"מלחמת יום הכיפורים צרבה בבשרנו לקחים רבים שמלווים אותנו מאז. תמיד להיות זהירים, תמיד להיות מוכנים לתרחישים הקשים והמסוכנים ביותר, להקשיב לדעה מנוגדת ולבחון אותה לעומק", הכריז נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג בטקס הממלכתי במלאת 50 שנה למלחמה ההיא.
"אבל מלחמת יום כיפור לימדה אותנו משהו נוסף", הוסיף הנשיא, "היא לימדה אותנו מה המשמעות של חוסן לאומי, שיכול לעמוד איתן גם עם אלפי חללים ונפגעים, ואת חשיבותן של אחוות לוחמים ושל חברה מלוכדת בעת צרה ומצוקה". אמר, ולא ידע כי הוא צופה פני עתיד – לשלילה ולחיוב.
שנה חלפה מאז. ישראל ניצבה אל מול האסון הגדול בתולדותיה, ולמרות האבל, הכאב וחוסר הוודאות על גורלם של 101 חטופים – נראה שהיא יכולה לו. לו, ולאויביה.
בשנה הזו ההיסטוריה נכתבה מחדש. הזחיחות שלפני 1973 הרימה את ראשה בשנית, ותוצאותיו עקובות הדם של טבח 7 באוקטובר הפכו לעדות כואבת למחדלים דומים, 50 שנה אחרי. ואולם האומץ, החוסן והחמלה בשנה החולפת יכולים להוות את הבסיס לבניית העתיד שאנו רוצים לראות.
יש לנו היכולת - והאחריות - לכתוב את הפרק הבא בספר חייה של האומה, כזה שבו אנו מייצרים חברה שמושתתת על ערכים של אהבה, סובלנות ועזרה הדדית. את השנה החולפת יש לזכור לא רק כאובדן, אלא גם כהזדמנות. הזדמנות לחזק את הקשרים בינינו, ולוודא שבשנים הבאות, כשנביט לאחור, נוכל לומר בגאווה כי צלחנו את המבחן, ולא רק ששרדנו, אלא גם שגשגנו.
לפני שנה, במלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, פרסם הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי איגרת מיוחדת למשרתי צה"ל: "בהחלטותינו בדרג הצבאי ובמעשינו בשדה הקרב אנו נושאים באחריות לגורלה של אומה. יידעו אויבינו כי רוח לוחמי צה"ל ולכידות שורותיו אינן נופלות מאלה של לוחמי יום הכיפורים, וכי צה"ל מוכן כתמיד גם לעימות צבאי רב־זירתי אם יידרש לו".
אנו מצויים עדיין במערכה קשה, צבאית ומדינית. 101 חטופות וחטופים עדיין מוחזקים בשבי חמאס, תושבי הצפון לא שבו הביתה, וחיילי המילואים משרתים חודשים ארוכים בחזית, מסכנים את חייהם ורחוקים ממשפחותיהם - למעננו. לוחמות ולוחמי צה"ל פועלים בשבע זירות שונות ומאיימות.
עוצמתה של מדינה אינה נמדדת רק בכוחה הצבאי או הכלכלי. עוצמתה נמדדת – בראש ובראשונה – בחוסנם ובאחדותם של אזרחיה. ייקח עוד זמן עד שנחלים מהאסון שפקד אותנו בשמחת תורה תשפ"ד. אין מקום לתרועות ניצחון ואין אלא לקוות שלפחות חלק מהלקחים הופקו. ולכן כעת, יותר מתמיד, אנו זקוקים לגורם מאחד, למקור כוח ולתקווה. זהו כוחנו האמיתי: האחדות שלנו. יחד, רק יחד, ננצח.
בשמחת תורה תשפ"ה, יום השנה העברי לטבח 7 באוקטובר, אנו מרכינים ראש בפני משפחות החללים והקורבנות, מתפללים להחלמת הנפגעים, מחבקים את משפחות החטופות והחטופים – ומצפים לראותם במהרה שוב בבית.
פרויקט מיוחד: פרשני וכתבי "מעריב" בתחומים השונים את מה שקרה כאן בישראל בשנה החולפת, במדינאות, בצבא, בכלכלה, בחזית ובעורף. המחדלים, ההצלחות, הכאב והצער, וגם התקווה לעתיד לבוא.
גולן בר יוסף / מלחמת חרבות ברזל: האובדן וההזדמנות
בן כספית / השנה שהייתה: של דמעות
אבי אשכנזי / העוצמה הצבאית: שובה של ההרתעה
אנה ברסקי / הזווית המדינית: אופטימיות זהירה
משה כהן / ההקרבה והשכול: להוקיר ולהצדיע
מאיה כהן / משפחות החטופים: 383 ימים של שכול וכאב
טליה לוין / העורף: נגד הסטטיסטיקה
פלד ארבלי ושקד שדה / הפינוי והשיקום: האתגר והתקומה
יובל בגנו / הערבות ההדדית: אחדות בעירבון מוגבל
אלון חכמון / ביטחון הפנים: מי שומר עלינו?
ד״ר איתי גל / האתגרים הבריאותיים: החזית הלוחמת
בר שפר / האנטישמיות הגואה: לקראת פיצוץ
מיקי לוין / הזירה התקשורתית: קו ראשון בחזית
ליעם אדיב / כלכלה תחת אש: הגירעון והצמיחה