ערב שמחת תורה התשפ"ה, כשנה לאחר מתקפת הטרור האכזרית שחוותה המדינה, וישראל, הממשיכה בהתמודדותה בזירה הדיפלומטית, נמצאת חרף ההתרחשויות במקום טוב יותר ממה שחזו המומחים. השנה החולפת שינתה דברים רבים, ובהם את מנגנון יחסי ישראל עם העולם בזמן מלחמה.

שיטת סבבי העימות הקצרים שנקטה ישראל לאורך השנים בפעולותיה נגד חמאס קבעה את הפורמט ואת לוח הזמנים של ההליכים הדיפלומטיים, שהיו ידועים מראש לכל הצדדים. שעון החול המדיני החל לתקתק ברגע שצה"ל פרסם שם רשמי של עוד מבצע צבאי ברצועה. כשמטוסי קרב המריאו בפעם הראשונה לכיוון עזה, בישראל כבר ידעו כי יש ברשותנו ימים ספורים עד שהעולם ידרוש לקרקע אותם ולהכריז על הפסקת האש.

אלא ש־7 באוקטובר שינה את התמונה. השנה החולפת לא ייתרה את שעון החול, לפחות לא מבחינת העולם. וסבלנותו של העולם כלפי זכותם של הישראלים להגן על עצמם הוכיחה גם הפעם את שבריריותה.

אסון אוקטובר גבה מישראל מחירים קשים, אך לצד זאת גם הקנה זמן, כולל בזירה הבינלאומית. המלחמה שברה את לוחות הזמנים המסורתיים, ובתחום הביטחוני ישראל פועלת ללא שעון חול מתקתק. כתוצאה מכך ההשלכות על התחום המדיני הן רבות, חלקן צפויות וחלקן מפתיעות.
בכירי חמאס, מתכנני הטבח, ייחלו בין היתר לרעידת אדמה מדינית, לשינוי טוטאלי של סדר היום האזורי, שיפגע ביחסי ישראל עם העולם המערבי והערבי. בשתי נקודות בגזרה המדינית עשו אדריכלי 7 באוקטובר חישוב נכון. הם לא הצליחו, לפחות עד כה, בהשגת המטרות, אך בהחלט כיוונו את המגמות לכיוון הרצוי מבחינתם. הנושא הפלסטיני הוחזר לסדר היום הבינלאומי, והליכי הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית הושהו.

הסכסוך הישראלי־פלסטיני הוצא מהבוידם המאובק ושב למרכז הבמה. את שאלת השאלות "מי אשם" ו"מי אחראי על הקונספציה שהובילה לאסון" - נשאיר לוועדת החקירה וניצמד לעובדות בלבד. שיטת בידול הגזרות, החזקת חמאס בעזה ככוח לעומתי לפת"ח בשטחי יהודה ושומרון לאורך שנים, היוותה חומת מגן שלא אפשרה לתהליך המדיני להקמת מדינה פלסטינית להתפרץ שוב לסדר היום הלאומי והבינלאומי. שיחות הנורמליזציה עם ערב הסעודית התמקדו בסעיפים אחרים, כאשר הדרישה לתת ביטוי לאופק בגזרה הפלסטינית הפכה למס שפתיים שולי בלבד.

השנה החולפת החזירה את השאלות הישנות, שאליהן התווספו סוגיות חדשות שקמו בעקבות המלחמה. כיצד לשלול מחמאס את יכולותיו השלטוניות, כאשר ישראל מתעקשת שלא להציג חלופות ברורות? מה צריך להיות ברצועת עזה ביום שאחרי ומתי יבוא היום שאחרי הזה? מה הקריטריונים שלו ומה הדרך שמובילה אליו?

גם כעבור שנה ממשלת ישראל מספקת תשובות עמומות ומעלה חשש מהיעדר תוכנית ברורה לעזה. "אתם יודעים לומר מה לא צריך להיות בעזה, עכשיו תגידו מה כן צריך להיות שם". את הדרישה הזאת בכירי הדרג המדיני בישראל שומעים קבוע - ולא ממהרים לספק תשובות.
יחסי ישראל עם העולם הערבי נכנסו להאטה, מדינות הסכמי אברהם עוקבות בדאגה ובציפייה אחרי המתרחש בכלל החזיתות, כולל חזית הבחירות בארה"ב.

ערב המלחמה המשיכו ישראל ומדינות הסכמי אברהם בפיתוח יחסים קיימים. במקביל התקדמו השיחות בין ארה"ב, ישראל וערב הסעודית על קידום ההסדר האזורי שיכלול את הסכם השלום בין ירושלים לריאד. מתקפת חמאס ומלחמת חרבות ברזל עצרו את מגמת הנורמליזציה וגרמו לאיחוד האמירויות, למרוקו ולבחריין להוריד פרופיל. שיחות הנורמליזציה עם סעודיה הוקפאו עד להודעה חדשה. המתח המדיני בין ישראל למצרים וירדן גבר, וכך גם המתח הפוליטי הפנימי שאיתו נאלצים להתמודד בקהיר וברבת עמון.

עד כה המלחמה עלתה לישראל בניתוק יחסים דיפלומטיים עם ארבע מדינות: בוליביה, בליז, קולומביה וניקרגואה הודיעו על צעד דיפלומטי קיצוני זה במהלך השנה החולפת. בישראל לא הופתעו מהתופעה, אלא מהיקפיה הצנועים יחסית להערכות. בדרג המדיני משווים את המצב שנוצר בעקבות המלחמה למצב המדיני בישראל אחרי מלחמת ששת הימים, אחרי מלחמת יום הכיפורים, אחרי האינתיפאדה השנייה ובעקבות מבצע עופרת יצוקה.

"אז המצב היה קשה יותר, הנזק הדיפלומטי הנוכחי בינתיים מצומצם מהצפוי" – אומרים גורמים דיפלומטיים. לצד אופטימיות זהירה, בישראל מביאים בחשבון כי המלחמה נמשכת ונקודת הסיום טרם נראית באופק. מוקדם מדי לאמוד נזקים, ויש להתמקד בהמשך ההתמודדות המדינית בקצב חדש במציאות חדשה, בתקווה לצאת מהמערכה מחוזקים או לכל הפחות בנזק מינימלי והפיך.