי ששמע כמה פעמים על עושרה המופלג של סבתא רבקה, החליט לדפוק מכה על דירתה. כשראה אותה נכנסת לבית הכנסת, רץ לדירתה. עלה מתנשף לקומה השלישית, בעט בדלת המיושנת ונכנס לדירה.
לשמעון הגנב יש ניסיון עשיר וידע מקצועי, הוא מכיר את כל הטריקים והשטיקים ויודע היכן קשישים מחביאים את האוצרות שלהם. הוא פותח את כל הצנצנות של הקפה, הסוכר והמלח, ושופך את תכולתם על הרצפה. מהצנצנות הוא עובר לכלי המטבח השונים, בודק מה מכילים הסירים, עובר למקרר ושופך את תכולתו על הרצפה.
בארון התרופות הוא לא משאיר סנטימטר אחד שאינו בודק. הוא עובר לארונות הבגדים, מחטט בכיסים ובודק אם אין משהו מוצפן בגרביים, חותך את המזרן ובודק אם לא מוסתר משהו מתחתיו. הוא בודק את הכריות וחותך את ריפוד הספה בסלון.
בבית של רבקה המיליונרית עם כספת האוצרות, הוא מגרד כמה שטרות של 30 שקלים ועוד 30 שקלים במטבעות שהיו בארנק קטן. שמעון קילל את זקנות השכונה הרכלניות וסיפורי הכספת שלהן ומיהר לבקר כמה דירות נוספות בעיר, לפני שהמתפללים יחזרו לבתיהם.
הצרחות של סבתא רבקה הרעידו את השכונה השקטה. שכנים יצאו למרפסות, והמתפללים שחזרו מבית הכנסת נעצרו ליד הבית. סבתא רבקה עמדה על המרפסת, תולשת את שער ראשה וממררת בבכי. שניים מהשכנים עלו לדירתה וראו את התוהו ובוהו בדירה והזעיקו משטרה ואמבולנס לסבתא, ששכבה על הרצפה באפיסת כוחות.
רבקה אושפזה בבית החולים. היא התחננה שיחזירו אותה הביתה, כי יואבי שלה צריך לחזור מהצבא והיא צריכה להכין לו אוכל ולעשות לו כביסה. האחיות הרגיעו אותה וביקשו שתנוח, כי יש לה בעיות קשות בגב התחתון והיא אינה יכולה לקום וללכת, הן הבטיחו שבעוד יומיים־שלושה היא אולי תוכל לחזור לביתה. סבתא רבקה מיררה בבכי, אוחזת את תמונת יואבי שלה ומנשקת אותה ללא הרף.
בבוקר שאחרי יום כיפור הגיעו קצין ושתי חיילות לבניין של סבתא רבקה. הם ראו את הדלת הפרוצה והבלגן בדירה ושאלו את השכנים היכן הגברת רבקה נמצאת. השכנים הפנו אותם למגן דוד אדום, שפינו את רבקה לבית חולים. שתי החיילות ישבו על המיטה ואחזו כל אחת בידה של הקשישה, שפניה היו מבועתות מאימה. כשבישר לה הקצין על כך שיואב נכדה הגיבור נהרג בקרב, הזעקה שלה הרעידה את בית החולים. היא צעקה וצעקה וצעקה עד שכלו כוחותיה וליבה לא עמד בכאב. היא מתה כשעל ליבה מונחת תמונתו של יואבי שלה.