שבעה באוקטובר הוא אחד הימים האפלים של מדינת ישראל, כשארגון טרור רצחני פלש לשטחה, כבש חבל ארץ, רצח מאות רבות של אזרחים, שוטרים וחיילים, וחטף מאות אזרחים וחיילים לשטחו. צה"ל והשב"כ כשלו בניהול קרב ההגנה כשלא הצליחו לתת התרעה לפלישה, ושעות ארוכות מדי חלפו עד שכוחות מילואים הגיעו לשטח.
בפיקוד הצפון הקדימו את חיזבאללה באותו בוקר, כשגויסו עשרות אלפי חיילי מילואים, שבנו מיד את קווי ההגנה בגזרה הצפונית, ויצרו חיץ אבטחה כדי למנוע פלישה לצפון.
במהירות יחסית עבר צה"ל בחזית הדרומית מהגנה להתקפה. ובתום יומיים של קרבות הצליח הצבא לטהר את אזור דרום הארץ מיותר מ־2,000 מחבלים. בהמשך נכנסו ארבע אוגדות צבאיות להתקפה בתוך שטח הרצועה, אך בשל חוסר ניהול מדיני סדור, את הפעילות בדרום הרצועה ביצע צה"ל באיחור של חודשים ארוכים, מה שאפשר לחמאס להתארגן להתקפה מלכתחילה.
במקביל למהלכים בדרום, שמר צה"ל על סדרי כוחות גדולים בגבול הצפון, שעמדו מול ניסיונותיו של חיזבאללה לנהל לחימה עצימה בצפון על ידי ירי טילי נ"ט ליישובים וכוחות הצבא, וירי טילים לעומק הצפון. שם הסב הארגון נזק כבד ליישובים רבים, לצד נפגעים בקרב אזרחים וחיילים.
צה"ל מצידו ניהל מלחמה סדורה. הוא ניצל את האירוע כדי לשלול יכולות מהותיות מחיזבאללה, סימן מאות מפקדים ובעלי תפקידים ייחודיים בארגון, אסף מודיעין לגבי כל אחד מהם, ובאופן שיטתי ביצע חיסולים של אותם מפקדים ובעלי תפקידים. בתוך שנה הצליח צה"ל לפרק את כל מערך הפיקוד והשליטה של חיזבאללה. מרמטכ"ל הארגון פואד שוכר, דרך מפקדי האוגדות, מפקדי מנגנוני המודיעין, מפקדי כוח רדואן ומפקדי שטח, מרמת מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים.
צה"ל גם פגע במערך הלוגיסטי של הארגון, תוך פגיעה במחסני החימושים, בצירי העברה והאספקה ועד הבסיסים ושטחי ההתארגנות של הארגון.
השיא הגיע ב"מתקפת הביפרים" ויממה אחר כך בציוד הקשר, מה שהביא לשיתוק הארגון במשך ימים, מהלך שאפשר לצה"ל להשמיד את מערך טילי "יבשה־ים", שאיים אסטרטגית על ישראל ועל חופש השיט. במקביל, המתקפה הביאה לחיסולו של חסן נסראללה, לצד פגיעה במחסני החימוש המדויק והטילים האסטרטגיים ומתן האות לתמרון הקרקעי של צה"ל.
חיזבאללה תכנן ירי מסיבי של טילים וכטב"מים בעת התמרון, בפועל הוא ירה באופן מצומצם. ההתנגדות בקווי ההגנה שלו הייתה מינורית. בכמה מקומות בודדים ניהלו המחבלים קרבות הגנה נקודתיים, שלא הצליחו לבלום את העוצמה של צה"ל.
במהלך השנה האחרונה ישראל מתמודדת עם ארבע חזיתות נוספות: חזית איו"ש, במיוחד בצפון השומרון. כאן צה"ל פועל בעוצמה עם אוגדת איו"ש, לאחר שנים של הימנעות מפעילות אקטיבית אגרסיבית. צה"ל פועל אחרת עם כניסות יומיומיות לתוך מעוזי הטרור בג׳נין, בלאטה, בקסבה של שכם, בטול כרם. כמו כן, צה"ל חזר להפעיל את חיל האוויר בזירה, חיסל מאות מחבלים ופירק תשתיות טרור.
במקביל ישראל פוקחת עין על ירדן, בשל ניסיון של איראן להקים תשתית טרור בממלכה. הזירות הרחוקות יותר הן תימן, סוריה ועיראק. שם איראן מפעילה מיליציות הפועלות לשיגור טילים וכטב"מים. ישראל פועלת באופן גלוי וסמוי במרחבים הללו, ולפי שעה נמנעת מלגבות מחיר ישיר מנשיא סוריה בשאר אסד.
האתגר המרכזי הוא כאמור מחולל הטרור באזור: איראן. בשנה האחרונה פעלה איראן נגד ישראל בשתי הזדמנויות שונות ובאופן גלוי. לתקיפה הראשונה ישראל הגיבה באופן מוגבל, באשר לתקיפה השנייה, נכון לכתיבת שורות אלה צה"ל טרם הגיב, מה שעשוי להתפרש לעת עתה כחולשתו של צה"ל וחולשתה של מדינת ישראל.
לאחר המפלה של שבעה באוקטובר הצליח צה"ל להגיע להישגים, אף שטרם השיג את מטרות המלחמה: החזרת החטופים, פירוק צבאי ושלטוני של חמאס, והחזרת תושבי הצפון בביטחון לבתיהם. צה"ל לא הצליח להרתיע את איראן, ומדינת ישראל לא ידעה לגבש קואליציה אזורית נגד איראן וגם לא גיבשה אסטרטגיה לסיום המערכה.
צבא ההגנה לישראל נמצא בימים אלה בצומת דרכים. הוא רשם הישגים טקטיים שלא תורגמו למהלכים מדיניים, והצבא מחזיק במאות אלפי חיילי מילואים במשך כשנה שלמה, והשחיקה היא גדולה. כמו כן, ישראל נמצאת בבידוד מדיני חלקי כשמעל ראשה מרחפות חקירות בתי המשפט בהאג.
ישראל איבדה מכושר ההרתעה שלה באזור, וייתכן שייקח שנים עד שתחזיר את עליונות ההרתעה. אך הדבר עם החשיבות הראשונה במעלה: מדינת ישראל וצה"ל חייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי אוקטובר. ללא למידה ומחקר נמצא את עצמנו שוב מתמודדים עם האסון הבא.
פרויקט מיוחד: פרשני וכתבי "מעריב" בתחומים השונים את מה שקרה כאן בישראל בשנה החולפת, במדינאות, בצבא, בכלכלה, בחזית ובעורף. המחדלים, ההצלחות, הכאב והצער, וגם התקווה לעתיד לבוא.
גולן בר יוסף / מלחמת חרבות ברזל: האובדן וההזדמנות
בן כספית / השנה שהייתה: של דמעות
אבי אשכנזי / העוצמה הצבאית: שובה של ההרתעה
אנה ברסקי / הזווית המדינית: אופטימיות זהירה
משה כהן / ההקרבה והשכול: להוקיר ולהצדיע
מאיה כהן / משפחות החטופים: 383 ימים של שכול וכאב
טליה לוין / העורף: נגד הסטטיסטיקה
פלד ארבלי ושקד שדה / הפינוי והשיקום: האתגר והתקומה
יובל בגנו / הערבות ההדדית: אחדות בעירבון מוגבל
אלון חכמון / ביטחון הפנים: מי שומר עלינו?
ד״ר איתי גל / האתגרים הבריאותיים: החזית הלוחמת
בר שפר / האנטישמיות הגואה: לקראת פיצוץ
מיקי לוין / הזירה התקשורתית: קו ראשון בחזית
ליעם אדיב / כלכלה תחת אש: הגירעון והצמיחה