בשבוע שעבר ערך שר האוצר סמוטריץ׳ תדרוך לכתבים לקראת אישור התקציב בממשלה. לא מעט כותרות סיפק השר באותו תדרוך – מהכרה ראשונה בכך שהתקציב לא יספיק להיות מאושר לפני תום השנה, דרך מתקפה על בן גביר ועד להתוודות בכך שתוכננו ״מהלכים שהיה ידוע מראש שלא יתגשמו״. אבל משפט אחד שנאמר באותו תדרוך ממשיך ללכת איתי, והדהד בראשי גם ביום שישי האחרון, עת אושר התקציב בממשלה.
רק שהמשפט כלל לא נאמר על ידי שר האוצר, אלא על ידי יוגב גרדוס, הממונה על התקציבים במשרד, שישב לצידו. מעט לפני סיום השיחה, אמר: ״קיצוץ והעלאת מיסים בצעדים שמסתכמים ב-40 מיליארד ש״ח – זה מאוד קשה. אני שומע את המגזר העסקי אומר ׳לא לגעת ברווחים הכלואים׳, אבל בסוף יש מציאות, וכשאני נוגע בקצבאות מיוחדות ובדברים מהסגנון הזה, אני מחויב בחוב מוסרי להגיע גם למקומות של המגזר העסקי. אני יכול לא לסגור משרדי ממשלה, אבל כשאנחנו מדברים על קצבאות – זו חובה״.
אומנם ה״טריגר״ היה זעם המגזר העסקי, אבל אמירה צודקת כזו – שמדברת על החשיבות בדוגמה אישית מצד הממשלה, והדגמה לכך שגם היא נושאת בנטל בעתות צורך – היא בלתי רגילה בעיניי. הממונה על התקציבים היטיב להגדיר זאת בעצמו, מדובר לא רק בצעד חשוב, אלא בחוב מוסרי של ממש.
התקציב שאושר ביום שישי מכיל צעדים לא פשוטים לאזרח העובד. הקפאת מדרגות מס, העלאת המע״מ ל-18% וניכוי 2 ימי הבראה הם רשימה חלקית בלבד מהמהלכים שירגישו בכיסם אנשי מעמד הביניים. מדובר בתקציב שיכניס מתחת לאלונקה כמעט את כל משקי הבית בישראל, אבל בצורה חלקית בלבד את הממשלה, שוויתרה על חלק זעיר בלבד מהכספים הקואליציוניים.
בזמן סיקור הישיבות המרתוניות לקראת אישור התקציב, בעוד ההתפתחויות ממשיכות לזרום והדילים ממשיכים להירקם, נותרו במחשבותיי דבריו של גרדוס. אז נכון, הקפאת הקצבאות עליה דיבר, זו שתפגע בקבוצות הכי חלשות באוכלוסייה, ירדה מהפרק. אבל בל נשכח שכדי לממן את ביטול הגזרה הזו, יספגו העובדים בישראל העלאה חדה בדמי הביטוח הלאומי, שתפחית מסכום הנטו בתלוש השכר שלהם.
ואני תוהה – האם דבריו של בכיר כזה באוצר לא נוגעים באף אחד ממקבלי ההחלטות? איך מסוגלים שרים שקוראים כבר שנה ״יחד ננצח״, לאפשר פגיעה כל כך קשה בעובדים, שממשיכים לקבל מכה אחר מכה לכיסם כמעט בכל היבט כלכלי וצרכני, כשבמקביל יתמכו בהמשך סבסוד המעונות לילדי אברכים שמשתמטים משירות צבאי, לא יסגרו משרדי ממשלה מיותרים ויפגעו בצורה מינימלית בכספים הקואליציוניים שלהם?
הסיכוי שבשלושת החודשים עד לאישור התקציב יתעשתו השרים – קלוש. אבל אם לזכור את דברי גרדוס, הרי שהחובה המוסרית לא מסתיימת רק בקיצוצים בשכבות החלשות. ממשלה שנכנסת לתהליך של צמצום תקציבי בכל תחומי החיים במדינה – חייבת גם לבחון את ההוצאה שלה, ולזכור שכל שקל שנחסך בכספים קואליציוניים, הוא שקל שיפחית את הנטל המוטל על האזרח בקצה. זה הזמן להראות שהדוגמה האישית היא לא רק סיסמה, אלא עיקרון מנחה.