באתר פסטיבל הנובה, המקום שנחרט בזיכרוננו כמוקד אחד מהרגעים החשוכים בתולדות המדינה, נרשם הלילה פרק חדש. שנה אחרי הטבח הנורא שבו נרצחו ונחטפו רבים, מאות אנשים הגיעו להתכנסות מרגשת אחרת לגמרי – לימוד תורה ושירי נשמה, שנערכו לזכר הנרצחים ולמען החטופים. האירוע, שהתקיים בהובלת משפחות פורום “תקווה”, הציג תמונה נוגעת ללב של חיבור עמוק לא רק בין שמיים לארץ, אלא גם בין כל חלקי העם.
אמו של יהונתן אליהו ז"ל, שנרצח במסיבה עם בת זוגו אלינה פלחטי, סיפרה לי בטקס השנה בזירת המסיבה: "הם היו שניהם ילדים. ילדי טבע, ילדי אור. הם אהבו את החיים. פשוט הפסד לעולם, כל כך הרבה אנשים טובים וטהורים שנרצחו פה. הזמן לא מרפא, הוא רק מקשה. לא מצליחים להתרומם איכשהו. מנסים להיות חיוביים, לא מצליחים". כמו יהונתן היו רבים ממשתתפי המסיבה.
הדיסוננס הזה – בין המקום שבו התקיימה מסיבת טראנס חגיגית שכללה חוגגים מחלקים מגוונים בחברה הישראלית, לבין אירוע של תפילה ולימוד, מהווה שיעור גדול חשוב לכולנו, על מהות האחדות ומקורה. מסיבת הטראנס הפכה בעיני רבים לסמל לרב־גוניות של החברה הישראלית: חילונים, דתיים, צעירים, מבוגרים, אשכנזים, מזרחים, עולים, וותיקים, תושבי עיר, כפר וקיבוץ המחזיקים בדעות פוליטיות שונות – כולם רקדו יחד לצלילי מוזיקה קצבית, בלי לדעת שמעבר לפינה אויב אכזר זומם מזימות ושזמן קצר לאחר מכן ישברו לבבות של רבים.
דווקא באותו מקום בו התקיימה אותה חגיגה ברוח חופשית ומכילה, קולות הלימוד והתפילה היהודית כעת מעמיקים את השיעור שמדינת ישראל צריכה ללמוד – שיעור באחדות.
אירועי מתקפת החמאס באוקטובר 2023, ובהם הטבח במסיבת הנובה, הותירו את החברה הישראלית מצולקת. משפחות החטופים והנרצחים, לצד אלה שחוו את הפגיעה הקשה, עומדים היום כחזית אחת של כאב וגעגוע. אך מתוך הכאב הזה צומחת עוצמה רוחנית ומוסרית שאינה ניתנת להכחדה. משפחות פורום “תקווה”, בהובלתן של מי שהוריהם, אחיהם או ילדיהם נחטפו לעזה, מראות לכולנו שגם כאשר העולם קורס מסביב, יש כוחות שבונים מחדש. כפי שניסחו זאת מארגני האירוע, הלימוד הזה בנובה הוא “התשובה הציונית והיהודית הכי חזקה שיש".
אותה מסיבת טראנס שהתקיימה בשנה שחלפה, בה השתתפו אלפי חוגגים שמגיעים מכל קצות הארץ ומייצגים רבדים שונים בחברה הישראלית, בזמנו נתפסה כמאורע סתמי, בילוי צעיר בלב הטבע. אך דווקא החיבור האותנטי הזה בין אנשים שונים שנמצאים יחד ברגעי חופש, הוא אחת הפלטפורמות כעת לאחדותה של ישראל. במקום שבו ניתן היה להעריך שיתרחש פיצול בין דעות ותרבויות, נוצר מרחב משותף של חיים. היום, כאשר קולות הלימוד והתפילה נשמעים באותו מקום, מקבל האירוע הזה נופך שונה: זהו חיבור שהתחיל בגשמיות אך מתפתח גם בפן רוחני.
מדינת ישראל, כל אחד מאתנו, צריכה ללמוד מהאירועים הללו. פסטיבל הנובה אינו רק מוות, אלא יש בו פוטנציאל ללמדנו גם שיעור בחיים. הכאב שהופך לעוצמה מלמד אותנו על האפשרות ליצירת אחדות אמיתית. אחדות כזו, שמתחילה בטראנס ובתפילה, ממשיכה בחיים משותפים בין רבדים שונים של החברה. הפצע הזה שחווינו יחד, שבו נהרגו ונחטפו עשרות אנשים, הוא פצע של כולנו. התשובה שלנו אינה חייבת להיות דתית, הלימוד והתפילה בנובה הם רק אמצעי, לתשובה של חיבור מחדש בין כל חלקי החברה הישראלית הפצועה והמשוסעת, בלי הבדל של דת, מגדר, לאום או השקפה פוליטית.
בזמן שכולנו עוסקים בכאב, בזעזוע ובגעגוע, הלימוד והאחדות באירועים כמו זה שהתקיים הלילה בנובה, צריכים להיות נר לרגלינו. היכולת להתחבר לרוח ולהתאחד בזיכרון, גם כאשר המציאות נראית שחורה והעתיד לוט בערפל, היא התשובה היחידה לרוע שהתרחש שם לפני שנה. מה שהיה מסיבת טראנס צבעונית וחיה, שינה כיוון והפך למוקד של חיבור רוחני עמוק.
זהו המסר שאנחנו צריכים לקחת מכאן – מדינת ישראל זקוקה היום ליותר חיבור, ליותר אחדות, וליותר אור במקום שבו ניסו להחשיך. חזרה לאחדות איננה רק חלום רומנטי או תיאוריה רוחנית – היא הכרח. היא המענה לתהומות שחווינו.