התקיפה באיראן, או - "מבצע ימי תשובה", היא אחת הפעולות ההיסטוריות שעשויה אפילו לעמוד בקו אחד עם "מבצע מוקד" שפגע בשדות התעופה של מצרים וסוריה בתחילת מלחמת ששת הימים, או עם מבצע "ערצב 19" שהביא להשמדת כלל סוללות הטילים הסורים בלבנון בשנת 1982. יש לכך מספר סיבות.
נתחיל מהסיבה הסופית, התוצאה. התקיפה בליל שבת הסתיימה בעובדה - כל המטוסים, מעל 130 במספר, חזרו בשלום לבסיסם. זה לא מובן בכלל. רק לשם השוואה, במבצע "מוקד" שדות התעופה היו במעגל לחימה ראשון, ועשרה אחוזים מהמטוסים לא חזרו.
כך, בסוף השבוע, חיל האוויר שינה את המציאות כאשר יצר לעצמו חופש טיסה מעל שמי איראן כאילו היו שמי לבנון, סוריה או עזה. אין אף גורם ביטחוני ברחבי תבל שהיה מאמין לדבר הזה. חיל האוויר פגע לאיראנים במערכי ההגנה האווירית, והוציא אותם מפעולה. במקביל, פגעו גם במערכים האסטרטגיים של משמרות המהפכה והם רכיבי תעשיית הטילים. סביר להניח שזה ישפיע גם על פרויקט הגרעין במדינה.
עם זאת, למרות ההצלחה ההיסטורית, בישראל נוהגים לפי שעה בצניעות - לכן בעצם הדרג המדיני, בכירי צה"ל וחיל האוויר לא יצאו בהצהרות בומבסטיות. סיבה ראשונה, בתור התחלה, ישראל מעדיפה לסגור את הסבב הזה ולא לגרור את איראן לתגובה. סיבה שנייה, אני סבור שחיל האוויר הוא חיל מקצועי וככזה הוא לא חוגג בנפול אויבו. סיבה שלישית, כל דיבור בנושא מייצר מידע שיכול לסייע לצד השני ללמוד ולהשתפר מולנו ולכן עדיף פחות לספק מידע.
כאמור, התקיפה באיראן אתמול הייתה הכרחית. מדינה חפצת חיים חייבת להגיב כשמדינה אחרת תוקפת אותה ב-201 טילים בליסטיים. איראן היא ראש הנחש, מחולל הטרור באזור וכל שינוי מצב בגבולות הסמוכים אלינו, בין אם זה עזה, יהודה ושומרון, או לבנון, מחייב קודם לפגוע בראש - איראן. היא צריכה לשלם את המחיר, ולכן היא חייבת להרגיש חשופה.
היום הוא יום הזיכרון לציון אסון השבעה באוקטובר, וישראל נמצאת בפרשת דרכים. מצד אחד יצאנו להתקפה אחרי הכישלון החמור בתולדות המדינה, בו נרצחו 1,200 ישראלים ומאות נחטפו. אך ברמה הטקטית, השגנו המון. פגענו ביכולות הצבאיות של החמאס, הדגמנו חלקים נרחבים מעזה עילית ותחתית, הדגמנו שני שלית מכוח הצבאי של חיזבאללה וגם את כל מערך הפיקוד של הארגון.
עכשיו אנחנו נכנסים למלחמת גרילה, גם בעזה וגם בלבנון. המשמעות היא שהאויב פחות מאורגן, הוא מבצע התקפות מקומיות על הכוחות, והמצב בעייתי כיוון שהוא מביא לנפגעים בקרב כוחות צה"ל. בפועל, הפעולות בשטח לא ישנו באופן אסטרטגי את מצבנו מול האויב. לכן, תורו של הדרג המדיני.
כאן, הוא חייב למצוא מוצא. להכין תוכנית ליציאה מהמלחמה. בכל מערכה כמו זו יש שתי תוכניות שהכי קשה להכין, ואלו הן תוכנית ההפקעה ותוכנית סיום המלחמה. אבל עכשיו, הגענו לשעת הכנת התוכנית לסיום המלחמה. צריך לסיים.