לאנשים לא רציונליים יש הרבה יותר השפעה מאשר לאנשים רציונליים, כי האיומים שלהם הרבה יותר משכנעים. בלי להיכנס לפוליטיקה, קחו את הדוגמה לעימות בין דונלד טראמפ להילרי קלינטון בבחירות לנשיאות ארה"ב ב־2016. ישנם מספר יתרונות ברורים שלטראמפ יש באינטראקציה ביניהם, כיוון שהוא לא מוגבל על ידי רציונליות. אם קלינטון תאיים – אנשים יחשבו לעצמם: האם זה איום הגיוני? האם היא מתכוונת לממש אותו? טראמפ לעומתה יכול לאיים איומים לא הגיוניים בעליל, אבל איתו אף פעם אי אפשר לדעת אם הוא יממש אותם או לא. הסיבה – הוא לא רציונלי, ולכן יש לאיומים שלו גם השפעה גדולה יותר.
ומה זה קשור למצבנו פה, במזרח התיכון? ישראל הפכה מהילרי לדונלד. היא כבר לא משחקת על פי שום כללים, לא של ארה"ב, לא של צרפת, לא של איראן. ישראל שברה את כל הכללים. אם יש כותרת אחת משמעותית שיוצאת ממדיניות הפעלת הכוח הישראלית היא – שינוי כללי המשחק.
"סליחה שנחטפנו": משפחות החטופים הפגינו על איילון בקריאה לעסקה, חמישה נעצרו
קצין ולוחם נפצעו קשה בקרבות בכיפור, 280 מטרות טרור של חיזבאללה וחמאס הותקפו
אבל לא בטוח שזו הגדרה הולמת. כשאנחנו מדברים על שינוי כללי משחק, זה אומר שהיו כללים מסוימים ועכשיו יש אחרים. אבל בישראל של שנה אחרי מלחמת חרבות ברזל כבר אין שום כללים. מעבר לזה שנכנסנו קרקעית ללבנון ולעזה ושאנחנו מתקיפים ללא הרף מהאוויר - ישראל לראשונה זה זמן רב מנהלת קמפיין תודעה אפקטיבי ביותר. המטרה של זירת התודעה היא לא לכפות על האויב שום דבר בכוח, אלא לתת לו מהלומה פסיכולוגית שתערער את הגיונו ותשתק אותו.
החיסולים הממוקדים, גם באזורים מרוחקים כמו טהרן, מחזקים את המסר כלפי ארגוני הטרור והעומדים בראשם – אף אחד אינו חסין, לא משנה היכן הוא נמצא, גם אם הוא חושב שהוא מוגן בגבולות מדינה אחרת כמו איראן. קמפיין תודעתי זה נועד להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות של המנהיגים. במקום לתכנן אסטרטגיות ארוכות טווח, הם עסוקים בהישרדות אישית ובחיפוש אחר מקומות מסתור. לאחר חיסולו של נסראללה, כל מועמד חדש להנהגת חיזבאללה נמצא תחת איום חיסול מיידי, מה שהופך את התפקיד לפחות אטרקטיבי. המסר לציבור בלבנון הוא ברור - אף אחד לא רוצה לעמוד בראש הארגון מחשש לחייו - וזה מחליש את הלחימה שלהם ברמה התודעתית. כאשר ישראל מחסלת כל מועמד לעמוד בראש ארגון חיזבאללה אחרי נסראללה, התפקיד הופך להיות לא רצוי.
בנוסף, ממשלת לבנון קוראת להגעה להסדר מול ישראל, ותושבי לבנון בורחים מבתיהם. אירועים אלו, שמתרחשים במקביל, מוציאים את הרוח הלוחמנית מהמפרשים. פעולות אלה, בשילוב עם כניסת כוח צבאי, מייצרות הרתעה מחודשת ומשוואה חדשה.
כל אמצעי הכרחי
מדיניות החיסולים הממוקדים מהווה גם ניסיון לשלוט בשיח הבינלאומי והפנים־ערבי. כל חיסול של בכיר בארגון טרור מלווה בנרטיב ברור – ישראל לא פועלת עוד מתוך מגבלות הומניטריות, והיא מוכנה לנקוט כל אמצעי הכרחי כדי להגן על אזרחיה. גם ארה"ב לא תעצור אותה.
אנחנו עדים לשינוי משמעותי בתפיסה. חיסול נסראללה התקבל ללא שיתוף מוקדם עם האמריקאים ושידר מסר ברור: ישראל אינה מחכה לאישור בינלאומי, היא פועלת לפי האינטרסים שלה ותחת התנאים שלה. התגובות הפכו להיות בלתי צפויות ובלתי מתפשרות. חיסולו של נסראללה ללא שיתוף פעולה מוקדם עם האמריקאים הוא איתות ברור לשינוי בתפיסה – ישראל לא מחכה לאישור, היא קודם פועלת ואחר כך מתנצלת.
המשך המדיניות חייב לכלול מהלכים שממשיכים לחזק את ההרתעה והחששות בצד השני. ישראל צריכה להמשיך לשלוט בנרטיב ולהעביר את המסר שהפעלת הכוח היא בלתי צפויה ובלתי מתפשרת. אין יותר פרות קדושות, ואפילו האמריקאים או האיומים מצרפת כבר לא עובדים עלינו.
קמפיינים תודעתיים מוצלחים נעשים מהסוף להתחלה. מתחילים בהגדרת סוג ההשפעה הפסיכולוגית על המנהיגים ועל דעת הקהל, ומכאן תופרים את אסטרטגיית ההשפעה הרצויה. מה שלא עשינו מספיק טוב הוא לנהל נרטיב ששם דגש על כך שישראל פועלת מתוך אינטרסים של הגנה עצמית ולא ככוח תוקפני. זה יעזור לשמר את התמיכה הבינלאומית. הכוח התודעתי הוא לא רק בפעולות הצבאיות אלא גם בעיצוב התפיסה של הציבור, שמחזקת את הלגיטימיות של הצעדים שישראל נוקטת.
ישראל של אחרי פרוץ חרבות ברזל אינה מוגבלת על ידי כללים, אלא פועלת לפי חוקים חדשים לגמרי. האויבים לא יכולים עוד לצפות את מהלכיה של ישראל, והם נמצאים במצב תמידי של אי־ודאות. זה נכון שההרתעה הפיזית משמעותית, אבל המלחמה האמיתית מתנהלת בזירת התודעה.