לאחר כ־42 שנים של כתיבה עיתונאית וסיקור של אין־ספור אירועים חדשותיים דרמטיים, זו הייתה השנה המטלטלת ביותר בעבודתי.
סיקרתי עשרות הלוויות של חללים בסדיר ובמילואים ואזרחים שנרצחו; נפגשתי עם משפחות רבות שאיבדו את היקר להן מכל; פגשתי פצועים בשיקום בבית החולים שיבא שהמשיכו להילחם בגבורה, בהם עידן עמדי, שעורר התרגשות רבה בעת שעבר להמשך שיקום בביתו.
פגשתי מפקדים ולוחמים חדורי מוטיבציה ברצועת עזה, סיירתי בקיבוצים בעוטף עזה שנחרבו, בין האנדרטאות לזכר נרצחים לאורך כביש 232 ובאתר ההנצחה בנובה; תיעדתי מזירות נפילה של רקטות באזור המרכז; סיקרתי את גל הטילים והמיירטים האיראניים מעל שמי תל אביב; נפגשתי עם משפחות חטופים וחטופות, שנאבקות וחולמות לחבק אותם במהרה שוב; פגשתי מפונים מהדרום ומהצפון שנותקו מבתיהם, ונחשפתי להרס יערות בצפון שכתמים שחורים ומפויחים כבשו עוד ועוד חלקים מהם.
היו ימים שבהם רצתי מהלוויה להלוויה, כל אחד עולם ומלואו. על רקע זעקות השבר והבכי קורע הלב תיעדתי את דברי הפרידה, בתחושה שזו חובתי לספר את סיפורם האישי ולהנציח.
הנופלים והנרצחים יוצרים פסיפס מרתק של החברה הישראלית. לאחר השסע החברתי ערב המלחמה, בחודשים הראשונים שלאחר תחילתה באותה שבת שחורה, הייתה תחושת אחדות – ימין ושמאל, דתיים וחילונים, מכל הארץ.
לאחר הטבח המצמרר תחושת המלחמה על הבית עברה כחוט השני. רוח ההתנדבות כבשה חלקים נרחבים מהחברה הישראלית, לצד הרצון העז להוקיר ולהעניק את הכבוד האחרון, הראוי לכל אחד ואחת מהנופלים והנרצחים. אזרחים רבים הגיעו להלוויות של חללים שכלל לא הכירו, כאשר הם נושאים את דגלי המדינה ועומדים בצד הדרך המובילה לבית העלמין, כדי להוקיר ולהצדיע.
הרמטכ"ל לשעבר ח"כ גדי איזנקוט, שבזמן כהונתו כחבר בקבינט המלחמה בנו גל ז"ל נפל, נפרד מבנו בבכי ובדברי פרידה מרגשים: "אמרת לי שאתה והחברים בפלוגה מרגישים שזו מלחמה צודקת, שחייבים להחזיר את כל החטופים ולהביס את חמאס, שהוא ארגון ברברי. אני בטוח שנמשיך במערכה ולחזק את המדינה. נמשיך להיות משפחה מלוכדת, מצדיע לך בן אהוב".
בהלווייתו של סדריק גרין, בבית העלמין הצבאי קריית שאול, בן לעובדים זרים מהפיליפינים, השתתפו מאות מבני הקהילה הפיליפינית העובדים בישראל. אמו אימלדה גידלה אותו לבד, לאחר שאביו ריקו גורש מהארץ משום שאשרת העבודה שלו לא חודשה. 22 שנים לאחר עזיבתו האב הגיע לישראל כדי ללוות את בנו בדרכו האחרונה, והאם קיבלה אזרחות ישראלית.
"הבן שלי רצה להיות פייטר, לא יכולתי להגיד לו לא. הוא הגשים את החלום שלו, הגן ונלחם על מדינת ישראל. כאמא מאוד קשה לחשוב שהבן שלי איננו. סדריק היה הכל בשבילי בישראל", סיפרה האם בבכי בדברי הפרידה מבנה היחיד.
ראש עיריית גבעתיים לשעבר ראובן בן שחר, שבנו רס"ל (במיל') עמרי נפל בקרב בדרום רצועת עזה, סיפר על בנו: "הוא חי את החיים. בחמש השנים האחרונות הייתה לו חברה מדהימה, תמיד הוא היה עם נתינה ורצון לבצע שירות משמעותי למען המדינה. עמרי גויס למילואים כבר ב־7 באוקטובר. לאחר אימונים והכנות הוא נלחם ברצועת עזה עם חבריו ונהרג בקרב בח'אן יונס. נהיה חייבים להיות חזקים בשבילו, כי זה מה שהוא היה רוצה".
בבית העלמין בבית דגן הוכשרה חלקה צבאית, לאחר נפילתו של לוחם גדוד 202 בחטיבת הצנחנים סמ"ר עמית צדיקוב. "התגייסת באוגוסט 2022 לצנחנים. עם סיום ההכשרה עברת קורס חובשים. ערך החברות עמד לנגד עיניך, חשיבות תפקיד החובש היה בראש מעיינך. היית חובש מסור, לוחם אמיץ. מפרוץ המלחמה לחמת באומץ. תודה על החיוך, המסירות, החותם שהשארת", ספד לו מפקדו בדברי הפרידה.
היו גם משפחות שביקשו לכבד את פרטיותן ולא לסקר את הלוויית יקירם, שחייו נגדעו בטרם עת. כיבדתי כל בקשה. באחד המקרים משפחת חלל מרמת גן, שביקשה לאחר קבלת הבשורה הנוראית להימנע מסיקור ההלוויה, פנתה אליי כעבור כחודשיים וביקשה ממני לכתוב על בנה.
"חשוב לי שהילדים שלי יידעו מי היה הדוד שלהם שנפל בגבורה למען המדינה", הסבירה אחותו בקול שבור בעת שראיינתי אותה. זו גם הייתה תחושתי, מעין תחושת שליחות, במסע הרגשי המטלטל של מפגשים עם משפחות שכולות וסיקור ההלוויות: לספר את סיפורו של כל אחד ואחת, למען משפחותיהם והנצחתם לדורות הבאים.
היו ציניקנים שאמרו על הדור הצעיר שהוא דור מפונק, אבל המלחמה הוכיחה שיש למדינת ישראל דור צעיר ערכי, רחב אופקים וחדור מטרה. כל אחד ואחת מהם ראוי להנצחה. מי ייתן ונהיה ראויים למחיר הכבד ששילמו בחייהם.
פרויקט מיוחד: פרשני וכתבי "מעריב" בתחומים השונים את מה שקרה כאן בישראל בשנה החולפת, במדינאות, בצבא, בכלכלה, בחזית ובעורף. המחדלים, ההצלחות, הכאב והצער, וגם התקווה לעתיד לבוא.
גולן בר יוסף / מלחמת חרבות ברזל: האובדן וההזדמנות
בן כספית / השנה שהייתה: של דמעות
אבי אשכנזי / העוצמה הצבאית: שובה של ההרתעה
אנה ברסקי / הזווית המדינית: אופטימיות זהירה
משה כהן / ההקרבה והשכול: להוקיר ולהצדיע
מאיה כהן / משפחות החטופים: 383 ימים של שכול וכאב
טליה לוין / העורף: נגד הסטטיסטיקה
פלד ארבלי ושקד שדה / הפינוי והשיקום: האתגר והתקומה
יובל בגנו / הערבות ההדדית: אחדות בעירבון מוגבל
אלון חכמון / ביטחון הפנים: מי שומר עלינו?
ד״ר איתי גל / האתגרים הבריאותיים: החזית הלוחמת
בר שפר / האנטישמיות הגואה: לקראת פיצוץ
מיקי לוין / הזירה התקשורתית: קו ראשון בחזית
ליעם אדיב / כלכלה תחת אש: הגירעון והצמיחה