על רקע החרפת העימות עם ישראל והיערכותה של איראן לקראת תגובה ישראלית צפויה, בולטת חשיבותו של הדיאלוג בין ריאד לטהרן. אומנם חידוש הקשר במרץ 2023 בתיווך סיני לא הוביל עד כה ליישוב הסכסוך הממושך ביניהן, אולם הדטנט בין מנהיגות העולם הסוני לשיעי – שכנות ואויבות היסטוריות הנתפסות כאיום ביטחוני־אסטרטגי זו על זו – הוא אחד הערוצים החשובים שצפוי לסייע רבות בבלימת אסקלציה אזורית.
יתרה מזאת, חיסולו של חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, החמרת הסנקציות המערביות נגד איראן, ובמיוחד - קידום תהליך הנורמליזציה של סעודיה עם ישראל, לצד חיזוק ברית ההגנה האזורית נגדה, הם אירועים ותהליכים קריטיים, המעוררים לחצים כבדים על המשטר בטהרן.
לקשריו עם סעודיה וקטאר וכן עם איחוד האמירויות ובחריין – שותפותיה של ישראל בהסכמי אברהם, שנתונות כל העת לאיומי הטרור ומתקפות החות'ים בים האדום, וזאת חרף חידוש היחסים הדיפלומטיים והכלכליים איתן – יש משמעות רבה. קרבתן הגיאוגרפית, עושרן הכלכלי־אנרגטי, ובעיקר קשריהן של מדינות ערב עם ארה"ב ומדינות ה־EU - צפויים לסייע בקידום מו"מ בין הצדדים היריבים בסוגיות ביטחוניות חמורות.
הסוף לשמועות: בקטאר חשפו לאן נעלם קאאני והתשובה מפתיעה ביותר
הלבנונים זועמים על חיזבאללה: "לא מעניינים אותנו נאומים מצ'וקמקים ממקומות מסתור"
על כל אחת מהן, ביחד ובנפרד, למצוא דרך לאזן בין תמיכה בתהליך התקרבותן של סעודיה וישראל – שנתפס כ"סדין אדום" בעיני איראן – לבין צידוד בתהליך הדטנט שלה עם בית המלוכה והמשטר הסעודי. מדובר בשני תהליכים אסטרטגיים מקבילים, עתירי משמעויות והשלכות מורכבות, המתחוללים בו־זמנית ושעשויים לסייע בהגבלת התוקפנות האיראנית. היינו, בקידום הפסקת אש ברצועת עזה, במניעת הרחבת המלחמה והסלמת העימות בצפון וכן בהגבלת תוכנית הגרעין שלה.
בראייה גיאו־פוליטית רחבה, ביסוס כוחה והשפעתה של איראן לצד הרחבת פעילותם של שלוחיה, ובהם המיליציות החות'יות (שאותן היא הפעילה בשעתו בעיקר נגד סעודיה מאז הנתק ביניהן ב־2016), מהווים אינדיקציה לנפיצותו של המזרח התיכון. זה גם משקף את גל השינויים העצומים שמתחוללים בארכיטקטורת הביטחון ובמאזן הכוחות האזורי. שכן, יותר מ־1,000 מתקפות טילים ומל"טים שביצעו החות'ים ומשמרות המהפכה האיראניים (IRGC) נגד סעודיה בשנים 2018־2019 - גרמו נזק כבד לממלכה ולסביבתה. הם כללו, בין היתר, פגיעה חמורה במתקני הנפט של חברת ארמקו (Aramco), ענקית הנפט הסעודית, שהובילה להשבתה זמנית של תפוקת הנפט הסעודי ופגיעה בכ־5% מתפוקת הנפט היומית בעולם למשך שבועיים ויותר.
בנוסף, מהלך יזום ופוגעני זה חשף את שבריריותן של הערבויות הביטחוניות שסיפקה וושינגטון לריאד במשך עשרות שנים וגרמה לאובדן אמון ולתחושת בגידה עמוקה בבית המלוכה הסעודי.
היעד: לצאת מהבידוד
יתרה מכך, מבחינה גיאו־אסטרטגית קריסת מטריית ההגנה ואסטרטגיית ההרתעה האמריקאית חשפה ברבים את תלותה הביטחונית של סעודיה בה. שהרי היקף הסיוע הצבאי האמריקאי לסעודיה הגיע לכ־140 מיליארד דולר בשני העשורים האחרונים. היא גם חשפה את חולשתה ופגיעותה הרבה של הממלכה הסעודית – יצואנית הנפט הגדולה בעולם (5.741 מיליון חביות נפט גולמי ביום), מנהיגת מדינות ערב ושלוחתה ובת בריתה האזורית של ארה"ב – חרף עוצמתה הכלכלית (תמ"ג של 1.076 טריליון דולר ב־2024).
כל זאת בזמן שמהלכיה של איראן (הסובלת מעוני, אבטלה קשה ואינפלציה שהגיעה ל־50%, ותלויה בייצור ויצוא הנפט שלה, שהגיע לאחרונה לכ־1.8 מיליון חביות ביום) הבליטו, מנגד, את יכולותיה ונחישותה של ההנהגה בטהרן.
הם הדגישו את רצינות כוונותיה לשדרג את מעמדה במזרח התיכון תוך נקיטת מהלכים אסרטיביים, שבמיוחד בימים אלה מתפרשים כתוקפנות. זאת, בין השאר, על רקע איומיו הפומביים של המנהיג העליון עלי חמנאי, שלפיהם טהרן לא תהסס לפגוע בזרימת הנפט בעולם, בשוק הנפט הסעודי וזה הגלובלי, אם ישראל או ארה"ב יפגעו במתקני הנפט שלה.
מבחינת איראן הפיוס עם סעודיה נועד לצמצמם פערים מהותיים ולשאת דיבידנדים אסטרטגיים. היינו, לעקוף את הסנקציות המערביות, לחלץ אותה מבידוד בעולם המוסלמי ולבסס מחדש את כוחה ומעמדה הגיאו־פוליטי-אזורי. זאת, תוך חידוש וחיזוק קשריה הדיפלומטיים והכלכליים עם מדינות מפתח במזרח התיכון ובמפרץ, דוגמת טורקיה, מצרים, בחריין וכן איחוד האמירויות, שהפכה להיות שותפת הסחר שלה השנייה בגודלה (אחרי סין) ושהיקף הסחר ביניהן הגיע ל־24 מיליארד דולר ב־2022.
שיתוף הפעולה האופרטיבי, ובעיקר המודיעיני שלהן, עם ישראל, במסגרת החזית האנטי־איראנית נגדה, לרבות שימוש בשטחן של מדינות שונות ובהן סעודיה, איחוד האמירויות וירדן – הוא "תקיעת סכין בגב". היינו, התרסה בוטה ופגיעה חמורה באינטרסים האיראניים תוך חציית "קו אדום" העלולות, בתורן, לדרבן את צמרת ההנהגה בטהרן להסלים את העימות נגד ישראל ואף להחריף את מהלכיה ואיומיה תוך שימוש בגרעין.
אינטרס היציבות הביטחונית
בתוך כך, מעורבותן של ריאד ואבו דאבי בסכסוך עם חמאס ותיווכן בינו לבין ארה"ב וישראל – חרף הסיכונים הטמונים בתקיפות המיליציות החות'יות על מתקני נפט, סמלי שלטון או בסיסי צבא אמריקאיים ואחרים בשטחן – נובעים מאינטרס משותף לשמור על יציבות אזורית. שכן, הסלמת הסכסוך האזורי מהווה מבחינתן איום ביטחוני ממשי על אינטרסים ונכסים אסטרטגיים שלהן, על חזונן השאפתני ועל קידום תוכניותיהן לפתח ולגוון את הכלכלה שלהן. זאת, תוך הפחתת התלות בנפט, חיזוק והגדלת היקף ההשקעות הזרות במדינה ובאזור כולו (דוגמת הקמת מסדרון סחר ותעבורה יבשתי וימי בינלאומי, IMEC, שיחבר בין הודו, למזרח התיכון ולאירופה דרך מדינות המפרץ ובהן סעודיה ואיחוד האמירויות, לצד ירדן וישראל).
לא בכדי הצהיר בן סלמאן, יורש העצר הסעודי – החותר לשדרג את מעמדה של סעודיה כמוקד סחר, כלכלה ואנרגיה גלובלי וכן להמשיך ולפתח פרויקטים עצומים כדוגמת NEOM, העיר העתידנית ששוויה מגיע לכ־7 טריליון דולר – כי "מדינות המפרץ יהיו הקורבנות הראשונים של התרחבות המלחמה". מבחינתו, יש להתקדם במשא ומתן לנורמליזציה עם ישראל שהוקפא ב־7 באוקטובר ולהסתפק לעת עתה בהתחייבות מדינית מצידה בעניין הקמת מדינה פלסטינית. כל זאת במטרה להגיע להסכם ברית הגנה עם ממשל ביידן טרם הבחירות לנשיאות, שייערכו בארה"ב ב־5 בנובמבר.
"מחיר" השקט הביטחוני
עם זאת, במיוחד על רקע הדינמיקה האזורית והאסקלציה הביטחונית, חשוב לערוך הבחנה בין עמדת ריאד - הנמנעת מהפרת משטר הסנקציות שמובילה ארה"ב נגד איראן, בין השאר לנוכח תלותה הרבה כאמור באספקת נשק, מערכות הגנה וטכנולוגיות אמריקאיות מתקדמות - לבין המדיניות שנוקטת אבו דאבי. זו חידשה את יחסיה עם טהרן עוד ב־2019 ואף מתכננת להרחיב את השקעותיה בתחום הסחר איתה במסגרת פרויקטים בהיקף של כ־100 מיליארד דולר, שיוקמו שם בשנים הבאות.
התבוננות מקרוב אף מראה כי לא זו בלבד שברית ההגנה האזורית אינה בולמת, לפחות לעת עתה, את התעצמות איראן והשפעתה האזורית, אלא ההפך הוא הנכון. על אף, ואולי בשל הנורמליזציה עם ישראל ושיתופי הפעולה החד/רב־צדדיים איתה, ריאד ואבו דאבי מחליטות "לאחוז במקל בשני קצותיו". היינו, לתמרן בין שלל שחקנים והסכמים, לשמור על ניטרליות ואיזון בין האינטרסים הביטחוניים־כלכליים שלהן בהתייחס ליחסיהן עם איראן, ישראל וארה"ב, ובתוך כך לנקוט גישה אמביוולנטית/רב־פרצופית, המאפשרת להן להימנע מהצטרפות פורמלית לקואליציה אנטי־איראנית.
שכן, בעודן מהדקות את יחסיהן עם טהרן על אף האיום מצידה כלפיהן, תוך הכחשת השתתפותן ביירוט תקיפתה את ישראל, בו־זמנית מנגד, הן משתפות עם ישראל פעולה תוך סירוב לחלוק את כל המודיעין שלהן בנושא, איתה ועם ארה"ב. כל זאת, בעודן מכירות ביכולותיה של איראן ושלוחותיה ובמדיניותה התוקפנית - לצד פגיעותה של ישראל נוכח מאבקה הרב־זירתי ובפיחות שחל במעמדה הגיאו־פוליטי של ארה"ב, בדגש על השפעתה הנחלשת במזרח התיכון.
לנוכח כל זאת, אין ספק כי נדרש שיתוף פעולה כולל וקונסטרוקטיבי בין מדינות ערב למערב, לרבות ישראל, ארה"ב ומדינות ה־EU. לסעודיה חשיבות עצומה בהקמת מנגנון ביטחון אזורי וביצירת דיאלוג עם איראן שיספק לה סיוע כלכלי וידרבן אותה להימנע מאסקלציה בעימות נגד ישראל. ולצד זה, בשעת חירום זו, נדרשות סינרגיה ומובילות עולמית ש"תקרא נכון את המפה" ותמצא את "שביל הזהב" שיוכיח לטהרן ש"מחיר" ההסלמה הביטחונית – אטרקטיבי ככל שיהיה – מסוכן ביותר ומאוד לא כדאי. גם עבורה.
הכותבת היא מומחית לגיאו־פוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי