לפני כשבועיים, בעוד סרטון תדמית מאולפני נתניהו ושות', שיצא מישיבת הממשלה המיוחדת לציון טבח 7 באוקטובר, הציע ראש ממשלת ישראל ששמה של מלחמת 7 באוקטובר יהיה “מלחמת התקומה". כששמעתי אותו, נזכרתי מיד בעבודה משותפת של שני חתני פרס ישראל, דוד טרטקובר ואלכס ליבק, שבה נראית תמונתו של דוד בן־גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, ולידה הכיתוב “מתקומה" ומתחתיה תמונתו של ראש ממשלת ישראל הנוכחי בנימין נתניהו ולצידה הכיתוב “לקטסטרופה".

רק עיוור לא רואה שמדינת ישראל התדרדרה בשנה האחרונה למצב שניתן להגדירו חורבן. חורבן פיזי, מנטלי, כלכלי, חברתי, בריאותי, תרבותי ומה לא.

בשבת שעברה, בשעת בוקר הקפיצה אזעקה את התושבים לאורך רצועת החוף, כולל תושבי קיסריה, עיר המיליונרים שבה שוכנת בדד וריקה מיושביה הווילה המתוחזקת והמאובטחת של משפחתו של ראש הממשלה. בום גדול הקפיץ את תושבי קיסריה, שכעבור זמן קצר קיבלו את המידע שהסביר את הרעש הנורא: כטב"ם אחד מתוך שלושה שעשו את דרכם מלבנון לשטח ישראל, עקף את כל שרשרת ההגנה המשוכללת של המעצמה הצבאית ישראל והתפוצץ בעיר הווילות, סמוך למתחם ביתם של בנימין ושרה.

בתמונה השנייה שמופיעה כאן, נתניהו עם האצבע ליד העין, בחצי חיוך ממזרי ושחצני, ספק מאחל ספק מבטיח שנה טובה, שנת שלום וביטחון לכל עם ישראל. בזמן ש־101 חטופים, חיים ומתים, ממשיכים להינמק ולהירקב אי שם במנהרות חמאס בעזה הכבושה, בזמן שעשרות אלפי משפחות טרונספרו מצפון הארץ, בזמן שאזרחים נרצחים באירועי טרור בכל רחבי הארץ ובשטחים הכבושים בגדה המערבית, בזמן שמיליוני אזרחים בישראל חיים בחרדה וחלק גדול מהם מוגדרים פגועי נפש כתוצאה מהמלחמה הנוראה הנמשכת שנה, בזמן שלא נראה אור בקצה המנהרה - בזמן הזה ראש הממשלה ממשיך לדבר על הניצחון המוחלט במלחמה שעבורו היא “מלחמת תקומה".

קצב האירועים באוויר, בים וביבשה הוא היסטרי והיסטורי. בכל יום מתרחש “אירוע פיצוץ" המצדיק כותרות ראשיות. פיגוע רודף פיגוע. אזרחים, שוטרים וחיילים נרצחים. הלוויות קורעות לב, מאות בתים הרוסים, אלפי דונמים חקלאיים שרופים, רכבים שנהרסו, המדינה במצב קטסטרופלי, וראש הממשלה מדבר על מלחמת תקומה ועל ניצחון מוחלט. כשבן־גוריון דיבר ב־1948 על תקומה לאחר מלחמת הקוממיות, הוא דייק. כשביבי מדבר ב־2024 על מלחמת תקומה, הוא מחרטט.

אחת הבעיות שנתניהו משאיר פתוחה, מעוררת דאגה בקרב פוליטיקאים. העובדה שראש הממשלה לא מינה לעצמו ממלא מקום למקרה שחס וחלילה יהיה במצב שימנע ממנו לתפקד היא בעייתית. במידה שזה יקרה, יהיה כאן תוהו ובוהו, ולאף פוליטיקאי לא תהיה אפשרות ליטול את סמכויותיו של ראש הממשלה. מה הסיבה לכך שראש הממשלה לא מינה לעצמו ממלא מקום? רק הוא יודע.

בנסיעותיו לחו"ל ממנה נתניהו באופן זמני “ראש ממשלה תורן". לכבוד הזה זכו מירי רגב, ישראל כ"ץ ויריב לוין, בהתאם למצב רוחו של נתניהו. מי שעוד חולמים על התפקיד המכובד הם השר לענייני משהו אבי דיכטר, השר לחלוקת נשק איתמר בן גביר, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והרשימה ארוכה, מייגעת וגם קצת מפחידה.

מירי רגב ומשה בן זקן (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
מירי רגב ומשה בן זקן (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

2. מצב רוחו של נתניהו משתפר בכל אירוע שבו מצליחים כוחות הביטחון לחסל מישהו מראשי הטרור. החיסול של מנהיג חמאס יחיא סנוואר הרים קצת את המורל הירוד בישראל. המצילים בחופים הכריזו על “מות העכברוש", מחלקי הממתקים חילקו בקלאוות ברחובות. במקומות אחרים פתחו בקבוקי ערק ושתו לכבוד החיסול. עד לרגע זה פנינה רוזנבלום טרם יצאה עם להיט לכבוד החיסול.

בחלק מאולפני הטלוויזיה המגישים והכתבים צהלו ושמחו והציגו מכל זווית אפשרית את צילום גופתו של סנוואר, עם תקריב של גולגולתו המחוררת, שיניו השבורות וידו הפגועה. כמו שהסיפור של חיזבאללה לא נגמר עם חיסולו של נסראללה, גם סיפור חמאס לא נגמר עם חיסולו של סנוואר. באין פתרון מדיני באופק הקרוב, לא נראה שתקופת שקט תבוא על ארץ הקוידש המוכה, החבולה והכואבת.

הסיכוי לשקט קשור גם לתוצאות הבחירות לנשיאות בארצות הברית, שייערכו ב־5 בנובמבר. עד אז לא יהיה הסכם בצפון וגם לא בדרום. לא בטוח שבמהלך השבוע תתחיל מלחמת טילים בין ישראל לאיראן (טור זה נכתב ביום ראשון בבוקר), ורמז לכך שהיא בדרך אפשר למצוא בדברי נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, שאמר כי “אנחנו יודעים איך ומתי ישראל תגיב על המתקפה האיראנית".

לא צריך להיות בעל תואר בפסיכולוגיה כדי לחוש ברחוב הישראלי אווירה של מתח, דכדוך, חוסר ביטחון ודיכאון. חלק ממשפחות החטופים שובת רעב בירושלים, חלק מפגין בכל רחבי הארץ. אמהות זועקות בטלוויזיה זעקות כאב מחשש לגורל יקיריהן הנמקים בעזה. הזעקות של המשפחות התגברו אחרי חיסול סנוואר, מחשש שיהיו אנשי חמאס שינקמו בחטופים על החיסול.

בינתיים מי שמנסה לנקום על הפגיעה במנהיגם הם אנשי חיזבאללה, שממשיכים לתקוף ללא הפסקה ומשגרים מאות טילים על חיפה והקריות, הגליל המערבי, אצבע הגליל, עמק יזרעאל, רמת הגולן ומה שהיה אמור להיות השיא - הכטב"ם שהתפוצץ בקיסריה. האיסור של הצנזורה לפרסם היכן בדיוק פגע הכטב"ם הפך לבדיחה גרועה, כשהתפרסם בתקשורת שאנשי מס רכוש באו לבדוק ולאמוד את הנזקים במתחם הווילה של ראש הממשלה.

מתקומה לקטסטרופה (צילום: דוד טרטקובר, אלכס ליבק)
מתקומה לקטסטרופה (צילום: דוד טרטקובר, אלכס ליבק)

3. קבוצה גדולה של שרים, ח"ככים, רבנים ואזרחים נוספים נמצאת בעיצומו של מסע לקידום הקמת יישובים יהודיים ברצועת עזה הכבושה. סיסמת הקוראים להתנחל בעזה היא “עזה שלנו לתמיד". יש תוכניות, יש מיקומים מיועדים, וכנראה שיש גם תקציבים.

במידה שתוכניותיהם תצאנה לפועל, מדינות המערב, רוסיה, מצרים, ירדן ומדינות המפרץ יתאחדו עם האו"ם נגד ישראל - וזה מה שחסר לנו ל“תקומה". מי שמובילים את ההכנות לתנועת ההתיישבות החדשה הם כוכבי תקשורת בולטים מקרב צמרת הליכוד, בראשם השרה מאי גולן וחברי הכנסת טלי גוטליב, קטי שטרית, ניסים ואטורי, חנוך מילביצקי ואחרים. 

בעיית תקציבים לא תהיה למתנחלים החדשים וגם לא בעיית אבטחה, השרים האחראים בנושאים האלו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר תומכים נלהבים בחידוש היישוב היהודי בעזה.

4. שימו לב למשפט חכם של הפילוסוף הבריטי ברטראנד ראסל, שכל כך מתאים לימים אלו ולמה שקורה בארץ הקוידש: “הבעיה בעולם הזה היא שהטיפשים מלאים ביטחון, בעוד החכמים מלאים ספקות".

5. מעט נחמה ותקווה אפשר תמיד למצוא בשיריו הנפלאים של אריק איינשטיין, ואין כמו שיר עם תקווה ענקית כמו “שיר של אחרי מלחמה". 

שיר ישן נושן, שיר של חיילים
שחוזרים אחרי הקרב
שיר של אהובה, מחכה לך -
מישהו שר את זה קודם

זהו שיר אחרי מלחמה
הוא תמיד מזכיר לי תקווה
היא מחכה, אהובה כבר חוזר
זהו שיר שבא אחרי המלחמה

הוא כותב מכתב, היא עונה שלושה
ככה זה הולך תמיד
הוא שולח שיר, היא מוחה דמעה -
מישהו שר את זה קודם

זהו שיר אחרי מלחמה...

כל הרחוב יוצא, וזורק פרחים
כמה טוב שבא שלום.
הנה הם חוזרים, שיהיו בריאים -
מישהו שר את זה קודם

זהו שיר אחרי מלחמה...

שיר ישן נושן, שיר של חיילים
שחוזרים אחרי הקרב.