1. אין מחילה בלי אחריות
אחת מתפילות ערב יום הכיפורים שחל הערב היא תפילת אשמנו. היא פותחת את תפילת התחנונים עם שלל בקשות הסליחה עבור מגוון החטאים ובהם "אשמנו, בגדנו וגזלנו". בסופה מגיעה הבקשה האולטימטיבית "סלח לנו, אבינו". כטור שעניינו המרכזי הוא כלכלה, נתמקד בשני אישים בלבד שצריכים לשנן בוקר, צהרים, ערב ולילה את תפילת אשמנו: הראשון הוא ראש ממשלת המחדל בנימין נתניהו, והשני הוא מי שמכונה שר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
עפה לה שנה מאז אסון 7 באוקטובר, וכלום לא השתנה. ראש הממשלה הוא עדיין בנימין נתניהו, שאפילו אינו מתקרב לבקשת סליחה. עד היום היו לנו מצידו חארטות ולא חרטות כנות. איך אפשר לבקש מחילה על מחדל שהוא אפילו אינו מוכן להודות באחריותו גם במלאת שנה ל־7 באוקטובר? כולם אחראים אבל הוא הקורבן.
הותר לפרסום: שלושה לוחמי צה"ל נהרגו בפיצוץ מטען בג'באליה
תפילה ברחוב מקרבת לבבות? שטות שרק מוח יהודי מעוות יכול להפיץ | שלמה שמיר
נתניהו היה יכול לנצל את ישיבת הממשלה השבוע כדי להודות במשהו, אבל הוא בחר להפעיל ספין נוסף ולעסוק באיזה שם לתת למלחמה. ועדיין, ערב יום הכיפורים, לא מאוחר להביע צער כלשהו, גם אם יעשה את זה בשפת הסימנים. ראש הממשלה הצליח בחודשים האחרונים להסיט את תשומת הלב הציבורית ממחדל האימים באמצעות מופעי פירוטכניקה בקונגרס האמריקאי, בכנסת ובמסיבות העיתונאים שאותן קיים רק במקרים של הצלחה.
בנוגע למינויים ההזויים שביצע עם הקמת הממשלה, נטל האשם רובץ אך ורק עליו: מינוי בצלאל סמוטריץ' לשר האוצר הכושל בתולדות המדינה, מינוי איתמר בן גביר לשר לביזיון לאומי, ומינוי מירי רגב לשרת התחבורה לחרדים היוצאים לאומן אך לא לאנשי מילואים שקיבלו צו 8, המעוניינים בסך הכל להגיע לבסיס בשלום. הנזק ממינוי שלישיית "מה קשור" גרוע מנזקי טיל בליסטי.
כטור לענייני כלכלה, נוותר על בקשת הסליחה "אשמנו" או "בגדנו" ונתמקד במילה "גזלנו". נתניהו, שנחשב עד לפני 20 שנה למבוגר האחראי, נותר רק עם המונח "מבוגר". מי שנחשב ל"קפטן קרדיט" איבד את הקרדיט, ובניגוד לכל היגיון פוליטי הוא עדיין נושא בתואר "קפטן הטיטניק".
לנתניהו אכפת רק מכלכלת ביתו. כל עוד היא משרתת אותו, את בני משפחתו ואת הישרדותו - הכל בסדר. הוא לא יהסס באמצע המלחמה לדאוג לתחזוקת ביתו בקיסריה ובירושלים, להבטחת שלומו של בנו באמצעות מיטב בנינו ולסידורי נסיעה ארוכים לארה"ב על חשבון משלם המיסים.
הוא ניצל את תקציב 2024 בעיקר לצורך הישרדות קואליציונית. השיקולים הכלכליים הענייניים כמעט לא עמדו על הפרק. לכן, תקציב 2024 וגם 2025, שיחצו את ה־600 מיליארד שקל, הם תקציבי גזלה, ועל כך יש לבקש מחילה.
תקציב 2024 אינו שווה את הנייר שעליו נכתב. הוא כבר תוקן פעמיים בהצבעה בכנסת (בפעם השנייה שר האוצר כלל לא טרח להגיע להצבעה), והתיקון השלישי בדרך. יעד הגירעון נפרץ פעמיים, והוא עומד להיפרץ בפעם השלישית (ולחצות את ה־6.6% מהתוצר כפי שתוכנן תחילה).
גם בתקציב 2025 לא נחווה קיצוץ של כספים קואליציוניים אמיתיים, קיצוץ במספר משרדי ממשלה או צעדי התייעלות אחרים שעלולים לסכן את שלום הקואליציה. כדי שלא נדאג יותר מדי מיד לאחר המלחמה, הוא הרגיע כשאמר ש"יש מספיק כסף לכולם". גם לפוליטיקה, במיוחד בזמן מלחמה, יש גבול. אז גם אם נתניהו אינו מבקש סליחה ואינו שופך עפר ואפר על עצמו, לפחות שיוציא מפיו את צמד המילים "סליחה, גזלנו". אבל אל דאגה, זה לא יקרה. אצלו הגזל הוא אורח חיים.
מי שמצופה ממנו להגיע עם בקשת סליחה קונקרטית יותר הוא מי שמכונה שר האוצר, שבעיני עצמו יש לו פרוטקציה אצל אלוהים. סמוטריץ' מרבה להשתמש במילים "בעזרת השם". לא שזה רע, אבל צריך לעזור להשם כדי שיעזור לנו. כדי לזכות בטוטו צריך גם למלא טופס ולשלוח. לסמוטריץ' יש חוש הומור לא רע. תחילה חשבנו שמינויו כשר אוצר הוא בדיחה. אבל כשהוא עצמו לא צחק, הבנו שהבדיחה על חשבוננו.
בקשת הסליחה של שר האוצר לא תגיע, כי הוא מתנהל בדרך של התנשאות וגאוות חינם. הוא התייחס בזלזול המהול בגועל נפש לאזהרות חברות דירוג האשראי על התנהלות המשק. את דוח מודי'ס הוא כינה "תלוש ומגוחך ושהכלכלנים בלונדון לא יטיפו לנו מוסר". הוא הסביר שאחרי המלחמה הכל יהיה בסדר.
מובן שאת הקשקוש הזה חברות הדירוג לא קנו, וכולנו שילמנו ביוקר על עזות המצח. בעקבות הורדת הדירוג יגדלו הוצאות הריבית ב־2025 ב־10 מיליארד שקל נוספים, שהם עוד 1,000 שקל בממוצע לאזרח. ובכלל, בכל התנהלותו מאז משונה לתפקיד לפני כשנתיים, הוא מחשיב עצמו כמי שמבין יותר מטובי אנשי המקצוע, עד כדי כך שלפני כחודשיים המליץ לממונה על התקציבים באוצר להניח את המפתחות אם אינו מסוגל להשלים עם מדיניותו.
שר האוצר מרבה לדבר על משילות וסמכות, אבל בפועל הוא עושה דברים והיפוכם. למשל, מצד אחד תוקף את ההסתדרות על שביתת ההזדהות עם החטופים - ושבוע לאחר מכן עולה לרגל למזכ"ל ההסתדרות כדי לבקש את הסכמתו לסדרת קיצוצים בשכר במגזר הציבורי. והוא עוד מבקש מאיתנו להגיד לו תודה על כך שאינו שולח את ידיו לתקציבי מוסדות התרבות. אז באמת תודה רבה.
רק חבל שאת הכסף הוא מפנה למפעלי ההתנחלויות, לישיבות, ללומדי התורה ולשאר סקטורים לא יצרניים, שלא רק שאינם עובדים אלא גם אינם מתגייסים לצה"ל. נזכיר שמדובר במנהיג תנועה ששמה "הציונות הדתית", שמיטב בניה משרתים ביחידות קרביות, ובעבר הלא רחוק התנגד לחוק ההשתמטות. לאן נעלמה גישתו הציונית־לוחמנית גם כשהתנגד לחיסול נסראללה? זה מחיר המשיחיות שבה לקה.
כבר היו לנו שרי אוצר טובים יותר וטובים פחות. משה כחלון היה אחד מהטובים בזכות עשרת המנדטים שהחזיק ושאילצו את נתניהו להתיישר לפי מדיניותו, והוא אף שמר על מערכת המשפט. יאיר לפיד היה לא רע עד שפוטר. ליכודניקים כמו יובל שטייניץ או ישראל כ"ץ נאלצו להתיישר עם הבוס. אבל משר אוצר העומד בראש מפלגה עצמאית היה מצופה להיות דעתני לא פחות מאיתמר בן גביר.
עם הצטרפותו לקואליציה סחט סמוטריץ' תפקיד שר במשרד הביטחון, אבל הוא ויתר על היכולת לקדם את כלכלת ישראל לטובת כלל אזרחיה ולא רק למען הסקטור הדתי־לאומי. אך למה אפשר בעצם לצפות מפוליטיקאי שמפלגתו מתנדנדת סביב אחוז החסימה, המתהפך בדעותיו בהתאם לאינטרסים הפוליטיים? הוא אמור לעזוב את האוצר במסגרת הסכמי הרוטציה בתחילת 2025. זאת תהיה המתנה הגדולה ביותר לקראת השנה האזרחית החדשה - ולא משנה אם לתפקיד ימונה שר האנרגיה אלי כהן, החושק בתפקיד, או השר בלי תיק החדש גדעון סער.
2. ריבית דריבית
החלטת נגיד בנק ישראל שלשום להותיר את הריבית ללא שינוי על 4.5% לשנה הייתה צפויה כמו ההנחה שביבי לא יצום ביום הכיפורים היום. ההחלטה הייתה אמורה להתקבל במקור ביום שני, ב־7 באוקטובר, אבל לנוכח אירועי השנה לקטסטרופת המלחמה היא נדחתה לרביעי.
נגיד שהיה קצת יותר נועז מפרופ' אמיר ירון - לא היה מסתפק בהשארתה של הריבית ללא שינוי אלא היה צריך לשקול את העלאתה. הרי מאז החלטת הריבית האחרונה נפתחה חזית בצפון, האינפלציה הרימה ראש, הגירעון התרחב, מודי'ס הורידה את דירוג האשראי בשתי רמות, S&P בדרגה אחת, ופיץ' בדרך לעשות את זה. כלכלני חברות דירוג האשראי הבינלאומיות לא קנו את ההבטחות הפומביות של שר האוצר לאישור תקציב 2025 עד סוף השנה או לחוק הסדרים הכולל העלאות מיסים. ספק אם זה יקרה.
אם כן, צריך להגיד תודה לנגיד על שהותיר את הריבית ללא שינוי ולא העלה אותה. אבל זה גם בלתי אפשרי. בזמן שנשיא הפד האמריקאי הוריד לפני שבועיים את הריבית ב־0.5% ופערי הריבית בין שתי המדינות התרחבו, קשה לנגיד הישראלי להשתולל ולבצע מהלך מרחיק לכת המנוגד למגמה העולמית - ולהעלות ריבית. אבל במבט צופה פני עתיד, הנגיד כבר הודיע שהריבית הגבוהה נמצאת כאן כדי להישאר עד אמצע 2025 - אלא אם כן יפרוץ עד אז שלום עולמי.
ריבית גבוהה נועדה לצנן את המשק ולמנוע עלייה נוספת באינפלציה. לשרים בממשלה נוח לטעון כי מקור האינפלציה הוא בהיעדר היצע, וזה נכון חלקית בלבד. עיקר הבעיה הוא בצד הביקוש. עודפי הכסף שמקורם בעליית השכר מנותבים לביקוש בשוק המקומי וגורמים לעליית מחירים. זה נתון שאינו בר ויכוח. ברמה הלאומית ריבית גבוהה היא מתכון למניעת השקעות, להאטה נוספת בצמיחה ואולי לאורך זמן גם לגידול באבטלה. ברמה הפרטנית - וזה מה שמעניין את הקוראים - הריבית הגבוהה מכבידה את החזרי המשכנתה, מייקרת את האוברדרפט ומעלה את ההחזר החודשי בכרטיסי האשראי.
אז האם קיים תסריט כלשהו שבו הריבית תרד עוד השנה? הפעם האחרונה השנה שבה תתקבל החלטת ריבית תהיה ב־25 בנובמבר. קשה להניח שמשהו מקרו־כלכלי מהותי ברמת הגירעון או ברמת קבלת ההחלטות בנוגע לתקציב, ישתנה עד אז. אם בכלל - אולי שינוי לרעה. חברות דירוג האשראי עלולות להוריד את הדירוג פעם נוספת (כפי שהזהירו מראש) אם התקציב לא יעבור או אם לא תתקבלנה החלטות מהותיות בנוגע לתקציב.
כדי שתרד הריבית, חייבת להיות הפסקת אש בלבנון ולאחר מכן בעזה. אחרי הפסקת האש צריך להביט קדימה ולקבל החלטות כלכליות המנותקות משיקולים פוליטיים. עם ראש ממשלה כזה, העסוק אך ורק בהישרדותו הפוליטית, ובוודאי עם שר אוצר כזה - זה לא יקרה.
3. השקדייה פורחת
בשבוע שעבר דווח שחברת קרדן נדל"ן בראשות שרת הפנים והמשפטים לשעבר איילת שקד ובניהול עמוס דאבוש זכתה במכרז בקרקע בקרית אתא להקמת 183 דירות תמורת 62 מיליון שקל (מתוכם 30.2 מיליון שקל עבור הקרקע). קרדן מעורבת בקידום פרויקטים בערים ירושלים, תל אביב, חולון, אשדוד, גן יבנה, גבעת שמואל, נתניה, חדרה, רמת גן, קריית מוצקין, כפר יונה, חיפה, נהריה, עפולה וראשון לציון. הבעלים הם אבי שנור, רוני בירם וגיל דויטש, המעורבים במערכת העסקית. קרדן בונה כיום 600 דירות ומתכננת יותר מ־12 אלף דירות.
שקד: "דווקא בזמן שהצפון מתמודד עם מציאות ביטחונית מורכבת, יש לנו אחריות להמשיך ולחזק את האזור על ידי פיתוח ובנייה שיתרמו ליציבות הכלכלית והחברתית של תושביו. גם קריית אתא נפגעה ישירות מהטילים, ואנו רואים חשיבות עליונה בהקמת דירות מודרניות עם ממ"דים בעיר כדי להבטיח את ביטחונם האישי של התושבים".
ועדיין, צריך אומץ לא מבוטל לבצע עסקאות בקרית אתא בשבוע שבו נרשם שיא של התקפות הטילים על מפרץ חיפה.
"דווקא בעת הזאת חשוב להשקיע. ההנחה שלי ושל שאר חברי הדירקטוריון היא שהמלחמה לא תימשך לנצח אלא תסתיים בשנה הקרובה. כשרת פנים הבאנו את ההחלטה לפינוי מפרץ חיפה, כך שהאזור יתפתח. המלחמה נכונה רק לחודשים הקרובים, אבל אנחנו משקיעים לטווח של מספר שנים. בזכות פירוק יכולות חיזבאללה, אזור קריית אתא בטוח כיום הרבה יותר להשקעה".
"דווקא בפרויקטים בקריית מוצקין ובנהריה מכרנו בחודשים האחרונים בהיקף מדהים. בזכות הממ"דים הגיעו קונים גם מיישובי האזור. אנחנו מאמינים ב'לונג' על מדינת ישראל. אני מאמינה שהחזית הצפונית תיסגר בטווח של השנה, ואני מקווה שהרבה קודם".
איך את מסבירה את עליות המחירים בשוק הדיור למרות הריבית הגבוהה?
"משתי סיבות: עלויות הביצוע התייקרו משמעותית. עלות בניית דירה שעמדה על מיליון שקל עולה כיום 1.2 מיליון שקל כי אין פועלים. הממשלה לא ייצרה פתרונות אחרים ולא הגיעה כמות גדולה של עובדים זרים. כל פועל עולה היום כמעט פי שניים ממה שהיה ערב המלחמה. יש גם פחות התחלות בנייה כי פוחדים להשקיע. וחוץ מזה, יש יותר משקיעים בחו"ל שרוצים להשקיע בישראל. בסופו של דבר, הביקוש הוא קשיח, וכשאין מספיק היצע - המחירים עולים".
איך פותרים את בעיית המחסור בפועלי בנייה?
"המחסור נוצר בגלל פופוליזם זול של הממשלה. ביהודה ושומרון דווקא יש פועלים פלסטינים שבונים בחלק מהיישובים. אז למה שם מותר להעסיק ובישראל לא? אפשר להביא פועלים ברשימה שמית של נשואים מעל גיל 35. אבל כעת נכנסים שוהים בלתי חוקיים, ששניים מתוכם ביצעו את הפיגוע הרצחני ביפו. מדיניות הממשלה היא צביעות שפוגעת בענף הבנייה. יש שתי אפשרויות: או שמשכנעים שאין בעיה להביא פועלים זרים, או להביא פלסטינים ברשימה מוגבלת. לצערי הממשלה לא עשתה אף אחד מהדברים האלה".
האם מחירה של דירת שלושה חדרים בת"א ב־5 מיליון שקל נראה לך סביר?
"המחירים הם באמת מאוד־מאוד יקרים. נלחמתי בתופעה כשהייתי שרת פנים, ועשינו את הכל כדי לעצור את העלייה. בסוף זה עניין של היצע וביקוש. מדינה עם אחוזי ילודה כל כך גבוהים חייבת להגדיל את ההיצע כל הזמן. יש ראשי ערים שמבינים את זה ובונים בקצב מהיר, אבל יש כאלה שמעכבים. צריך להמשיך לעשות דברים ולקצר הליכי תכנון. אין שום קסם".
"אחד ההסברים למחירים הגבוהים הוא הביקוש מצד יהדות התפוצות. אני מרצה בחו"ל ורואה שכולם רוצים דירות בישראל. יש קהילות שבונות פה דירות לעצמן. בשורה התחתונה, חייבים לקצר הליכים בתכנון ולהגדיל היצע. אני מאוד מאמינה בתוכניות פינוי דירות. אני הולכת בעצמי לאסיפות דיירים כדי לשמוע אותם ולהסביר. מדובר בתוכנית מדהימה המגדילה את ההיצע ומשפרת את מצב הדיירים מבחינת גודל הדירות ובניית ממ"דים. כשהייתי שרת פנים, האמנתי בזה והכנתי את 'חלופת שקד', כשביטול תמ"א 38 עמד על הפרק".
ומה צפוי להיות מצב המשק אחרי המלחמה, לנוכח הורדת דירוג האשראי?
"אני חושבת שהמשק יתפתח ויפרח מיד אחרי המלחמה, אבל הורדת הדירוג נובעת לא רק בגלל המלחמה, כפי שטען שר האוצר, אלא גם בגלל הכישלון של נתניהו וסמוטריץ' בניהול המשק. לביבי כשר האוצר בשנת 2003 זה לא היה קורה. היה ניהול כושל של הממשלה מול חברות הדירוג. היה אפשר להתקדם עם התקציב. אם באמת יקצצו 40 מיליארד ויקפיאו קצבאות, המשק יילך בכיוון הנכון. אבל חברות הדירוג איבדו את האמון בממשלה, ובסוף כל אחד ואחד מאיתנו ישלם על זה. אבל כאמור אני ב'לונג' על מדינת ישראל".
לאן אנחנו הולכים מכאן בכל הקשור למצב הביטחוני?
"ראשית, אני חייבת לציין שאנחנו העם הכי מוכשר שיש בעולם. יש לנו ערבות הדדית שהיא הגבוהה והאיכותית ביותר והכישרונות הכי טובים. אני מאמינה שאחרי המלחמה תהיה צמיחה גבוהה. אבל בקשר למצב הביטחוני, אני מודאגת. ישראל לא יכולה לחיות עם איראן גרעינית, וצריך לנצל את העימות מולה כדי לשלול אחת ולתמיד את פרויקט הגרעין שלה. הדרך הכי רצויה היא לעשות את זה בשיתוף הממשל האמריקאי. אבל אם לא תהיה ברירה, ישראל תצטרך לעשות את זה לבדה".
"בעקבות המצב הבלתי נתפס שבו האיראנים שולחים אלינו 200 טילים, חייבים לנצל את התקיפה לפגיעה במתקני הגרעין. ב־7 באוקטובר קיבלנו הצצה לשאלה מה היה קורה אילו התוכנית הזדונית לתקיפה משולבת של ישראל הייתה יוצאת אל הפועל. אסור לתת לתרחיש זה להתממש. אסור שאיראן תחזיק נשק גרעיני. נפגשתי עם בכירים אמריקאים ואמרתי שזאת חייבת להיות אחריות של המעצמה הגדולה בעולם, כי איראן היא סכנה לכל העולם. אבל חבל שהממשלה הנוכחית לא יודעת לשכנע את הממשל האמריקאי מה צריך לעשות".
עברה שנה והחטופים עדיין לא אצלנו. מה עושים?
"אכן, זה בלתי נתפס כי עברה שנה ו־101 חטופים עדיין נמצאים בעזה. בוודאי צריך להחזיר אותם, כי בלי החטופים המלחמה לא תסתיים. אחרי שנה מתברר שאין דרך להחזיר אותם אלא רק בדרך של עסקה. אם סנוואר לא רוצה, חייבים להתמיד בלחץ עליו עד שהוא יגיד כן".
איך את רואה את העתיד שלך במערכת הפוליטית? האם החיידק נעלם בעקבות כניסתך לעולם העסקים?
"החיידק עדיין לא נעלם, אבל כרגע ממילא אין בחירות, ולפי ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות, גם לא נראה לי שהן ייערכו בקרוב. אני עוקבת אחרי ההתפתחויות, אבל כרגע זה לא רלוונטי. כעת ממוקדת בצמיחה של חברת קרדן. בנוסף, אני מבקרת משפחות שכולות, עוזרת לנפגעים ומשמשת יו"ר עמותת בית החולים שניידר. אני עדיין מעורבת, אבל כרגע זה לא רלוונטי. באותה ההזדמנות אני רוצה לאחל חג שמח לעם ישראל, ושכל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו".