מי שלא ראה את הודעתו של שר הביטחון יואב גלנט ביום שלישי בערב, החמיץ מפגן מרהיב של דיבור מאפיוזי מהסוג שחיזבאללה, לשם שינוי, מבין היטב. כמה שעות לפני כן הודיעה הנהגת חיזבאללה על מינויו של נעים קאסם למחליפו של חסן נסראללה. גלנט לא אפשר למזכ"ל החדש אפילו יממה של חסד. בציוץ ברשת טוויטר, שאליו צורפה תמונתו של קאסם, כתב שר הביטחון, בערבית ובאנגלית: "המינוי זמני. הספירה לאחור החלה".
אין בהיר יותר מן הניסוח הזה כדי לשלוח לביירות מסר, ולפיו קאסם, מבחינת ישראל, איננו רק מטרה לגיטימית אלא גם היעד הבא. למחרת נשא קאסם את נאומו הראשון בתפקידו. בערך לאחר חצי שעה נקטע הנאום למשך כמה דקות. העיתונאי עמית סגל סיפר כי בשיחה בלשכתו העיר נתניהו בציניות כי אולי הדבר מרמז משהו. שר החוץ, ישראל כ"ץ, לא נותר מאחור. "נעים קאסם מבטיח ללכת בדרכו של נסראללה", כתב כ"ץ בחשבון הטווויטר שלו, "נוודא שזה יקרה בקרוב".
שפת המאפיה היא הלשון שבה חיזבאללה מדברת כבר 42 שנה איתנו ועם החלק בעם הלבנוני שלא מוכן לסור למרותה. זו שפת כוח, הנעדרת כל לשון של נימוס, וגדושה ביטחון עצמי. ואכן, חייו של קאסם בעת הזו נתונים בידי ישראל. ברצותה תפעל ההנהגה הישראלית להורגו, ברצותה תחוס. מעולם לא היו חיי מנהיג חיזבאללה זולים כל כך, ונעים קאסם יודע זאת.
אלא שהלשון הזאת מסגירה גם תסכול בימים אלה. ישראל מתקשה לכפות על חיזבאללה את ההסדר שהייתה רוצה. הארגון המרדני עושה שרירים ואינו נענה לדרישות מירושלים. שר הביטחון יודע היטב את כל זה, ועל כן הצמיד אקדח לרקתו של נעים קאסם. אם היה קאסם מגלה גמישות במגעים, יש להניח כי הציוץ המדובר לא היה מתפרסם.
ישראל מבקשת במשא ומתן להעניק לעצמה מרחב פעולה בלבנון מהסוג שלא היה בידיה שנים. כוח יוניפי"ל מעודו לא נועד להילחם במקומנו. אלה הם משקיפים ולא פקחים. תפקידם לקלוט תלונות של הצדדים על הפרות, להעביר מסרים בין הצדדים, או להתריע כאשר אחד הצדדים חרג מן ההסכמים הבינלאומיים. בפועל, חיזבאללה וישראל גם יחד עשו בלבנון כבשלהן. אלה באוויר ובים, ואלה ביבשה.
עתה דורשת ישראל כוח בינלאומי מתוגבר, שייהנה מסמכויות פיקוח וידאג שחיזבאללה לא תבריח נשק ללבנון, לא תקדם משגרים וטילים לאזור הדרום, ולא תהפוך את העיירות והכפרים לבסיסים צבאיים. הכוח הזה יפעל אומנם בדרום לבנון, אבל גם במעברי הגבול עם סוריה, בשדה התעופה של ביירות, ובכל מוצב שבו נוהגים אנשי חיזבאללה להשתמש לצורכיהם הצבאיים. נוסף על כך, דורשת ישראל חופש פעולה לצה"ל במקרה שיראה איום מלבנון. שכל פעולה תקיפה שלו, במקרה שנעשתה ברוח ההסכם, לא תיחשב הפרה אלא זכות לגיטימית.
לקאסם יש מצב רוח
הנהגת חיזבאללה הטילה וטו על הדרישות הללו. הם מוכנים אומנם להסדר, אבל ברוח הצעת מועצת הביטחון 1701. הצעה זו, שהתקבלה בסוף מלחמת לבנון השנייה, העניקה לצבא לבנון את הבכורה. היא קבעה כי הצבא יתפרס לאורך הגבול עם ישראל ויפעל כמו צבא ריבוני. זמן קצר אחרי תום המלחמה החלה חיזבאללה לדחוק את רגליו ותפסה את מקומו. כך קרסה החלטת האו"ם 1701. לא במקרה מסכימה הנהגת חיזבאללה לחזור להסכם ההוא. היא אפילו נלהבת מכך, ואין זה פלא: כך ישקמו את עצמם ואז יעשו לצבא לבנון מה שעשו לו מ־2006 ואילך.
אומנם צה"ל מנחית מכות אנושות על חיזבאללה, ואנשיהם משתוקקים להפסקת אש, אבל לא בכל מחיר. בניגוד אלינו, הסבורים כי חיזבאללה קרוב להיכנע, לתחושתם, הסוף עוד רחוק, אם בכלל. "נוכל להילחם עוד ימים, שבועות וחודשים, ואיני רוצה לומר שאף יותר מכך", אמר קאסם השבוע. הוא הצביע על ההישגים של הדרג הלוחם בארגון. הפגיעה בבית ראש הממשלה בקיסריה, התקיפה הקטלנית בבסיס גולני בבנימינה והירי הבלתי פוסק על ערי הצפון. "חיפה היא חביבת ההתנגדות", אמר קאסם בלעג, בניסיון בלתי מוצלח לחקות את נסראללה. הוא רחוק מן הכריזמה של אדונו המת.
לחיזבאללה אין הרבה ברירה אלא להגיד "לא" לרשימת הדרישות הישראלית. העובדה שלוחמיהם עומדים איתן מול צה"ל ומשיבים מלחמה מעניקה להם את מרחב הפעולה המאפשר סירוב. הסכמה תיחשב עבורם כניעה, והם רחוקים מכך. אחרי השנה הזו, והמקום השפל שאליו הובילו את לבנון – החורבן, העקורים, האבידות – אם יירדו על ברכיהם, ייחשב הדבר להשפלה עוד שנים קדימה. "הם רוצים שניכנע כדי להשתלט על חיינו, על עתידנו ועל עתיד הדורות", אמר נעים קאסם בנאומו שלשום.
זוכרים את 1982
בחיזבאללה סבורים כי ישראל מתכוונת להמשיך בלחימה עוד חודשים, ואף להגיע לביירות בפעולה קרקעית כפי שעשתה ב־1982. הם זוכרים את ההיסטוריה טוב מאיתנו ויודעים כי מנהג יש לה לחזור. נכון שהם מאבדים לוחמים, אבל לשם כך הם קיימים. להילחם ואף להקריב. הם יחכו לצה"ל בביירות, מגרש הבית שלהם, ושם יקוו לניצחון. אם לא ינצחו, לפחות יידעו שלא הניפו דגל לבן. כמו הפלסטיני הנערץ עליהם בימים אלה, יחיא סנוואר.
למרות כל האמור לעיל, ישראל רושמת יתרון גדול על אויבותיה. את חמאס צה"ל פירק. על איראן הטיל מורא. הודות לחיזבאללה, נחשף ברבים קיומו של נשק סודי בידי מערכת הביטחון. היכולת לדעת היכן נמצא כל אחד ממפקדי האויב, בכל דרג שהוא, ולתקוף אותו ישירות. זהו אמצעי מסתורי וחסר תקדים. יחד עם היתרון הברור באוויר ובשדה החי"ר, מצוי כיום צה"ל על הסוס מול אויביו בעזה, בביירות ובטהרן.
העבר לימד כי היתרון הזה הוא בר חלוף. על כן מוטב למנף אותו לניצחון מדיני ולהסדרים שיועילו לישראל. זו שעת כושר, ועל ישראל להשכיל לנצלה. אם תחמיץ את ההזדמנות לעצב את המציאות כאשר אויביה מוכים, היתרון עלול להישמט. אויבינו ישקמו את יכולותיהם וירצו לשוב להילחם – כפי שעשו אחרי כל עימות בעבר.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל | [email protected]