שנה למלחמה ואנו עדיין במציאות כואבת שבה חטופים מוחזקים בשבי חמאס וחלק מתושבי העוטף עדיין מפונים וטרם חזרו לביתם. בחלוף שנה, האתגר בעינו – הפיכת חבל תקומה ממרחב של מוות לחבל של חיים ושגשוג.
לצורך כך מספר רבדים דורשים התייחסות: ביטחון, שיקום הנדסי או בינוי של דיור ותשתיות, תעסוקה, חקלאות ועוד. בדיוק לצורך כך הוקמה מִנהלת תקומה כגוף ממלכתי, מקצועי וביצועי, שמצויד בתקציב עתק של 19 מיליארד ש''ח ובכלים מגוונים, שבראש משימותיה ניצב אתגר שיקום הפרט והקהילות.
ראש הממשלה הצהיר כי "ממשלת ישראל נחושה לשקם את השבר. אנו משקיעים מאמץ בלתי פוסק להשיב את חטופינו, החיים והחללים, משבי החמאס; להחזיר את תושבי הדרום בבטחה לבתיהם; להפריח מחדש את היישובים; לבנות את הקהילות; להזניק בתנופה רבתי את האזור בכל תחומי החיים". ללא ספק לשאיפה הזו שותפים כלל תושבי ישראל ולא רק תושבי החבל.
ב-7 לאוקטובר, עשרות אלפים מתושבי החבל פונו מבתיהם, 259 מתושבי החבל נרצחו, 288 נותרו יתומים ורבים נחטפו. מבחינת המספרים היבשים, נכון לסוף ספטמבר 2024, מתוך כ-63,978 תושבים שחיו בחבל ערב מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023, חזרו אליו 87%, בעוד 12,708 תושבים שוהים בפתרונות ביניים ואחרים. 13 ישובים: חולית, כיסופים, כפר-עזה, כרם-שלום, נחל-עוז, ניר-עוז, נירים, עין-השלושה, ניר-יצחק, נתיב-העשרה, סופה, בארי ורעים עדיין מנועים ביטחונית ו/או שיקומית-הנדסית לחזור הביתה.
שיעור החזרה לחבל, צמיחה דמוגרפית ושביעות רצון מהחיים בו הם המדדים שקבעה המנהלת להצלחה. אלה חשובים להחזרת חבל ארץ חשוב זה למסלול של יציבות ושגשוג. בעוד הראשון מתקדם במגמה חיובית, את הצמיחה דמוגרפית אפשר יהיה להעריך רק בעתיד. יש בזאת גם הצהרה על חזרה לסל הערכים הלאומי הבסיסי ביותר, ציונות הייתה ועדין התיישבות.
שיקום הביטחון ביישובי החבל הוא תנאי מחייב לחזרתם לשגרת החיים. כעת מתבצעת עבודה מואצת לאספקת אמל"ח, ציוד לחימה ואמצעים נוספים לכיתות הכוננות, מוקמות נשקיות יישוביות, נרכשות כספות ביתיות לחברי כיתת הכוננות, קשר טקטי, רכש והתאמת ביתני שומר ביישובים, אמצעי ניוד לרבש"צים ושיקום חמ"לי צח"י.
אולם, לצד הביטחון נדרש להמשיך ולחזק את הקהילה שהיא רכיב מרכזי באיכות החיים, בחוסן וביכולת להשתקם. בשנים האחרונות מדד הקהילתיות נמדד בשאלון שפיתחה החברה למתנסים ביישובים ברחבי הארץ. בפברואר 2024 נערכה מדידה ראשונית בחבל והוא עמד על 7% מעל הממוצע הארצי, וביישובים הכפריים על כ-10% יותר מבשדרות.
מדד תוצאה מעניין אחר שנבחר הוא: הכנסה מעבודה, מדובר בהשוואה למצב ערב אירועי 7.10.23 ולכלל מדינת ישראל. ההכנסה מעבודה (שלא בתלות בקצבאות) תדגים הלכה למעשה את היכולת התפקודית והשיקום.
תושבי החבל וכלל אזרחי ישראל מייחלים להשבתם של כל החטופים, בלעדיהם הלב אינו שלם. וכן שנזכה שמשמעות המילה "אדום" בעתיד בהקשר של חבל תקומה תהיה ב"פסטיבל דרום-אדום" וצחוק ילדים שיתגלגל בו, ולא ב"צבע-אדום" שמלווה בבכי ובפאניקה.
אחד הקשיים המשמעותיים ביותר עבור מפוני הצפון הוא המרחק מהבית, שהפך לאתגר יומיומי עבור רבים. המעבר למגורים זמניים רחוקים מהשגרה ומהמרחב המוכר גרם לתושבים המפונים לניתוק, ופגע בתחושת השייכות והביטחון שהיו רגילים לה.
הפינוי השפיע גם על המערכות החינוכיות. תלמידים נאלצו להחליף בתי ספר, לעיתים לא פעם אחת, מה שפגע ברציפות הלימודית שלהם. מעבר לכך, המערכות לא תמיד היו מוכנות לספק מענה הולם למפונים הצעירים, והמעבר בין מסגרות חינוכיות יצר תחושת אי־יציבות רגשית וחברתית.
הורים רבים הביעו תסכול מכך שילדיהם מתקשים להשתלב בבתי ספר חדשים, במיוחד כשהם סובלים מגעגועים לביתם ולסביבה המוכרת. הגעגוע לבית ולקהילה מורגש בכל יום. עבור רבים הבית אינו רק מבנה - אלא חלק מהזהות האישית והקהילתית.
תחושת הזרות במגורים הזמניים מלווה ברצון עז לשוב למקום המוכר, מקום שבו נוצרו זיכרונות, חיים ומשפחה. היעדר התמיכה הקהילתית המוכרת מוסיף לבדידות ולתחושת חוסר האונים. מבחינה כלכלית רבים מהמפונים איבדו לא רק את בתיהם - אלא גם את מקור פרנסתם. קריסת העסקים הקטנים, המפעלים והחקלאות פגעה קשה בבעלי עסקים ומשפחות.
תוכניות סיוע אומנם הוצעו, אך התהליכים הבירוקרטיים לעיתים איטיים ומסורבלים. כמו כן, ההתמודדות עם הקשיים הנפשיים היא חלק בלתי נפרד מהתמונה. רבים מהמפונים חוו טראומות קשות וזקוקים לתמיכה נפשית ממושכת, אך לעיתים קרובות המשאבים והמערכות הקיימות לא עומדים בעומס.
סיוע פסיכולוגי הופך חיוני כדי להקל על התהליך הכואב של שיקום חיים מאפס. השנה החולפת המחישה את הצורך בתמיכה רחבה יותר עבור המפונים – לא רק בהיבט הפיזי, אלא גם בהיבטים הנפשיים, הכלכליים והחינוכיים.