1. השבוע הובא למנוחות בכפרו על הכרמל אל"ם אחסאן דקסה, מח"ט 401, שנפל ברצועת עזה. דקסה הוא המח"ט השישי שנופל בקרב במלחמה הנוכחית, כמו מפקדי גדודים ופלוגות רבים שהלכו בראש כוחותיהם ונפלו בקרב. חשוב לכתוב את הדברים בבירור, לאחר הביקורת הקשה שקיבל הפיקוד הבכיר של צה"ל בעקבות מלחמת לבנון השנייה, בטענה שהפיקוד שלח את החיילים קדימה ובעצמו נצמד לפלזמות בחפ"קים מאחור.
צה"ל האמיתי הוא שנחשף לנגד עינינו בשבועות ובחודשים האחרונים. צבא התקפי, נחוש, חותר למגע, מונהג על ידי טובי המפקדים שמובילים את בני הדור הנוכחי של הלוחמים בסדיר ובמילואים חדורי רוח קרב ושליחות והבנה מלאה על מה ולמה הם נלחמים.
הצבא שפועל כעת בשבע זירות לחימה שונות - באוויר, בים, ביבשה, בחלל ובסייבר - הוא צה"ל האמיתי שכולם שואלים ובצדק: היכן היה בבוקר 7 באוקטובר? זה היה ליקוי מאורות וכשל ענק שעוד ייחקר ויתברר, אבל צה"ל האמיתי שבו אזרחי ישראל משקיעים את מיטב בניהם ובנותיהם ואת מרב כספם, הוא שלנגד עינינו.
עם מודיעין מעולה, עם יכולות טכנולוגיה מרשימות, עם יכולות מבצעיות גבוהות, עם תחכום, עם תחבולה ותעוזה ועם שיתוף פעולה חסר תקדים שעוד יילמד ברחבי העולם, בין כוחות היבשה לבין כוחות האוויר והים, בצוותי קרב משולבים המחוברים ברשת קשר אחידה.
צה"ל מנהל, לראשונה אי פעם בעולם, מלחמה סימולטנית של קרבות מעל ומתחת לשטח, מול ארגוני טרור עם עוצמות מדינתיות שמחזיקים ביכולות שמאיימות על מדינת ישראל. הוא פועל עם חיל האוויר מעל כוחות הקרקע וגם רחוק מאוד מגבולות ישראל, הוא מפעיל מערכת הגנה אווירית שאין לה אח ורע בעולם, הוא עם יכולת התקפית והגנתית על־מימית ותת־מימית בזירה הימית, ועם מערך מודיעין משוכלל ומתקדם - שאכזב מאוד בבוקר 7 באוקטובר אך הוכיח יכולות גבוהות מאוד בהמשך.
בצבא הזה תומכים מספר מערכים קריטיים: שירות הביטחון הכללי, משרד הביטחון, התעשיות הביטחוניות, צבאות ידידותיים באזור ואמון הציבור בצה"ל. במקביל לתחקיר המעמיק שייערך בצה"ל על הבוקר השחור ההוא, ובמקביל לעבודת ועדת החקירה הממלכתית שתקום, מגיעות ויגיעו לכאן משלחות רבות מצבאות העולם בכל התחומים כדי להביע הערכה והוקרה על הפעילות וההישגים וכדי ללמוד על היכולות והלקחים.
יש בוודאי ביניכם, הקוראות והקוראים, שיחשבו שכותב שורות אלה חושב שהוא עדיין דובר צה"ל. לא ולא. אני בסך הכל רוצה לומר לכם שצה"ל, למרות הכשל הנורא והכואב, היה ונותר אחד הארגונים האיכותיים והערכיים שקיימים במדינה הזאת וצריך לתת בו ובאנשיו את האמון המלא, עד לתום המלחמה. לחזק אותו, לשמוח איתו ולבכות איתו וגם לתחקר אותו ולדרוש מהאחראים למחדל ללכת הביתה.
האמינו לי שאין עוד אחד כמוהו בעולם, בטח ובטח לא באיכות האנשים, ברוח הלחימה, בהזדהות, בנחישות, בהקרבה, ברעות ובשילוב בין אדם לטכנולוגיה, במפקדים, בלוחמים ובלוחמות. אני גאה מאוד בצבא הזה, מודה על הזכות שניתנה לי בעבר להיות לו לפה, כואב את כאבו על הכשל הגדול ושמח עם הניצחונות וההישגים בשדה הקרב.
אני גם מבקר אותו כשצריך ומשבח אותו כשאפשר, אבל תמיד זוכר שאין לנו אחד רזרבי ושהוא פוליסת הביטוח שלנו. היחידות, הטייסות והשייטות, היכולות המיוחדות והאנשים. ואם מישהו אמר פעם שהקואליציה חשובה יותר מכמה טייסות, הוא יודע שהוא טעה ואנחנו יודעים שהוא טעה.
2. השבוע, בחוג משפחה וחברים מדרך ארוכה, חיתנו את בתנו הצעירה ענבל עם בחיר ליבה גיא. במעמד החופה נשאתי דברים על גודל השעה ועל ההתלבטות האם ואיך לקיים את האירוע. כשסיימתי את דבריי, הבחנתי בקצה הגן, בין הרמטכ"לים, האלופים והאורחים, באלוף (מיל') דוד עברי וברעייתו עפרה. שניהם היו גם במסיבת הולדתה של ענבל, כשעברי היה מנכ"ל משרד הביטחון ואני יועץ לשר הביטחון.
מול הקהל הגדול סיפרתי לאורחים על המאבקים הגדולים שניהל עברי מול הרמטכ"לים, ראשי אמ"ן ומפקדי חיל האוויר, כשהתעקש לפתח את מערכת "החץ" ואת הלוויין הצבאי "אופק" והם התנגדו נחרצות. עברי ניצח וגרם לישראל לנצח והציל אותה מחושך אסטרטגי ומהתלות בלוויין אמריקאי ומטילים בליסטיים על העורף הישראלי.
ציינתי שהאיש הזה בן ה־91, שהיה מפקד חיל האוויר, סגן הרמטכ"ל, יו"ר התעשייה האווירית, מנכ"ל משרד הביטחון במשך עשור, ראש המל"ל, השגריר בוושינגטון ונשיא בואינג, העניק לישראל ולביטחונה תרומה אישית בלתי ניתנת לכימות. התגאינו בכך שהגיע עם עפרה ויתר האורחים לשמוח איתנו בלילה אחד השבוע, שהיה שקט יחסית לכבודה של ענבל.
3. האמריקאים מודאגים מאופי ועוצמת התגובה הישראלית באיראן, הם חוששים כיצד זה ישפיע עליהם, על האינטרסים שלהם באזור ועל ביטחון ישראל שהם ערבים לו. הם תמיד היו מודאגים, תמיד חששו מתגובה לא פרופורציונלית שאיננה בהקשר ובמידה, הם תמיד חששו ובדרך כלל אחרי - גם בירכו.
בשנת 1982, כמה שבועות טרם מלחמת לבנון הראשונה, שכונתה אז מבצע שלום הגליל, הזעיק עצמו מזכיר המדינה האמריקאי אלכסנדר הייג ללשכתו של שר הביטחון אריק שרון בקריה וטען באוזניו שעל פי מקורות המודיעין של ארצות הברית, ישראל עומדת לבצע פעולה צבאית רחבה בלבנון עד ביירות, כולל. שרון, על פי המספרים, ביטל את הדברים ואמר שזו פעולה קצרה להרחקת התותחים מקריית שמונה.
"אבל מה בדיוק אתם מתכננים? יש מפות?", שאל מזכיר המדינה, ואז הפתיע שרון ואמר לו "נקרא לרמטכ"ל רפול (רפאל איתן) ונשאל אותו, התוכניות אצלו". רפול חצה את המסדרון בין שתי הלשכות ונכנס לחדר. שרון שאל: "הרמטכ"ל, התוכל להסביר למזכיר המדינה מה אנחנו מתכוונים לעשות בלבנון?", ורפול השיב: "אין בעיה, אנחנו נכנסים, הורגים את הנבלות ויוצאים" ("We go in, we kill the bastards and then we go out").
הייג נרגע קצת, אבל אחרי כמה חודשים הוא הבין שזה היה קצת יותר מורכב. תפקידם של האמריקאים, שערבים לביטחוננו ומעניקים לנו נשק ותחמושת וגיבוי בינלאומי, הוא לדאוג ולהתעניין וללחוץ, ותפקידנו הוא לעשות את שטוב לישראל ולביטחונה. האמינו לי שהם מעריצים אותנו, בטח בזרועות הצבא והמודיעין האמריקאי וגם קצת במסדרונות הפנטגון ומחלקת המדינה.
4. בנימין נתניהו מחכה לדונלד טראמפ. הוא חייב לחכות לטראמפ, ויותר מדי אנשים עבדו קשה מדי כדי לשכנע את טראמפ למחול לנתניהו ולהיפגש איתו. זה לקח חודשים. השושבין הראשי היה השגריר לשעבר דיוויד פרידמן, שאפשר להמר עליו לתפקיד בכיר בממשל הבא. פרידמן לא נח לרגע בשנים האחרונות, נמצא הרבה בישראל ופועל למען טראמפ ונתניהו.
השנייה היא ד"ר מרים אדלסון, שנתנה את הפוש האחרון לפגישת הסולחה לאחר שנתנה את הצ'ק השמן האחרון לקמפיין של טראמפ. ד"ר אדלסון עשתה זאת למען ישראל וביטחונה ולא למען טראמפ או נתניהו. היא מאמינה שהוא יהיה טוב לישראל מהחלופה.
השלישי הוא אילון מאסק. טראמפ מייעד לו בממשל תפקיד רשמי ומיוחד כממונה על ההתייעלות בממשל, במשרדים ובסוכנויות. הוא ימליץ לטראמפ מה לקצץ והיכן (וטראמפ ימליץ לו בוודאי על מה להמליץ). הולך להיות מעניין בכל מקרה ובכל תרחיש. גם לנו וגם לאמריקאים.
5. התכנסנו השבוע באחד מלילות החג על גג ביתו של המאסטרו גיל שוחט, לערב חברים לכבוד שובו ארצה מאיחוד האמירויות של השגריר אמיר חייק ובת זוגו יפעת טרבינר (הם עשו שליחות עם הישגים מדהימים). בסוף הערב, לנגינתו של גיל, שרה זמרת האופרה טלי קצף את "לו יהי" של נעמי שמר. לחשנו איתה את מילות השיר ודמענו. מעולם לא הסנפנו כל אות ומילה ותו בשיר העוצמתי הזה "כל שנבקש לו יהי". אנחנו כה זקוקים לכל מילה ולכל משפט בשיר הזה.
למחרת נזכרתי שישראל לא מינתה עדיין מחליף לשגריר חייק באבו דאבי - וזה בעיניי קצת חוצפה, קצת זלזול והרבה חוסר אחריות והתחשבות בידידה הערבית הטובה והחשובה הזאת.
6. קבלו את מדד האלכוהול למצבנו על פי בניהו. בכל חתונה של כל אחד מילדינו, הייתה אותה כמות אורחים באותו פרופיל גילים ושדרוג דומה של בר המשקאות. בכל חתונה הוספנו 30 בקבוקי וודקה איכותית ועשרה בקבוקי וויסקי משובח. כולם היו נלגמים.
בחתונה של ענבל בשבוע שעבר נצרכו רק שבעה בקבוקי וודקה ושלושה בקבוקי וויסקי. מה שאני למד מזה הוא שאנשים שותים פחות בגלל המצב, האחריות, הצורך להיות פיכחים ודרוכים ומשום שמצב הרוח לא משהו. אבל אני יודע שננצח ושעוד נרקוד, נשתה ונשמח. שנהיה טובים וראויים, מועדים לשמחה ושבת שלום.