יומה הראשון של הכנסת לאחר שחזרה מהפגרה הארוכה (ויש טוענים ארוכה מדי) היה ארוך, עמוס עד אפס מקום באירועים, בצעקות ובדרמות. אבל בעיקר סימן היום הראשון של המושב השלישי של הכנסת ה־25 את קו פרשת המים בין סדר היום הפוליטי "הישן", זה שליווה את המערכת ואותנו בתקופה האחרונה, לבין סדר היום העדכני.
מדובר בתוכניות שאיתן חזרו אנשי הקואליציה מתקופת הפגרה, לקראת העונה הפוליטית החדשה, לקראת השנה שלהערכת רבים במערכת מסתמנת כשנתה האחרונה של ממשלת בנימין נתניהו המכהנת.
כך תיאר לי את התרשמותו (בצורה לגמרי משקפת) אחד מחברי הכנסת, מהוותיקים במערכת: "נכנסנו לכנסת בבוקר בידיעה מלאה שאנחנו במשבר של חוק הגיוס ובכלל לא בטוח אם יהיה פה תקציב ואם תהיה פה הממשלה – ויצאנו בערב במציאות אחרת כשאין משבר, אין גיוס, התקציב יצא מכלל סכנה, ואם משהו יפיל פה ממשלה, אלה יהיו כנראה דברים אחרים".
במפלגות החרדיות משתדלים להתנער בכל הכוח מקמפיין האיומים שהוביל במהלך החגים שר השיכון ויו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף. "מעולם לא איימנו להפיל תקציב אם לא נקבל חוק גיוס. זה התחיל ונגמר אצל האדמו"ר מגור, והיחיד שביצע את הפעולה היה גולדקנופף" – טענו בלהט כמה גורמים חרדיים בכירים.
הפוליטיקאים החרדים (למעט השר גולדקנופף) הפנימו מזמן שהכלים הפוליטיים המסורתיים, כמו לחץ ואולטימטומים, לא יעבדו במקרה של חוק גיוס. לא היום, במציאות הבלתי נסבלת של "הותר לפרסום" מדי בוקר. הכאב על האבידות הקשות בצפון ובדרום, והזעם על מי שמתעקש להמשיך כאילו כלום לא קרה בשנה האחרונה – הפכו למכנה משותף בתוך החברה, גם בקרב רוב חברי הקואליציה. יעידו על כך הדמעות, האותנטיות ככל הנראה, של בצלאל סמוטריץ' כשדיבר בישיבת סיעת הציונות הדתית על הנופלים מהמגזר.
הפגישה המכרעת, שבמהלכה נסגר העניין, התרחשה בצהרי יום שני, בלשכת נתניהו בכנסת, בקומת הממשלה. ראשי מפלגות הקואליציה, כולל השר גולדקנופף ועוזרו הבכיר מוטי בבצ'יק, ישבו עם נתניהו במשך כשעה ויצאו עם הסדר שקט: מעבירים תקציב בלי לקשור אותו לסוגיית הגיוס ומקבלים את חוק המעונות, שנועד לפתור לפחות בעיה כלכלית קשה אחת מכל אלה שנוצרו בעקבות החלטת בג"ץ והיועמ"שית.
כפי שתיאר את המצב אותו ח"כ ותיק, סדר היום הפוליטי התחלף כמו בקלידוסקופ. הכנסת חזרה מהפגרה בסימן משבר הגיוס - ומיד עברה לסדר יום חדש, של חזרת הרפורמה המשפטית.
מחכים לטראמפ
אם הנחתם כי אסון 7 באוקטובר ושנה של מלחמה ביטלו לחלוטין את התוכנית המקורית שאיתה חזרה מפלגת הליכוד לשלטון לפני שנתיים – ברוכים הבאים למציאות נכון לסוף אוקטובר 2024. בשונה מהרושם שאולי נוצר עקב סיבות מובנות, בליכוד מעולם לא ויתרו על הרפורמה המשפטית. לא יריב לוין ולא רבים אחרים במפלגה ובימין בכלל. הם רק המתינו לשעת כושר לשליפת התוכנית מהמגירה ולקידומה ביתר שאת דווקא עכשיו. לא כי התנאים הבשילו, אלא כי לא נותר זמן לחכות.
ההערכה הרווחת היא כי 2025 תהיה שנתה האחרונה של הממשלה. התקציב יעבור ויעניק לנתניהו מרחב תמרון לקבל החלטות פוליטיות לגבי ההמשך. בינתיים הוא רשם הישג לא מובן מאליו: הצליח לייצב את המערכת, החזיר לליכוד לא מעט מנדטים, וכעת הקרקע לבחירות הבאות די מוכנה, או תהיה מוכנה בקרוב. נותר רק להחליט על מועד אופטימלי.
מבחינת השותפים הקואליציוניים זה המאני־טיים להביא הישגים. יריב לוין, שמחה רוטמן ותומכים נוספים של הרפורמה המשפטית רואים את המצב בדיוק כך. הם מתוסכלים מהיעדר כל הישג בתחום הרפורמה המשפטית ונחושים לפעול בלי לפספס רגע אחד בודד.
"אם בשנה הקרובה מפלגת הליכוד לא תעביר את הדברים הכי חשובים ברפורמה המשפטית – תהיה זו בושה, תהיה זו הקדנציה הכי כושלת בתולדות התנועה", אמר לי השבוע חבר ליכוד בכיר, וכמוהו סבורים רבים מאוד בקרב חבריו.
מבחינת שר המשפטים ושותפיו למשימה, השאלה היא לא האם, אלא באיזה מסלול יקודמו חוקי הרפורמה. מבחינתם, התשובה לשאלה זו תלויה במידה רבה בתוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב, העשויות להשפיע גם על הפוליטיקה הישראלית פנימה.
ההימור הוא, כמובן, על המועמד הרפובליקני. רבים בליכוד בטוחים כי אם דונלד טראמפ ינצח ויחזור לבית הלבן לעוד ארבע שנים – הממשלה תקבל חיזוק מעולה, בין היתר לטובת חקיקת חוקי הרפורמה במסלול ישיר.
מנגד, בתסריט של ניצחון הדמוקרטים, בליכוד מעריכים כי נתניהו יצטרך ללכת בכיוון של שינויים קואליציוניים, כאשר ממשלת אחדות רחבה תהפוך לצו השעה. עם ממשלת אחדות או בלעדיה, בתסריט השני של קמלה האריס בבית הלבן, הרפורמה המשפטית עדיין תקודם, אך בקצב רגוע ובהסכמות (אם תושגנה). מה שמשותף לשני התסריטים הוא ההנחה גורפת בליכוד כי הרפורמה תקודם בכל מצב ובכל מקרה.
החרפת העימות
סיפור נוסף שצפוי ללוות אותנו בתקופה הקרובה הוא הקרב שמנהל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מול היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה. לאחר ההתנגשויות האחרונות נראה כי בשני הצדדים כבר מצחצחים חרבות לקראת מלחמת עולם על מלא.
דעתה של היועצת המשפטית לממשלה לגבי השר בן גביר, לגבי תפקודו ולגבי משרדו כבר מזמן אינה בגדר סוד. בהרב מיארה לא רווה נחת (בלשון המעטה) מהמשרד לביטחון לאומי ובעיקר לא מהעומד בראשו. לא מהפעילות של בן גביר, ועוד יותר - לא מהמינויים שהוא ביצע ומבצע בלי להתחשב בעמדת הייעוץ המשפטי.
קשה למצוא נושא שלא הוביל לחילוקי דעות בין היועמ"שית לבין השר לביטחון לאומי. בסביבת בן גביר מספרים בזעם כי בגלל התנגדות היועמ"שית, זה שנה שהמשטרה לא יכולה להפעיל את תוכנת ההאזנה לטלפונים ניידים של עבריינים פליליים קשים ומבוקשים. וזה עוד לפני סיפורי המינויים במשטרה, בשב"ס ועוד.
אנשי השר טוענים כי לאחרונה הם מזהים עליית מדרגה מצידה של בהרב מיארה. זאת על רקע הפרסומים האחרונים על כך שהיא שוקלת לתמוך בדרישה להדיח את בן גביר מתפקידו. ארבע עתירות הדורשות לפטר את בן גביר הוגשו לאחרונה לבג"ץ. על פי הדיווחים מהימים האחרונים, היועמ"שית שוקלת לתת חוות דעת בעד דרישת העותרים.
יש לציין כי לפחות על פי מקורות יודעי דבר במשרד המשפטים, חלק ממקורבי היועמ"שית ממליצים לה שלא ללכת על המהלך, מתוך הערכה כי בסבירות גבוהה הוא ייכשל. בינתיים עורכי הדין של בן גביר קיבלו עדכון מנציגי היועצת המשפטית לממשלה כי היא תבקש דחייה של שלושה שבועות לצורך גיבוש עמדה.
מקורבי השר רותחים על המהלך כולו, ועל בקשת הדחייה בפרט, שבה הם רואים ניסיון להניח חרב על צווארו של בן גביר. "הוא מרגיש שהוא נסחט, והוא לא מתכוון לסבול את המצב הזה", טוענים אנשיו.
על רקע החרפת העימות ולקראת הגשת עמדת היועמ"שית, החליט בן גביר שלא לחכות, וכבר דאג להעביר מסר לגורמים בליכוד: "אם בהרב מיארה תתמוך בעתירות הדורשות להדיח אותי – לא אחכה להחלטת בג"ץ, אלא אדרוש מראש הממשלה לקבל החלטה לפטר אותה"