בשבוע שעבר, ב־16 באוקטובר, מלאו 38 שנים לנפילתו בשבי של הנווט רון ארד. לא היו טקסי זיכרון של מירי "המחוננת", זה היה רק עוד יום, עם מסר סמוי לכך שבעוד עשרות שנים, נזכור, אולי, חטופים שמקום קבורתם לא נודע. אבי האומה כבר לא יהיה כאן, אז יעבירו את זה. אנחנו מומחים בלקבור כישלונות בהצלת חיי אדם. אפילו את שרידיו של אלי כהן הי"ד לא הצלחנו להביא במשך כמעט 60 שנה. מתרגלים, החיים חזקים מהכל, עובדה.
בתחילת השבוע נפל בעזה אל"ם אחסאן דקסה, מח"ט 401. קצין דרוזי מעוטר, החלל ה־12 של החברה הדרוזית במלחמת 7 באוקטובר. כבר שנה מקשקשים באגם הדרעק על שינוי מתבקש בחוק הלאום, שיאפשר לחברה הדרוזית את שוויון הזכויות החוקתי שיש כאן ליהודים. כלום עוד לא קרה, אולי זה יקרה, אבל רק אולי. תמיד יימצאו מתנגדים שינמקו שזה בלתי אפשרי לתת לערבי, גם אם הוא מוסלמי, הכרה וזכויות שיש רק ליהודים.
החברה הדרוזית במשבר, כי בניה נאלצים לבצע עבירות בנייה, בגלל היעדר קרקע, וגם התשתיות ביישובים שלהם ממש לא משהו. אז איך בדיוק נודה לבניה הלוחמים של החברה הדרוזית? לא מעניין את אף אחד באגם הדרעק. שם בטוחים שאנחנו עושים להם טובה כשאנחנו מאפשרים להם לחיות ולמות כאן. כי המצב של הדרוזים בלבנון ובסוריה הרבה יותר גרוע.
12 מפקדים ולוחמים נפלו במלחמה, 12 ילדים נרצחו במג'דל שמס, וכלום לא קורה. נולדים שם ילדים שיספגו בהמשך גזענות והתעלמות של השלטון מחברה סגורה. 71% מבני החברה הדרוזית מתגייסים ומשרתים בכל מערכת הביטחון. ייתכן שבעוד שני עשורים תהיה ירידה תלולה באחוז הגיוס, כי כשהילדים של היום יהיו בגירים, הם עלולים להחליט שלא להתגייס. בשביל מה? בשביל מי? בשביל שלטון שמתעלם מהם ומתעמר בהם?
אבל כאן בכתריאליבק'ה אין אסטרטגיה, יש רק אינטרס. מתי יקום המחוקק באגם הדרעק שיודיע לגועליציית האפסים: בלי שינוי בחוק הלאום, אני לא מצביע על כלום ושום דבר עם הגועליצייה? לא ידוע, וזה נורא־נורא עצוב. כיהודים אף פעם לא ידענו לומר תודה למיעוטים, אבל כל ילד יהודי שואל: למה שונאים אותנו? באמת למה.
השהייה בסוכות, או רק הביקור בהן, עושה ממש רע לקבוקים שמרכיבים את גועליציית האפסים. הנה סמוצ'קנע גרנד־מייזר מתחיל לפנטז בגדול על התיישבות יהודית בעזה, שהיא כבר "חבל התקומה". הבנאדם שר אוצר ושליש שר במשרד הביטחון, אבל יש לו עודף זמן פנוי להצהיר שעזה היא "קודם כל חלק מארץ ישראל, ובלי התיישבות לא יהיה ביטחון. זה אחד מהלקחים של המלחמה. בדרום לבנון לא הייתה התיישבות, והיה רק צבא. למען האמת, די ברור לי שבסופו של דבר תהיה התיישבות יהודית ברצועת עזה. עם ישראל יאמר 'רוצה אני'".
זו הזיה נחמדה, שעלולה להפוך למציאות. אין לי באמת שום בעיה שהכיפות יתנחלו איפה שבא להם, כל עוד הפעולה הזו לא מתבטאת בדם.
מי בדיוק יאבטח את מעלה רחב הזונה, שמענגת בתרי זוזים? הרי בשביל התיישבות נחמדה צריך גדוד בכל נקודה קדושה, אז מאיפה מייצרים את הכוח הלוחם, ימים ספורים לפני חקיקה שתאפשר לחניוקים להמשיך להתפנק בשטייטלים שלהם, לקבל קצבאות, להתבטל, להפוך סוכות במרפסות בבני ברק, לעוד חדר קבע בדירות שלהם, כפי שקורה כאן פעם בשנה בסוכות; לנסוע לטיולים קדושים בקבר יוסף בשכם, שדורשים אבטחה והיערכות של גדוד לוחמים. אז איך עושים את זה בדיוק? מבקשים מחסדי השם שימציא לנו במיידי עוד 30 אלף לוחמים בכל שנה?
לסמוצ'קנע אין פתרון, יש לו רק חזון משיחי. הוא עוד לא מצא 31 מיליארד שקל לממן את שיפוץ קו העימות בצפון.
הוא עובד מול ארבעה ארגונים שונים, עם ימבה פרויקטורים, שעוד לא החליטו איך מחדשים מדרכה בקריית שמונה, אבל הוא כבר חולם על בניית יישובים בעזה. והוא הרי לא לבד, יש לו יריב שמתחרה על קולות משיחיים, פיתהמר בן גביר, שגם השתתף בכנס ההתעוררות להתיישבות. "אנחנו רוצים, אנחנו יכולים. אנחנו יכולים לחלום להקים את כפר דרום, את נצרים את כל גוש קטיף, את עצמונה, יכולים לחזור הביתה".
לפיתהמר יש גם פתרונות של עידוד הגירה של פלסטינים מעזה, שהוא מגדיר כהכי מוסריים. "לא בכפייה, אבל להגיד להם אנחנו נותנים לכם את האפשרות ללכת מכאן, כי ארץ ישראל שלנו". ממש מדהים, ואם פיתהמר יגיד להם, הם יעזבו? יש מדינה קולטת? את כל הבעיות בארץ ישראל הישנה, שבתחומי הקו הירוק עם עוטף עזה וגבול הצפון, כבר פתרנו, לפני "שאנחנו חוזרים הביתה"? ומאיפה יגיע הגעלט קוידש להתנחלויות? מי יממן, החניוקים עם עבודת השם? אולי אורית "הנזל וגטל" סטרוק תיתן את הקניפל שצברה בשנתיים האחרונות, לטובת האירוע הזה של השיבה הביתה"?
ישנן הערכות בצה"ל שלפיהן ניקוי רצועת עזה ממחבלים עם תשתיות טרור, זה עניין של עשר שנים. צריך להחליף את השלטון על שני מיליון תושבים שם. ניאלץ לחזור לח'אן יונס כדי לטפל במיליון וחצי עקורים, לא כולל הג'מעה של ג'באליה שמפונית לשם. לא היינו בח'אן יונס כבר כמה חודשים, אז אם חוזרים לפעילות שם, זה אירוע שידרוש עוד כמה חודשי לחימה. אז כוח אדם לפעילות הזו אין, אבל הזיות, חסדי השם, יש במיליונים.
טוף, נגמר סוכות והסתיימו כל חגי תשרי המתישים. ישנה עוד החגיגה של מירי "המחוננת" השבוע, שלא מעניינת כלב נטוש, כי המציאו עוד יום זיכרון, אבל נעבור גם את זה. השלכנו את כל האושפיזין מהסוכות, עכשיו מתרכזים בהשתמטות ובתקציב. כולם יסתערו על עגל הזהב, לתת בו ביס גדול, ורק לי לא נשאר כלום, וזה מאמש־מאמש חבל. אז לכבוד פתיחת החגיגות של העגל, ליקטתי קצת עלוקות שבוודאי ייהנו מהזבח הקרוב.
אגם הדרעק חוזר לפגע בציבור אחרי פגרה ארוכה. בנוסף לקידום ההשתמטות, חוזרים להפיכה המשטרית. היעד הראשון הוא השתלטות על הגעלט של לשכת עו"ד. זה דווקא מהלך נחמד לקחת את המס של הפינגווינים מהלשכה, ולהעבירו לסמכות שר המשפטים. בעשרות מיליוני השקלים שצוברת הלשכה מדי שנה, אפשר לסלול תשתיות בסיסיות לשכונה אחת בהתנחלות בעזה, והציבור לא ירגיש חוסר. כי בינינו, מי לא ישמח לראות פינגווינים סובלים? אם היו עושים משאל עם בסוגיה הזו, היה רוב עצום למיטוט הגילדה הזו, שבנתה לה מאחז קבע בתוך המדינ'ע שלנו.
הגברת השלישית, אם האומה, התאוששה מהר מפגיעת הכטב"ם בחלון חדר השינה בביתה בקיסריה. היא ואבי האומה הפכו את הכטב"ם לאירוע לאומי. עוד יהיה יום אבל לאומי כאן בכל שנה, שמירי תפיק, על החלון שנפגע. "הניסיון להרוג את ראש הממשלה ואותי", אמרה אם האומה, "הוא לא ניסיון אישי בלבד, אלא פגיעה בכולנו – בעם ישראל".
ממש לא, גברת, באותו סוף שבוע של הכטב"ם נפלו שבעה לוחמים בקרבות - זו פגיעה בעם ישראל, לא פגיעה בחלון בבית שלך. שעתיים אחרי פגיעת הכטב"ם כבר הגיעו נציגי מס רכוש והגנן המלכותי לברר את עלות הנזק. כעבור יממה התייצב גם מנהל רשות המיסים. התברר שנמצאו רסיסים בבריכה. כן, אותה בריכה שאם האומה רצתה לשפץ. אז עכשיו ישפצו, כי רסיס במים זה נורא מסוכן.
אגב, ישנם יישובים בצפון שמס רכוש לא הגיע אליהם 13 חודשים, כי יורים עליהם כל יום, כל היום, אבל זה לא מעניין את אף אחד, אבי ואם האומה לפני הכל וקודם כל. מעניין שבערוצי הטלוויזיה מגדירים את הבית בקיסריה כ"מעון ראש הממשלה", וזה שיא הטמטום. לאבי האומה יש שלושה בתים בבעלותו, אף אחד מהם הוא לא המעון הרשמי. המעון הרשמי הוא בלפור, אין אחר.
הקיבינימט של הביטחון קיים דיון מעמיק אחרי פגיעת הכטב"ם בקיסריה. לפי דיווחים שונים בטיפשורת, זה התנהל כך: אבי האומה שאל את עדת מעריציו: "נחצה פה קו אדום בוהק. מציע שנשמע כאן רעיונות, מה צריך לעשות בעקבות ניסיון הפגיעה בי". מירי המחוננת הציעה: "צריך לתקוף ישירות באיראן, על אירוע כזה". אבי דיכטר ויריב לוין: "צריך לתקוף סמלים מדיניים שקשורים ללבנון, בלבנון". פיתהמר בן גביר: "צריך להוריד אישיות בכירה באזור". גילה גמליאל: "יש פה פשיטת רגל, אם מגיעים למצב שסמל שלטון מופקר וחשוף לסכנה". גילה, מי מופקר וחשוף לסכנה? אבי האומה הוא האדם המאובטח ביותר באנושות. מתי הוא הופקר? הוא אפילו לא היה נוכח באירוע, משום שהוא לא מופקר.
אלי כהן: "באף מלחמה לא היה ניסיון לחיסול ראש ממשלה". נכון, אלי, אבל במלחמה הזו חוסלו כל מנהיגי חמאס וחיזבאללה, אז הייתה צפויה תגובה כלשהי, נכון? אני מנסה לדמיין את אבי האומה, שיושב ומקשיב לערימת השטותניקים שהוא מינה לשרים. רמת הטפשת הנפוצה בקיבינימט של הביטחוני היא איום גלוי על כתריאליבק'ה.
בשבוע הבא ימלאו שלושה חודשים לפריצת דיירי אגם הדרעק לבסיס צבאי בשדה תימן. המשטרה עדיין לא קיבלה אישור לחקור את החשודים. תנו זמן לזמן, אולי עוד כמה חודשים יגיע האישור, או אולי בסמוך לנובמבר 2026, מועד הבחירות הבאות, אם ירצה השם, השוטר והשופט.
יצחק גולדקנופף במשדר של רדיו קול חי: "זה לא טוב לתקשורת שאני אומר שרוצים חוק גיוס מינימום, שכתוב בהסכמי הקואליציה. אנחנו נותנים לממשלה את החלק שלנו, אנחנו רוצים לדעת שנקבל מה שמגיע לנו. כבר אמרתי, אל תיתנו לנו ואנחנו לא ניתן לכם. יש קערה גדולה, וכל אחד ייקח מה שהוא צריך".
איזה יופי שיש קערה גדולה. החזרת החטופים, זה גם חלק מהסחורה בקערה הגדולה? דאגה ליישובי עוטף עזה וגבול הצפון, זה גם בקערה הגדולה? דיור למשתכן ללוחמי צה"ל, מכוחות המילואים, זה גם בקערה הגדולה, או שהקערה מלאה בחניוקים משתמטים ובטלנים? לימודי ליבה, כדי שתיפסק הבטלה, זה גם בקערה הגדולה? תעשיית הדת, עם אלפי רבנים, עם עשרות אלוהים לכל פלג דתי, זה גם בקערה הגדולה? עד כמה הקערה גדולה, ולמי בדיוק מיועדת הסחורה שבתוכה?
אחרי מותה הטרגי של שיראל גולן, שורדת ממסיבת ה"נובה", התברר ש"הקערה הגדולה" של גולדקנופף היא קטנה נורא כאשר צריך לטפל במשתתפי המסיבה ששרדו את התופת. אני משוכנע מעבר לכל ספק שאם הטבח היה פוגע במשתתפים באירוע אמוני, בהשתתפות כמה באבא־בובות, היו נמצאים מיליוני השקלים שדרושים לשיקום אלפי השורדים, ב"קערה הגדולה". אבל לחילונים אין מקום בקערות תקציביות, הם צריכים רק לייצר את התוכן התקציבי שיהיה בסיס כספי לקערה הזו. ממחקר במכון המחקר של קופת חולים מכבי התברר שיש עלייה של 204% ברכישת תרופות הרגעה, בהשוואה לשיגרע שלפני המלחמה. "הקערה הגדולה" לא תיתן להם לירה סורית דפוקה לשיקום וגמילה מהתמכרות לאותן תרופות.
המאכער יעקב ברדוגו השתמש בהנחיות של גורם עלום בפרסום באשפה 14. "הכי מצחיק זה אירוע גלנט, שהזדרז להגיע לרצועת עזה (אחרי חיסול סנוואר), כדי לקחת קרדיט. פתטי, עם ישראל לא מטומטם. עם זאת עדיין שום דבר לא נגמר. עכשיו היכולת להביא חטופים מגיעה – כאן צריך להיות יצירתיים, צריך לדבר על זה, שזה מקרב עסקה. שים לב, יכולים להיות גם אסונות עם חטופים עכשיו – ולכן כלום לא נגמר, לרבות פסיכופתיית קפלן".
הארכי־מאכער של ראש הממשלה, ינון מגל, משתמש בדיווח של "וול סטריט ג'ורנל" על סיכול עסקת החטופים. מעניין מי מסר לעיתון את החומר לכתבה. זה לא אני, נשבע, גם לא ינון, כנראה. איני יודע. אבל אולי בלשכה של אבי האומה מישהו דאג לזה.
"לא הייתה עסקה, אתם סיכלתם אותה", מצייץ מגל בטוויטר. "בדיווח המטלטל של וול סטריט ג'ורנל, סנוואר מונע עסקה בגלל הלחץ שלכם (השמאל־מחבלו־פלשתינו - ר"ק), של גנץ, איזנקוט וממשל ביידן. לכן לא היה לממשלה מה לאשר, כי לא הייתה עסקה בגללכם".
לא קלים הם חיי מאכער, כי בסוף האג'נדה פוגשת במציאות. ואם לא תהיה עסקה, או שחרור חטופים בחיים, המאכער ייאלץ לחיות עם התוצאה. ומגל הוא לא אבי האומה, אדם שבז לנתיניו. מגל גם צעיר ב־20 שנה מאבי האומה, שהוא משרתו הנאמן.
זה הרבה שנים לחיות עם המציאות, שלפיה היית שותף להזנחה פושעת של חטופים: זקנים, נשים צעירות, הביבסים, חיילים וחיילות. זה מטען נפשי כבד, ששום פסיכולוג לא יכול לנקות. פסיכיאטר דווקא כן, כי הוא חמוש בסמים חוקיים, שאנחנו קוראים להם בטעות תרופות. אולי תעשיית הפרמצבטיקה עובדת עכשיו על כדור/סם חדש שיקראו לו: מאכער.
דובר צה"ל: "אוטובוס שבו עשרות אזרחים ישראלים נכנס ללא תיאום למתחם קבר יוסף, בעיר שכם. עם קבלת הדיווח, כוחות צה"ל נכנסו למרחב במטרה לחלץ אותם. כלל האזרחים פונו, אין נפגעים, האירוע מתוחקר, והאזרחים הועברו לטיפול משטרת ישראל".
הנה עוד הזיה שבה חניוקים מחליטים לנסוע לטיול לשכם בלי להודיע ובלי לתאם. משטרת ישראל לא תעשה להם כלום, אולי חיבוק מעודד. בתיעודים מהמקום נראו שוטרים פלסטינים שומרים על החניוקים, עד הגעת צה"ל, תוך שהם משפילים אותם ודורכים עליהם. אז אם הם מוכנים לחוות את ההשפלה הזו, לי אין בעיה. תהיה לי בעיה אם לוחם או לוחמת יישרטו בפעם הבאה, כשיחלצו את העבריינים.
הטיול להונגריה של מירי "המחוננת" רגב לא מפסיק לספק לנו רגעי קסם. בפרסום של "עובדה" בקשת 12 דווח על החלטתה לצאת לטיול פרטי עם נהג שהגיע למלון שבו שהתה, ללא תיאום עם צוותי האבטחה ההונגרים והישראלים.
"המחוננת" טוענת שזו "רכילות זולה", אבל בדיווח של ראש חטיבת "מגן" במשרד ראש הממשלה טוענים אחרת, ואני נוטה להאמין לדיווח. מירי הייתה עלולה לסבך את המאבטחים החמושים במעבר מהונגריה לאוסטריה, אבל זה לא עניין אותה. אולי באמת הגיע הזמן להפסיק לאבטח אותה בטיולים? הרי לו היה קורה לה משהו, הייתה מתפתחת שערורייה בינלאומית.
אבל אם זה לא מעניין אותה, מדוע שזה יעניין את הציבור?
באמת שהגיע הזמן שאבי האומה, או צחי הנגבי מהמל"ל, ירגיעו קצת את "המחוננת". אבל לפני הכל שיפסיקו לה את הטיולים הבלתי נחוצים בעליל. היא יכולה ללמוד על רכבות גם באינטרנט, או ממשחקים ברכבות חשמליות בבית, עם קטר שמונע באמצעות סוללות. ממש לא חייבים לנסוע לבודפשט בשביל זה.
אגב, אני שמעתי את "המחוננת" מדברת באינגליט, לא התלהבתי, כי היא לא שולטת בשפה. אז איך היא מדברת עם ויקטור אורבן, למשל, בהונגרית?
זהו זה, קינדערלך של אחרי סוכות. מה שהיה לנו עד עכשיו, זה אפילו לא הבקרוב של הסרט, יהיה פה רק יותר רע, הרבה רע. אבל אתם תסתגלו לכל: חוק גיוס, מעונות, ניצחון של קמלה האריס, תקציב מפוקפק, הורדת דירוג האשראי לסי מינוס, מיסים הזויים, קורבנות. והכי חשוב השיפוץ בקיסריה והגברת האבטחה על ילד"ז, שהוריו "כמעט חוסלו".
קטן עליכם, תהיו חזקים