יום הכיפורים כבר חלף, אבל בשדרות, זיכרון השבעה באוקטובר נשאר עדיין טרי וכואב. השנה, תחושת הצורך בבקשת סליחה עולה לא רק בין אדם לחברו, אלא גם בין תושבי שדרות למנהיגי המדינה ומערכת הביטחון. בשיחות עם כמה מתושבי העיר, הם מדברים בכאב על המחדלים שהובילו לטבח, ומדגישים: סליחה לא תספיק, יש צורך במעשים שיתקנו את הכשלים ויחזירו את הביטחון לחיי היום-יום.
דביר סאסי (24), פובליציסט ויזם חברתי בן 24, נשוי טרי שנולד בשדרות להורים שהגיעו עוד בימי הקמת הגרעין התורני, אינו חושש לשים את האצבע גם על עצמו. "אני חושב שהטעות והאשמה היא קודם כל עלינו, תושבי שדרות," הוא אומר בכנות נדירה. "כשדרותים, היינו צריכים לצעוק חזק יותר, לא לתת לשאננות לנהל אותנו. נהנינו מאין ספור הטבות מיגון, אבל נתנו למערכת למגן אותנו לדעת במקום לטפל בבעיה מהשורש".
זירת המלחמה האמיתית: ישראל פועלת לפי חוקים חדשים ומנהלת קמפיין תודעה אפקטיבי
החרדה האיראנית: ברחבי העולם תוהים איך התקיפה הישראלית עומדת להראות
יחד עם זאת, סאסי כועס על ראשי מערכת הביטחון: גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי, וראש השב"כ רונן בר, אבל לא פחות מזה הוא כועס על החברה עצמה. "היינו שיכורים מתודעה של ערבות הדדית שלא הייתה קיימת בפועל. אפשרנו למנהיגים לבקר אותנו ולגרוף עלינו הון פוליטי, אבל להזניח אותנו ביום שאחרי."
מבחינתו, האשמה לא נעצרת רק במי שמנהיג את המדינה, אלא גם בציבור שהיה מוכן להשלים עם המצב הביטחוני במשך שנים ארוכות מטעמי נוחות. "בכל הזמן הזה, האויב הקים צבא רצחני מתחת לאף שלנו, ואנחנו פשוט חיינו לצידו. ידענו מי האויב, מה רצונותיו, ויכולנו להתרעם יותר – אולם בחרנו לא לעשות זאת".
כעת, דביר מצפה לשמוע מהם לקיחת אחריות אמיתית. "הייתי שמח לשמוע מהם הודאה ברורה: 'טעינו, נכשלנו לשמור על ביטחונכם. היינו שבויים בתפיסה שגויה, חלומות על מזרח תיכון ורוד.' אבל סליחה לא תספיק. אני רוצה לדעת מה הם מתכננים לעתיד. אם אין להם תוכניות ברורות – אנחנו נדאג להחליף אותם." מבחינת דביר, הפתרון האמיתי טמון בתוכנית התיישבות יהודית מחודשת בחבל עזה, שיכאיב לאויב ויחזיר את הכוח לתושבי הדרום.
לירון צדקה (40), נשוי ואב לשלושה, מחנך, סופר ומשורר שגר בשדרות כבר 22 שנים, מתמקד בצורך של המנהיגים לקחת אחריות ולהפגין רצון לתקן. "בכל שנה בערב יום הכיפורים, אנחנו נדרשים לבקש סליחה זה מזה – והפעם, המדינה עצמה צריכה לבקש את סליחתם של אזרחיה.
סליחה אמיתית, כזו הבאה מן הלב. לא מן השפה ולחוץ, אלא כזו שיש בה לקיחת אחריות על העבר, חרטה עמוקה בהווה ורצון כנה לתקן את העתיד", הוא אומר. מבחינתו, האחריות נופלת על שלטונות המדינה, הדרגים הצבאיים והמדיניים, ומשטרת ישראל, שלא הצליחו להגן על התושבים בזמן אמת. "הם הפרו את החוזה הבלתי כתוב בינם לבין האזרחים. ההתראות היו קיימות, אך ההתעלמות מהן והניהול הכושל הפכו את תושבי הדרום לנטושים וחסרי מגן".
לירון מצביע גם על תפקידה של מערכת המשפט, ובייחוד בית המשפט העליון, בקשירת ידי מקבלי ההחלטות ובסיוע לאויב "במשך שנים ארוכות מתוך אידאולוגיה תבוסתנית, הנוהגת באויביה במידת הסלחנות והרחמים ובבני עמה במידת הדין, לעיתים אף עד כדי אכזריות". הוא מאשים את הפוליטיקאים ונבחרי הציבור ב-25 השנים האחרונות שלא השכילו לטפל בבעיות הבוערות בזמן, אך מעבר להאשמות ברמה הלאומית, הוא מצפה לחשבון נפש עמוק גם בקרב הציבור כולו. "כולנו שתקנו מול ההפקרות הזו, כולנו הפקרנו את אחינו בנגב המערבי וביישובי הצפון, כולנו היינו חלק משנאת החינם. על זה, גם לנו יש חלק באשמה".
"על כל אלו נבקש סליחה השנה: המדינה מאזרחיה, והאזרחים- אלו מאלו", אומר צדקה ורואה בבקשת הסליחה הזדמנות לתקן לא רק את החטאים של המנהיגים, אלא גם את השיח החברתי שהפך להיות רעיל ומפריד. "כשאנשים יבואו לבקש סליחה, זה חייב להיות מתוך רצון כנה לתקן, לא להטיח האשמות זה בזה," הוא מדגיש. "זה הזמן לבנות חברה בריאה ומלוכדת יותר, מתוך אהבה וענווה".
עבור טוהר עוזיאל (33), נשואה ואם לשבעה, תושבת שדרות 5 שנים, הסליחה צריכה להגיע ממספר גורמים מרכזיים. ראשית, היא מצפה לשמוע את ראש הממשלה אומר, "סליחה שאמרתי לכם שחמאס מורתע. סליחה שלא הודיתי בשום טעות", כי מנהיג שאינו מודה, לא קונה אמון. לצד זאת, היא גם מצפה לשמוע בקשת סליחה מרה"מ דאז, אריאל שרון ז"ל, "על גירוש היהודים מגוש קטיף, שסלל את הדרך לאויב לחמש את עצמו ולבנות את תשתיות הטרור שהובילו לאסון הזה".
בנוסף, טוהר מאשימה את הממשלה על חוסר משילות בנגב, בצפון ובעזה, ומצפה מהם לקחת אחריות מלאה. היא מבקשת גם מהמודיעין לבקש סליחה על כך שהתעלמו מההתרעות ולא מנעו את הכניסה של המחבלים לבתים. "אני רוצה שהם יעמדו מולנו ויגידו 'סליחה שהתעלמנו, סליחה שהשתקנו את האזהרות, סליחה שנתנו להם להגיע אליכם לתוך הבתים ולמחוק לכם חיים שלמים'".
כוחות הביטחון לא יוצאים מהמשוואה מבחינתה – היא מצפה מהם להסביר את התגובה האיטית. "היה קשה לעכל את העובדה שלקח כל כך הרבה זמן להבין את גודל הטרגדיה ולפעול בהתאם. אני גם רוצה לשמוע את מפקדי הכוחות בשטח אומרים, 'סליחה שלא היינו שם בזמן, שלא הבנו עד כמה המצב חמור'".
אך כאמור, תושבי שדרות מבקשים את הסליחה, ועם זאת הם גם מבקשים יותר – תיקון. עבורם, המחילה תבוא רק כשתגיע עם מעשים שיתקנו את העוול, יבטיחו עתיד בטוח יותר, ויחזירו את תחושת האמון במדינה ובמנהיגיה.