אחרי שנה של דפרסיה מתמשכת, רצף ההצלחות יוצא הדופן של צה"ל מול חיזבאללה הציף אותנו באופוריה. גם בקרב הלא משיחיים שבינינו התפשטה תחושה של אומניפוטנציה, שהנה – אנחנו יכולים לעצב מזרח תיכון חדש. המכות המופלאות והמדויקות שנחתו על חיזבאללה אכן פתחו שדה של הזדמנויות להשיג יעדים שאפתניים יותר, אבל חשוב גם שנישאר ריאליים ולא נשגה שוב באשליה של המלכת מלכים בנוסח בשיר ג'ומאייל.
בתום שנה של מלחמה קשה – שום דבר עוד לא פתור באף אחת מן הגזרות. רק בשבוע האחרון ישראל הותקפה מלבנון, מעזה, מעיראק ומתימן, כל זה נוסף על המתקפה המתריסה מאיראן שחווינו בשבוע שעבר. ההצלחות הפנומנליות בלבנון החזירו במעט את דימוי המעצמה האזורית שלנו, אבל אנחנו עוד רחוקים מביסוס מחדש של ההרתעה הישראלית. המהלכים של השבועות האחרונים בלבנון עוד יילמדו בהיסטוריה הצבאית, הן בזכות תוכנית מושלמת שבנה אגף המבצעים בצה"ל מול חיזבאללה והן בזכות שרשרת הטעויות שעשה נסראללה, שבלע את הפיתיון עד סופו.
אחרי שנה שבה שחק צה"ל את הקו הקדמי של חיזבאללה, הרחיק את כוחות רדואן מהגבול ופגע קשות בשדרת הפיקוד הטקטית והאופרטיבית של חיזבאללה, נקרתה בפני ישראל ב־30 ביולי ההזדמנות לקחת את ההובלה במערכה בצפון. זה לא היה פרי החלטה אסטרטגית של ישראל להסיט את מוקד הלחימה לצפון, אלא ההזדמנות שנוצרה לחסל את רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר (מוחסן).
ההחלטה הנכונה התקבלה, ומאותו רגע החל צה"ל לממש תוכנית שתאפשר לו לפרק את עיקר היכולות של הארגון. חסן נסראללה האמין שתהיה לו שורת סימנים מעידים בטרם תפתח ישראל במערכה כוללת מולו: גיוס מילואים רחב, תקיפות נרחבות בביירות, אש מסיבית בדרום לבנון והכנות לתמרון. צה"ל לא סיפק לו שום דבר מאלה.
הוא ראה את חיסול מוחסן, את חיסולו של אברהים עקיל מחליפו, את הפעלת מבצע הביפרים ומכשירי הקשר, את הפגיעה ברקטות ובטילים שלו בדרום לבנון ובבקאע, ולא קרא את הסימנים. נסראללה מת בבונקר בלי שהוא מבין שישראל יצאה נגדו למערכה כוללת.
מהלומות האש שבאו אחר כך וחיסולו של האשם ספי א־דין, המחליף המיועד של נסראללה, הוציאו את הארגון משיווי משקל. 60%־70% מיכולות האש של חיזבאללה לכל הטווחים נשחקו עד כה. זה עדיין משאיר אותו עם מאות רבות של טילים ארוכים ומדויקים ועם אלפי רקטות לטווחים הקצרים, והוא ינסה להפעיל אותם.
להוון את ההישגים
התמרון המוגבל שיצא אליו צה"ל פוגש התנגדות דלילה. לצערנו, היא הצליחה פה ושם לגבות מחיר כואב, אבל בצד השני מזהים סימני שבירה נקודתיים וחוסר מוטיבציה בקרב חלק מהפעילים והיעדר מוחלט של מפקדים בכל הרמות.
שני מג"דים ממלחמת לבנון השנייה - (האלוף כיום) עודד בסיוק, אז מג"ד 82, ותא"ל (במיל') מרדכי כהנא, מפקד אגוז במלחמה - נכנסו השבוע למארון א־ראס ולא האמינו שהם עושים את זה בהאמר פתוח ולא ממוגן.
צה"ל לא מחריב כליל את הכפרים, אבל המדיניות היא כמו בעזה: כל בית ששימש כתשתית של חיזבאללה - מושמד. התוצאה היא הרס רב ברוב הכפרים סמוכי הגדר, ולרוב מי שהתגורר בהם, כולל אנשי רדואן, אין בית לחזור אליו. גם תמונות ההרס שמגיעות מהדאחייה מזכירות את עזה ואת ח'אן יונס. בעוד כמה שבועות לא יישאר הרבה מהדאחייה.
עם זאת, העורף הישראלי ממשיך לספוג ירי, שלצערנו גם גובה מחירים, אבל לא בהיקף שמתקרב למה שתכנן חיזבאללה להמטיר עלינו. למול יותר מ־11 אלף רקטות וטילים ששיגר חיזבאללה – ההגנה האווירית מביאה הישגים מצוינים, שבשילוב עם התנהגות אזרחית נכונה מונעים פגיעה קשה יותר.
זה הרגע לקחת את ההישגים המרשימים שנצברו ולהוון אותם להסדר בלבנון שיהיה הרבה יותר משמעותי מהחלטת האו"ם 1701. כששומעים השבוע את ראש ממשלת לבנון נג'יב מיקאתי, את יו"ר הפרלמנט השיעי נבי ברי ואת וליד ג'ונבלט, מנהיג הדרוזים, מתעלמים כליל מקיומו של חיזבאללה ורוצים לחזור לממש את החלטת האו"ם – זה אות ברור לכך שבשלו התנאים לשינוי יסודי בלבנון.
זה דורש עשייה מדינית שתרתום את ארה"ב, בריטניה, צרפת ומדינות המפרץ לתת את הגיבוי לסדר חדש בלבנון. סדר כזה יצטרך לכלול פיקוח הדוק במעברי הגבול עם סוריה ובנמל התעופה בביירות, שיבטיח מניעת התעצמות של חיזבאללה והכנה של צבא לבנון להתפרסות ולאכיפת ריבונות בדרום. ההסדר האידיאלי היה כינונה של רצועה מפורזת מצפון לגבול, אבל לממשלה המטורללת שלנו אין שום סיכוי לקבל לגיטימציה למהלך כזה.
במבט לאחור, היוזמה של שר הביטחון והרמטכ"ל לצאת למלחמה מול חיזבאללה כבר ב־11 באוקטובר 2023, ארבעה ימים אחרי הטבח, נראית אחרת אחרי ההישגים של החודש האחרון. אז, המליץ צה"ל לחסל את צמרת חיזבאללה שהתכנסה לישיבה בביירות ולתקוף קודם את חיזבאללה, ורק אחר כך את חמאס בעזה. רה"מ גייס אז לקבינט את בני גנץ וגדי איזנקוט ובסיוע נשיא ארה"ב בלם את הרעיון. בדיעבד, מימוש הרעיון הזה אז, כשכל מערכי חיזבאללה רעננים וכשירים לקרב, היה מוביל אותנו לחוויה קשה הרבה יותר.
באותם הימים, כשאנחנו עוד רודפים אחרי מחבלים שמסתובבים בעוטף עזה, חיזבאללה היה מפעיל את כל מה שיש לו. העורף הישראלי, שעוד היה שרוי בטראומה של הטבח, היה מתחיל לחטוף את מלוא עוצמת הטילים של חיזבאללה, ואלפי אנשי רדואן שעמדו מוכנים על הגדר היו פולשים לשטחנו.
בנקודה אחת היה אפשר להשיג יתרון: הפעלת מכשירי הקשר הממולכדים, ברגע הזה שחיזבאללה מתחיל לנוע לעבר ישראל, הייתה מביאה לתוצאה טובה הרבה יותר. היכולת הזאת הוכנה לרגע כזה, כשכל מכשירי הקשר נמצאים על גופם של אנשי רדואן ונועדה לגרום לאלפי נפגעים. כשהופעלה בחודש שעבר, כנראה מתוך אילוץ, היו רוב מכשירי הקשר של חיזבאללה במחסנים, ורק כמה מאות מאנשיו נפגעו.
טהרן לא תעצור
הלקח מהשבועות האחרונים הוא שנכון להיכנס מוכן למערכה, אחרי שיצרת את התנאים המתאימים. הלקח הזה צריך להיות לנגד עינינו, רגע לפני שאנחנו תוקפים באיראן.
כן, חיל האוויר שלנו יכול להגיע ולהשמיד כל מטרה באיראן. גם טהרן מבינה את זה. אבל רגע לפני שאנחנו קופצים ראש למערכה אל מול מדינה של 90 מיליון בני אדם, שגודלה הגיאוגרפי הוא פי 60 מישראל, חייבים לחשוב לאן זה מוביל אותנו ומה ניתן להשיג במהלך הזה.
צריך להגיד שוב את מה שרבים, כולל אישים שהיו בעמדות הנהגה, מתקשים להבין: את תוכנית הגרעין של איראן אי אפשר להשמיד רק בכוח צבאי. איראן צברה את הידע ליצור חומר בקיע, ושום טיל או מטוס לא ייקחו ממנה את הידע. תקיפה של מתקני הגרעין, שלא יבוא בצידה משטר פיקוח בינלאומי חדש ונוקשה – רק תאיץ את תוכנית הגרעין ותיתן לאיראנים תירוץ לבנות פצצה.
איראן תגיב במטח משמעותי על כל פגיעה בה, אם במטרה צבאית ואם באזרחית. את המטח שירד עלינו בתחילת החודש סיכמנו בסיפוק, בזכות העובדה שלא גבה נפגעים בנפש ושיכולות חיל האוויר לא נפגעו. חיל האוויר סירב לחשוף את התוצאות המדויקות של הקרב הבליסטי. אבל כשבאיראן לוקחים את צילומי הלוויין שחושפים פגיעות בבסיסי חיל האוויר, את התמונות מהנפילות בגלילות, בהוד השרון ובגדרה – הם יכולים לסכם את המתקפה כהצלחה. לא מעט טילים פגעו באדמת ישראל. בפעם הבאה הם ישגרו יותר, ויותר גם יפגעו.
ספק אם איזושהי מתקפה אווירית תרתיע את איראן מלהמשיך להילחם איתנו. אילו הייתה לנו תשתית למבצע ביפרים איראניים או שחיל האוויר היה יכול לשמר רציפות טיסה מעל איראן – זה היה מרתיע, אבל תקיפה אחת של בארות הנפט או של תשתיות צבאיות לא תעצור את איראן מלהמשיך להילחם. כמו בלבנון, חשוב להגיע אל המערכה הזאת מוכנים.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13