מראש אקדים ואומר: התואר "עצלות" הוא לשון סנגוריה. לשון המעטה הבאה לבטא תקווה כי הסכמתה של מדינת ישראל, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, להמשך פעילותה של אונר"א בשטחי יהודה, שומרון ועזה אכן נבעה רק מתוך עצלות, מהולה בקמצנות.
עצלות שנועדה לחמוק מההזדמנות לאחוז את השור בקרניו ולפתור את "בעיית הפליטים הערבים", לפחות בתחומי שלטונה של המדינה, אחת ולתמיד. אני מקווה כי מי שביקש להותיר את הטיפול ב"פליטי 48'" בידי אונר"א לא התכוון חלילה להנציח את הבעיה כי לא רצה ולא האמין שישראל תשלוט בכל שטחי המולדת שלה ששוחררו בששת הימים - לנצח.ולא חלילה משום שרצה להשתמש ב"בעיית הפליטים" הזו כנימוק נגד החלת ריבונות על השטחים הללו, ממש כשם ששימשה נשק מדיני ודיפלומטי נגד ישראל עד לאותה מלחמה.
אבל השבוע קמה הכנסת ותיקנה, לפחות מקצת מהחטא ההוא. שני חוקים, שקיבלה הכנסת ברוב עצום, ביטלו את המעמד של אונר"א בתחומי מדינת ישראל, ואסרו על מוסדות המדינה לשתף פעולה עם הארגון־תומך־הטרור הזה. מה שלא עשה השכל ב־1967, מה שלא עשתה ההכרה כי אונר"א עוסקת בחינוך לשנאה אנטישמית, לטרור, כי הארגון הזה מצליח להנציח בעיית פליטים שהייתה נפתרת מאליה לו היה העולם נוהג בפליטים הערבים מתש"ח כפי שנהג בעשרות מיליוני הפליטים בכל העולם מאז מלחמת העולם.
מה שלא עשו כל אלו ב־57 השנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים – עשו כמה מאות עובדי אונר"א שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר, מאות בתי הספר והמרפאות של הארגון ששימשו בסיסי טרור, מאגרי נשק ואתרי שיגור לרקטות. שיתוף הפעולה המלא והנלהב של הארגון ועובדיו בעזה עם חמאס הצליח לפקוח את עיניהם העצומות בחוזקה של אלו שרצו להתעלם.
ליישר את השכל העקום של כל אלו שהשלימו עם המשך פעילות אונר"א בכל העשורים הללו. ואם לא ממש ליישר את עקמומיות השכל – לפחות ללחוץ על בלוטות הבושה. ורק הערבים בכנסת, אויבי ישראל מבית, הרימו את ידם נגד החוק שכיפר, חלקית לפחות, על פשע העצלות וההזנחה.
ויודגש: הכנסת תיקנה. לא הממשלה. הממשלה יכלה לעשות זאת בהחלטה פשוטה בלי צורך בחקיקה. אבל הממשלה לא רצתה. אז קמה הכנסת וכפתה עליה. יבואו על הברכה ח"כים מהליכוד, ש"ס ותקווה חדשה. יבורכו גם ח"כים מהאופוזיציה, ובראשם ירון כץ (יש עתיד) ויוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) וחברי סיעותיהם, שהחוק שלהם מדגיש בפירוש את ביטולם של "מכתבי ההסכמה" לפעילות אונר"א ששלח משרד החוץ לארגון ביוני 67'. החוק גם אוסר על הרשויות בישראל לקיים מגע עם הארגון. תחילה ביקשו בפשטות להכריז על אונר"א כעל ארגון טרור.
רק לחץ של הממשלה גרם להם לרכך את נוסח החוק. יבורכו גם ארגונים כמו "אם תרצו", שפעלו שנים רבות כדי לעקור את הרעה החולה הזאת, סגן ראש עיריית ירושלים אריה קינג, הח"כית לשעבר ד"ר עינת וילף, העוסקת בסוגיה זו שנים רבות, נגה ארבל, מי שהייתה מעריכה בכירה במרכז למחקר מדיני של משרד החוץ, ועוד רבים וטובים.
כל אלו הצליחו להתגבר על הלחצים הכבדים מבית, ובעיקר מחוץ - הבית הלבן ומחלקת המדינה האמריקאית והאיחוד האירופי, ולא נשכח את מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, המוביל מדיניות מובהקת של תמיכה בטרור הערבי, שהיה שמח ודאי לראות בחורבנה של ישראל. כל אלו לחצו שלא לחוקק, וגינו את החקיקה משנעשתה, ומאיימים, ועדיין מקווים כי ממשלת ישראל תתעלם ממה שחוקקה הכנסת ותמשיך לטפח את אונר"א.
החקיקה הזו היא מעשה מובהק של ריבונות. "אונר"א לא תפעיל כל נציגות, לא תספק כל שירות ולא תקיים כל פעילות במישרין או בעקיפין בשטחה הריבוני של מדינת ישראל", קובע החוק. לכאורה החוקים אוסרים על פעילות אונר"א רק בירושלים, אך מן הראוי כמובן היה לסלק אותם לחלוטין מכל שטח שישראל שולטת בו. ביו"ש – וגם בעזה. אבל זו התחלה ראויה, וכיוון שנאסר על רשויות המדינה (ובכללן המנהל האזרחי ביו"ש) לקיים כל מגע עם הארגון – החוק ישפיע גם שם.
לאונר"א אין מעמד של "ארגון מומחה של האו"ם", כמשמעותו בחוקת הארגון (כמו ארגון הבריאות, החינוך, המדע והתרבות, הנציב העליון של הפליטים, המזון והחקלאות וכו'). היא אומנם אמורה להיות נתונה לפיקוח האו"ם ולדווח לו תקופתית, אך כבר למדנו היטב שאין עליה למעשה שום פיקוח.
אין לה גם מסמך עקרונות או חוקה. האו"ם גם אינו מתקצב אותה. היא אומנם הוקמה ב־1949 בהחלטת העצרת הכללית (...בתמיכת מדינת ישראל!), אך תקציבה נפרד. היא ניזונה מתרומות ייעודיות של מדינות רבות. הנשיא דונלד טראמפ קיצץ במימון, ולאחר מכן ביקש להפסיק כליל את השתתפות ארה"ב בארגון־תומך־הטרור הזה, אבל הקמצנות, העצלות והפחדנות של ישראל שכנעו אותו להפחית את המימון "בהדרגה".
סילוק אונר"א מירושלים חשוב מאוד. צעד ראשון. בהמשך נהיה חייבים לסלק אותה מכל פעילות ביהודה ושומרון ובעזה. שם היא מנציחה את מצב הפליטות של ניני ערביי תש"ח שברחו מתחומי המדינה אחרי שתקוותם לשחוט את יהודי הארץ ולרשת את רכושם - נכזבה. כל עוד אונר"א פועלת בשטח, כזרוע חברתית־כלכלית־חינוכית של ארגוני הטרור, אי אפשר לחלום אפילו על הכחדת הטרור.
נציגי אונר"א בארץ טוענים שסגירת מוסדותיהם לא תעלים את בעיית הפליטים. הם משקרים. "בעיית הפליטים הערבים" קיימת 75 שנים רק כי מישהו משלם להם כדי להמשיך להיות פליטים. למעט "הפליטים הפלסטינים" כמעט אין יותר פליטים בעולם – ומאז מלחמת העולם השנייה היו עשרות מיליונים. הם נקלטים בארצות יעד, במקומות מושבותיהם, נטמעים, מהגרים – הם לא יושבים ב"מחנות פליטים" וממתינים שמישהו יאכיל אותם, יחנך אותם, יטפל במחלותיהם ויאמן אותם להיות מחבלים רוצחים בשירות האידיאולוגיה שחרטה על דגלה את השמדת ישראל.
סילוק אונר"א מירושלים הוא גם צעד ראשון בקביעת גבולות לפעילות ארגון האו"ם בארץ בכלל. כשסוכנות הארגון קובעת שהמקומות הקדושים ביותר לעם היהודי בארץ ישראל הם "נכסי מורשת פלסטיניים", אין לאונסק"ו מה לחפש אצלנו. כש"מועצת זכויות האדם" של האו"ם מתעלמת מפעולות רצח עם בכל העולם ועוסקת באובססיביות כמעט רק בישראל – יותר מכל שאר מדינות העולם יחד - וכשבית הדין הבינלאומי לצדק, המוסד השיפוטי העליון של האו"ם, מאשים את ישראל ברצח עם כשהיא נלחמת בארגוני טרור רצחניים – אין גם שום סיבה לארח כאן מוסדות או"ם שאין להם כל תרומה לשלום באזור.
כוחות יוניפי"ל שבלבנון לא נקפו אצבע כדי לאכוף את החלטות האו"ם (במקרה הטוב), או (ברוב המקרים) אפשרו למחבלי חיזבאללה להשתמש בעמדותיהם בגבול. ולפיכך, ולאחר שנסלק כל נוכחות של אונר"א מירושלים (הם מחזיקים בסיסים בגבעת התחמושת ובכפר עקב), ונפקיע מידיהם את בתי הספר המחנכים את הילדים הערבים בירושלים לשנאת ישראל ולטרור רצחני - תגיע השעה לסלק את האו"ם גם מארמון הנציב, שתפסו ללא משפט לאחר מלחמת העצמאות, ובגלל נרפות ופחדנות ישראלית לא סולקו ממנו לצמיתות לאחר מלחמת ששת הימים.הכנסת אמרה את דברה. עכשיו – רק שהממשלה לא תקלקל.