אין מקום אחד בטוח בישראל - אבל מירי רוצה לשיר לנו סולו | רון קופמן

אנחנו בחודש ה־13 למלחמה שלא רואים את סופה. אין ניצחון מוחלט בעזה, צה"ל כבר בסבב השלישי בצפון הרצועה. כמעט בכל יום יש כאן הרוגים בדרום, בצפון ובתוך הארץ, אבל בגועליציית האפסים צריכים עוד טקס זיכרון קטן בהר הרצל.

ואם זה טקס, אז זו הנחלה של מירי "המחוננת" רגב, מלכת הטקסים שלנו. הציבור בז לטקס הממלכתי שהפיקה לקראת 7 באוקטובר, וצפה ברובו המוחלט, לא כולל צופי אשפה 14, בטקס הלאומי של משפחות החטופים והחללים. אז ב־27 בחודש מירי רוצה לשיר לנו סולו. משאבים הרי יש לה ללא הגבלה או מגבלה, אז יהיה עוד אירוע שבוזז את כספי הציבור, כאשר 101 חטופים עדיין בעזה. כלום לא קורה בעניינם, גם לא יקרה בקרוב. מאות אלפי לוחמים בלבנון, עזה ויהודה ושומרון. אין מקום אחד בטוח בישראל בגלל פח"ע, אבל המחוננת ולשכת ראש הממשלה חייבות לחגוג.

הפעולה הראשונה בחגיגה הייתה נטרול של משפחות החטופים, מחשש שמישהו מהם יעליב את אבי האומה. הרי זה לא טקס בשבילם, זה טקס בשביל אבי האומה עם יום זיכרון ממלכתי. איני יודע בדיוק בכמה יישובים מ־22 היישובים שנפגעו בטבח 7 באוקטובר כבר ביקרה שרת הטקסים – כדי לשוחח עם התושבים על מצוקתם. אני מעריך שלא הרבה.

קיבוץ ניר עוז, למשל, שלח לאבי האומה הזמנה להגיע לקיבוץ ביום האבל הלאומי, 27 באוקטובר. בהזמנה כתבה הנהגת הקהילה: "רבע מהקהילה שלנו נרצחה או נחטפה. היממה הארוכה ההיא, שבה אף אחד לא נחלץ לעזרתנו, נמשכת עד היום. 29 מחברי הקיבוץ עדיין חטופים. אנו מזמינים אותך ביום זה להגיע לביקורך הראשון בקיבוץ – המקום שבו התגלמות ההשלכות הקשות של 7 באוקטובר".

אני מזכיר כאן שאבי האומה הודיע בחודש יוני כי הוא נערך לבקר בניר עוז. מאז הוא כבר ביקר פעמיים בארה"ב, אך לא מצא את הזמן לבקר בקיבוץ המדמם. אולי כי אין להם שם מסלול נחיתה לכנף של ציון? הרי אף אחד לא מצפה שאבי האומה יגיע בלי מטוסו הפרטי, כן?

חבל לי על חברי ניר עוז, שעדיין מצפים שהוא יגיע. יישובי עוטף עזה הם כלום ושום דבר בשביל אבי האומה ולהקתו באגם הדרעק. הם מעולם לא עניינו אותו ואותם, זה לא השתנה ולא ישתנה. וגם אם בוא יבוא, הוא יבטיח הבטחות סרק, ללא כוונה לקיים, יצטלם וייעלם.

הגועל שמפיצה ערימת הכלום בהנהגתו של אבי האומה, משפריץ לכל עבר, אין פיסת אדמה כאן שלא נפגעת מהזיהום. זו ערימה שמנהלת קמפיין פוליטי יומיומי, ללא הכרת המציאות שלפיה אנחנו במלחמה, שאין לה תאריך סיום. פתאום חשוב לשנות את שם המלחמה ל"מלחמת תקומה", כאילו לא הייתה כאן מלחמת עצמאות לפני 76 שנה. הכי חשוב להתעלם ממשפחות החטופים, כדי לעמעם את התודעה בעניינם. לא פחות חשוב אצל ערימת הכלומה ומאומה זה לטשטש את המציאות בעוטף עזה, כי השמאל־מחבלו־פלשתינו פוגע בניצחון המוחלט של הימין.

הציבור בישראל לא צריך עוד יום זיכרון, הוא צריך אופק. הציבור חייב לדעת מה עושים הלאה, הולכים לעוד חורף בלבנון? כובשים את כל השטח עד לליטני? מקימים התנחלויות בעזה? מה רוצים לעשות בדיוק? אולי צריך לדחות את הטקס ל־7 בנובמבר, אם וכאשר יתברר שדונלד טראמפ לא יהיה בבית הלבן?

ואיפה האופוזיציה, שהיא באמת כלום ושום דבר. מדוע מנהיגיה לא מצהירים שהם לא יגיעו לטקס, ובמקום האירוע המיותר ירימו הפגנת ענק למען שחרור החטופים? מדוע אנחנו מוקפים בכל כך הרבה כלום, מציאות שלא מאפשרת אופטימיות זעירה לעתיד טוב יותר. מנגד, ייתכן שדווקא בטקס של "המחוננת" בהר הרצל יודיע אבי האומה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. ברור שזו הזיה, אבל מה בדיוק נותר לנו, חוץ מלחלום שמתישהו זה יקרה, וישראל תחזור להיות מה שהייתה פעם – מדינה – ולא אוסף של שבטים שגרים כאן.

כן, זה היה צפוי, כי זה אצלנו בנוהל. מסיימים את הצום בכיפור והיידה, יאללה ג'מעה, הלכו החטאים, חוזרים בגדול לרמות, להונות ולעשוק. פרופ' ישעיהו לייבוביץ' ז"ל הכיר את העם שלו ממש טוב, יותר מדי טוב: "תהיו טובים מכיפור ועד לראש השנה, במקום להיות טובים מראש השנה עד יום כיפור". זו הייתה אמירה חכמה ונכונה, אבל זה בניגוד לטבע שלנו, אנחנו לא יכולים אחרת.

יושבים דיירי אגם הדרעק וחושבים כמה הם עוד יכולים לרמות אותנו, לכאורה כמובן. מאז שצה"ל פועל בלבנון, התגלו מנהרות שחצו את קו הגבול, עשרות מטרים מהיישובים. אנחנו הרי זוכרים את תלונות התושבים על קולות חפירה וקידוח שהם שומעים. גם ראש המועצה המקומית של שלומי, שממוקמת במרחק של קילומטר מהגבול, דיווח, לכל מי הסכים לשמוע, שחופרים לו מתחת ליישוב. גם קצינים בכירים בצה"ל וגם יו"ר ועדת החוץ והביטחון אמרו שיפסיק עם השטויות. כן, הם לא יודעים כלום. ואם הם כן יודעים, אז הם משקרים, כי הכי קל לשקר.

איך יסתיים מבצע חיצי הצפון של מלחמת "תקומה"? אף אחד לא יודע, נכון להיום. מה שאנחנו כן יודעים הוא שבאופן סופי ומוחלט, מדינת ישראל היא רק פרוקסי של אמריקע, מלא־מלא. לכל פעולה ופעילות אנחנו זקוקים לאישור של אבא, והם מנהלים כאן את העייסק. הממשל מתעב את קולקציית האפסים שמנהלת כאן את המדינ'ע – שאומרת לנשיא ביידן שהוא כלום ושום דבר – ושחבריה, כולל אבי האומה, מחכים לנובמבר, כדי לראות אם דונלד, הנכד של פרד הגרמני, חוזר לבית הלבן.

כן, ההנהגה שלנו מאוהבת בפשיסט הגזען שרוצה צבא בקלפיות, שמתכנן גירוש של עשרה מיליון מהגרים בלתי חוקיים – שייעצרו על ידי הצבא, לא על ידי מחלקת ההגירה – לארצות המוצא שלהם. היהודים בארה"ב תומכים בענק בקמלה האריס, ולכן אם אכן דונלד הפשיסט הלבן ינצח ויחזור לבית הלבן, הוא עלול להתגזען גם על היהודים. לא יהיו לו שתי קדנציות, תהיה לו אחת כדי לסגור חשבונות. ולדעתי חסרת החשיבות, האיש מופרע לחלוטין.

75% מאזרחי ארה"ב לא יודעים היכן ישראל ממוקמת בדיוק. בשבילם כולנו מידל־איסט. והמזרח התיכון הזה עולה למשלם המיסים האמריקאי מיליארדים. אנחנו לא מעניינים אותם, הם חוששים שאם כתריאליבק'ה שלנו תחסל את מאגר הנפט והגז באיראן, גלון דלק יעלה להם הון. אז מבחינת האמריקאי הממוצע, שנלך כולנו לאלף עזאזל. זה לא מתאים להם.

הממשל האמריקאי מנהל לנו את המלחמה. האיש הכי חשוב מבחינתם אחרי אבי האומה זה רון דרמר, שדובר את שפתם ובעיקר מלבין את השקרים של ראש הממשלה, עד כדי רמה שהם יכולים לבלוע וגם לא להקיא. אבל הם יודעים את מי הוא משרת, והם לא מאושרים מהמציאות הזו. אמריקע מחמשת אותנו. בלי הנשק האמריקאי אנחנו לא מסוגלים לנהל מלחמת קיום על הארץ שלנו. בגלל התיעוב כלפי קולקציית האפסים שלנו, אמריקע מאיימת עלינו באמברגו. וזה קורה לנו אחרי בריטניה, גרמניה, צרפת ואיטליה.

מי ששואל לנוכח המצב המדיני שלנו, מה יהיה בסוף, לא הבין את ההתחלה. כי מי שהבין את ההתחלה, כבר לא שואל מה יהיה בסוף. העוילם־גוילם ממש לא מאוהב ברעיון של אבי האומה לתחזק מלחמה עד נובמבר 2026, מועד הבחירות הבאות. קמלה האריס בטוח לא תאפשר מצב כזה, גם דונלד הפשיסט הלבן לא ייתן לזה צ'אנס.

אבל עד ל"ניצחון המוחלט" ול"שקר המופשט", משכנעים אותנו דיירי אגם הדרעק שהכל בסדר ושמעולם לא היה מצבנו טוב יותר, כי אלוהים שלהם מאמש־מאמש שומר עלינו, כמו תמיד. לכבוד חג הסוכות חיפשתי ומצאתי את האושפיזין שהייתי מזמין לסוכה הווירטואלית שלי. כי אחרי סוכות של תשפ"ד, בניית סוכה במציאות של תשפ"ה ממש מיותרת. יותר עדיף שנבנה מיגוניות, גם בבסיסי צה"ל. והנה הם:

אריה דרעי, בריאיון לביטאון "הדרך" של ש"ס: "כשאנחנו עומדים בימים אלה, עושים חשבון נפש, אנחנו מתחילים להבין את גודל הניסים והנפלאות שהקב"ה עשה איתנו. אם בהתחלה הייתה לנו אמונה שהכל לטובה, היום אנחנו מתחילים להבין את זה"...

האם הניסים והנפלאות כוללים את כמות חללי צה"ל, הפצועים ואלפי הנכים? האם הניסים והנפלאות כוללים את הטבח בעוטף עזה, את כמות הנרצחים הבלתי נתפסת, את הנרצחים ב"נובה"? את 101 החטופים שנמצאים כבר יותר משנה בשבי, ולא ידוע לציבור כמה מהם בחיים? האם הניסים והנפלאות כוללים את המפונים מעוטף עזה ומגבול הצפון, את ההרס והחורבן של קהילות ותשתיות?

אולי הניסים והנפלאות מתבטאים בשמירה על משפחת יוסף ברבנות הראשית, שזה אחלה כסף לג'מעתו? האמת, אין לי מושג. לא התאפשר לי לשוחח עם האלוהים של דרעי כדי לדעת מה עמדתו בסוגיות הנ"ל. אני רק משוכנע שלנוכח הטבח, אין אלוהים. וכל שימוש בסייעתא דשמיא הוא פסול, נגוע ומשמש כמבוא להונאת המונים.

זה מחליא, רבותיי, מדובר בחיי אדם. איזה ניסים ונפלאות בדיוק? אולי דרעי לא יודע, אבל ניסים ונפלאות זה שם של ספר ילדים, שכתבה לאה גולדברג כסיפור בהמשכים ב"דבר לילדים" בשנת 1938. הסיפורים הפכו לספר ב־1954. שתיים משלוש הדמויות הראשיות הן ילד (ניסים) וקוף (נפלאות). בקיצור, אדון דרעי, כדאי להתעמק לפני שגונבים דעת ומסמאים את הציבור, גם אם זה ציבור שבוי.

רס"ב אדיר קדוש ז"ל, סייר תנועה, נרצח ביום שלישי בבוקר בידי מחבל בכביש 4. הוא הותיר אחריו משפחה ובן זוג, אדי, שאיתו היה אמור להתחתן ב־11 בנובמבר. הזמנה לאירוע כבר נשלחה למוזמנים. בהודעה על מותו בערוץ אשפה 14 צוינו כשארים רק בני המשפחה האורגנית. חברו לחיים בשש השנים האחרונות לא הוזכר. זו הדרך הטיפשורתית של אשפה 14. הומו יכול למות במשמרתו הביטחונית למען הציבור, אבל אחרי מותו זה לא מספיק חשוב לספר לצופים שלהם שהיה לו בן זוג, שהיה אמור להינשא לו בעוד פחות מחודש. ידוע לכל שלערוץ 14 גם יש אלוהים משלו, כן? אבל הוא לא רחום וחנון, כפי שמספרים לנו, הוא סתם אלוהים של אשפה טיפשורתית.

השר יצחק גולדקנופף בריאיון ל"מקור ראשון": "בלי שום ספק, חוק הגיוס יעבור לפני אישור תקציב הממשלה. אם זה לא יקרה, אנחנו לא נהיה בממשלה. אנחנו מתגייסים באופן יחסי, כמו החברה הכללית. קחו בחשבון שאנחנו צריכים להיות גם לומדי תורה וגם להתגייס, אי אפשר להטיל עלינו הכל. נראה לכם שכל מי שצריך להתגייס, מתגייס? אז חוק המשתמטים נמצא בתל אביב. חוק הגיוס לא עושה פילוגים, הוא מאחד את עם ישראל. איש את רעהו ערב לו. הוא לומד, הוא מתגייס. אנחנו סובלים, קיצצו לנו בישיבות, רוצים לפגוע לנו בסבסוד במעונות, רוצים לפגוע לנו במוסדות החינוך שלנו, רוצים לפגוע בדיור למשתכן".

מה אנחנו יכולים לעשות עם החניוק הזה? איך בכלל אפשר לחיות בחברה שאדם כמוהו הוא חבר בכיר בגועליציית האפסים שמנהלת אותה? מתוך 66 אלף מלש"בים, מאות חניוקים מגיעים ללשכת הגיוס, והוא לא מתבייש להשוות את אחוז הגיוס לתושבי תל אביב. רק מספר הבנות שמתגייסות בעיר תל אביב בכל שנה גדול יותר ממספר החרדים שמתגייסים ב־20 שנה. אין סיכוי למדינה הזו, היא מתפרקת אל תוך עצמה, עם כמות חניוקים שמתרבה מדי שנה. עוד ועוד מתעלקים על הקופה הציבורית, בגלל מאכערים כמו גולדקנופף. היהדות שלו אינה יהדות של החילונים, כי בשבילנו הוא לא מספיק יהודי, הוא גם לא יהיה אף פעם.

שמחה רוטמן, הדייר המאנפף והמאוס באגם הדרעק, הודיע בריאיון לקול ברמה שהגיעה העת לחזור ולפרק את המדינה. "החלטנו בתחילת המלחמה שלא להביא חקיקה שנויה במחלוקת. אבל בשנה הזו המחטפים של בית המשפט מאלצים אותנו לחוקק חוקים. בג"ץ כופה עלינו לעסוק ברפורמה המשפטית".

שמחה, שהשתמט משירות צבאי, משכנע את עצמו שהמדינה לא יכולה לבעור שוב, אז שינסה, נראה מה יקרה. בכל מקרה הוא חייב להיות משוכנע שאין אלוהים בסביבה שיוכל לעזור לו ולעמיתיו, אחרי 7 באוקטובר. התרגלנו כבר למלחמה, מלחמת אזרחים זה באמת קטן עלינו.

נפתלי בנט שוב משחק בפוליטיקה דרעק. הוא שולח מועמדים לרשימה שהוא מעוניין להקים לבחינות במכון השמה. לנוכח הבגידות של חבריו בעבר - סילמן, שיקלי ואורבך - מומלץ שכל מועמד יעבור גם סדרת שבי, כפי שנפתלי הגבר עבר ביחידה מובחרת. בנוסף, הוא חייב להחתים את דיירי אגם הדרעק על מכתב התפטרות חתום ללא תאריך, ערבות בנקאית של מיליון שקל והסכמה לעבור בדיקות פוליגרף בכל שבוע, אם קיים חשד לבגידה, כל יומיים ובהפתעה.

אגב, גם זה לא יעזור לו, מנהיג הוא לא יהיה. את מה שהוא יודע כבר ראינו, והציון הוא בלתי מספיק, בלתי ראוי, חייב בגינוי על שותפות במחדל 7 באוקטובר. בקיצור, התלמיד יכול לעלות כיתה בבית הספר שלו, אבל לא בבית ספרנו.

לשכתו של אבי האומה כועסת על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, שמתנגדת להליך פוליטי בקיבינימט של הביטחון. הקיבינימט החליט להציב מיגוניות ניידות בהתיישבות צעירה ביהודה ושומרון, כי "המתיישבים ללא ממ"דים או מקלטים". וואללה? זה אמיתי? בגבול הצפון ובערי הצפון, כמו חיפה והקריות ועכו, חיים מיליונים ללא מיגון הולם, חלקם ללא מיגון בכלל. גם בבתים באשקלון. ועליהם לא ירו מאות טילים, אלא עשרות אלפי טילים. כל אזרח בארץ חייב שיהיה לו מיגון, אבל תושבי היישובים בחזיתות הצפון והדרום ראויים לכך לפני כולם. רק חבל שלמיליוני האזרחים האלה אין ייצוג הולם בגועליציית האפסים, שהיה מאיים לפרק לאבי האומה את הממשלה. אז הם ימשיכו להיפצע ולמות, כי את הכסף משקיעים ביו"ש. שיא של גועל.

ניסים ואטורי, קבוק משובח בערימת החטיפים של אגם הדרעק, בריאיון לקול ברמה: "הצבא הכשיל בכוונה תחילה את ראש הממשלה נתניהו בבוקר 7 באוקטובר. בגלל מניעים של אגו בחר הצבא לא להעביר לו מידע". איפה מוצאים קבוק מהודר כמו ואטורי? אני באמת רוצה לקנות שקית קבוקים מהודרת בדמותו. והטיפוס הזה, שלדעתי הוא מהות הכלומה ומאומה גם באגם הדרעק שהוא כלום, יושב בדיונים ביטחוניים חסויים וגם מכהן כסגן יו"ר אגם הדרעק. אני משוכנע שהמוסד חייב להשתמש בו למו"מ על החזרת החטופים, כי הוא קבוק של נזר הבריאה.

סמוצ'קנע גרנד־מייזר מסדר לכם את העתיד: "את המלחמה נוכל לסיים רק כשאין חמאס בעזה, ואין לו יכולת להשתקם; רק כאשר נוכל לחדש את ההתיישבות ברצועת עזה, ולוודא נוכחות יהודית קבועה ויציבה; רק כאשר נרחיק את חיזבאללה מעבר לנהר הליטני; ורק כאשר נפיל את המשטר באיראן ונחסל את פרויקט הגרעין שלו".

קינדערלך, זו תוכנית עבודה רב־שנתית. משהו כמו עשר שנים, אולי יותר. הרי סמוצ'קנע שלנו מבין בביטחון בדיוק כפי שהוא מבין בכלכלה. אם חשבנו בטעות שהערימה הזו של גועליציית האפסים לא מסוגלת לתפקד כבר יותר משנה, טעינו. זה אפילו לא הבקרוב של סרט האימה שמצפה לנו.

זהו זה, קינדערלך של סוכות תשפ"ה. אני מקווה שקישטתם את הסוכות, הכנתם מטעמים ומגדנות ותמהתם היכן נהיה בסוכות תשפ"ו. נפנפו בלולב, שתו מיץ רימונים, כי זה בריא ללב, תקוו שמכרו לכם אתרוג ולא סתם לימון עם פטמה, ותבלולו עד טקס הנחת אבן הפינה להתיישבות היהודית בעזה, והקמת ישיבה ובית מקדש קטן בכפר הלבנוני כילא. אפשר לקחת את השלט של רמת טראמפ, הוא מתאים לכל הטקסים.