אני לא יודעת במה זכיתי שאני מטורגטת על בסיס קבוע באתרים שמציעים הרצאות ותוכניות של מומחים לעין הרע, כלים יעילים לזיהויה ובמקרה שיש - לטיפול מהיר ולסילוקה.

אולי זו רוח התקופה שנגזר עלינו לחיות בה: הימצאותה של עין הרע יכולה להסביר את קיתונות המנחוס שניתכים עלינו, עם אחד, די קטן, בחלקו הגדול חמוד, שהשיא תרומות יפות לאנושות. זו כמובן צריכה להיות עין חריגה בגודלה, לפחות כקוטר עינו של דיונון ענק. אלא שבשונה מזו של הדיונון, שתפקידה לזהות טורפים ולנווט בעומקים החשוכים של האוקיינוס, זו עין מסמאת עיניים.    

את "עין הרע" אפשר להסביר כאמונה בכך שרגשות כמו קנאה, צרות עין ורוע יכולים לדבוק באדם הפרטי או בקולקטיב ולפגוע בהם בצורה מוחשית. האדם, שחש מאוים ומשווע לישועה, מוכן לקבלה גם ממקומות שאינם גלויים ומקורם בצד המיסטי של הדתות מאז שחר האנושות. מדוע דווקא עין ולא אף איבר אחר? אולי המקור מהשורש חמ"ד בערבית וחמ"א בארמית, כלומר "רא"ה".

העבר מלמד שהעיסוק בעין רעה היה תמיד, אבל התגבר בזמנים קשים מאוד או במצבים שבהם לא היה כל הסבר רציונלי, או לפחות גלוי, לחוסר מזל. הגלגולים של העין חוצי תרבויות ואפשר לראותם על ציר רצף: על פי הבלשן הערבי אנסטאס מארי אלכרמלי, המילה "האן" - עין בסינית, היא המילה haine - שנאה בצרפתית. זו אמונה עתיקת יומין שחכמי יוון ניסו להסבירה באופן מדעי. הסופר וההיסטוריון פליניוס הזקן (23־79 לספירה) כתב ב"ולדות הטבע" שישנם בני שבטים באפריקה שמסוגלים להשחית באמצעות ראייה בלבד כל צמח ועץ וגם להמית ילדים במבט עין.

בתלמוד כתוב: "נתן בו את עיניו ונעשה גל של עצמות". במבט אחד אפשר לקבור אדם. יש עדויות לכך שטבחים ערבים הסתירו את הסחורה מפני העין הרעה, שבמבט אחד איימה להפוך את הבשר לרעיל. גם המקובל ר' חיים ויטאל כתב על כך בספרו האוטוביוגרפי "ספר החזיונות".

המענה "עין תחת" כתגובה לעין רעה פוטנציאלית הוא קיצור של "עין תחת עין" ולא שום דבר אחר. בכל מקום שלא היה הסבר ברור לאסונות מתגלגלים, העין הרעה הייתה החשודה המיידית. למשל, שיעור התמותה הגבוה של תינוקות ויולדות בירושלים של היישוב הישן.

עד שלא פותחו בעיר תחנות טיפות החלב להדרכה של מיילדות ויולדות בדגש על היגיינה, עיקר המיקוד היה בפיתוח סגולות לגירוש העין הרעה: הדלקת עששית ליד היולדת כדי לגרש את כוחות השחור, שינוי מקום המגורים, עלייה לרגל ולקברי קדושים, שינוי שם או תוספת שם, מכירת התינוק כביכול, לחשים ושימוש בקמעות - בחלקם עם צמח הרודה שגם היום מככב במשתלות לאותו צורך. חבר סיפר לי שאת אביו, יליד מצרים, הלבישו בשמלה עד גיל 3 וניקבו את אוזניו שקושטו בעגילים, כדי להטעות את השדים לאחר שאחיו מתו בלידה בזה אחר זה, שהרי ידוע ששדים מחבבים בנים זכרים הרבה יותר מבנות.  

בתרבויות שונות במזרח התיכון עיניים כחולות נתפסו ככאלה העלולות להביא מזל רע. מפגש עם אדם תכול עיניים בשעות הבוקר, כך קראתי, עורר דאגה ופחד למשך אותו היום עד כדי כך שהתיאור: "שחור הלב וכחול העיניים" ("אסווד אל־כבד, אזרק אל־עינין") הפך לרווח מאוד. ההסבר: הרומים היו ברובם כחולי עיניים. הערבים לא ממש חיבבו אותם, ומכאן: כחול עיניים חשוד כאויב. זו אמונה שמופיעה גם בתרבויות אחרות, והיא עשויה לנבוע מכך שעיניים כחולות נדירות יותר באזורים מסוימים, ומכאן חריגות.

בעיתון "הד המזרח" משנת 1944 מופיעות עצות להתשה של העין. בשתי מילים: לשון הקטנה. "בזה שיבטל ויקטין ככל אפשרות בעיני האחרים כל מה שהוא טוב ויפה, עשיר וחסון, שיעורר קנאה". יש אפילו דוגמה: תינוק חמוד מדי שמישהו מסתכל עליו, מותר לצ'פחו קלות כדי שיכרכם את פניו. ובגדול, כדאי כמה שפחות לדבר ולספר על הצלחות או על ילדים. מוטב להתלונן. "לא להתהלל במטעמים ובסעודות. קנית דג גדול, הסתירהו מעיני זר. אמור: קניתי עוף קטן, מעט ביצים. למד לשונך את סוד הצמצום וההקטנה". 

יהיה לא הוגן להקדיש טור אישי לעין הרעה, שכאמור, יכולה להסביר במידת מה את הזיפת ששקענו בתוכו, בלי להתייחס לעין הטובה שעומדת מולה: "ושמתי עיני עליהם לטובה", בירמיהו למשל. המחשבה שאכן יש עין רעה יכולה להיות מקור לנחמה ולהתחזקות, אבל עלולה גם לגרום להסרת אחריות אישית ולמה שחברתי א' מכנה "קיצורי דרך וישועת ממבו ג'מבו".

אפשר להאשים את העין בבשר שמתקלקל כשהוא מוצג בשמש, ואפשר להסיק שבשר שעומד בשמש יחמיץ. אפשר לדבר על תמותת תינוקות בלידה בגלל עין רעה, אבל אפשר גם לשמור על ההיגיינה ולטפל בביוב הזורם שגורם לזיהומים ומחלות. אפשר לדבר על עינא בישא שניתנה בעם הזה, אבל נדמה לי שלא במקרה מסכת אבות כורכת את העין הרעה עם עוד שני דברים שיכולים להסביר חלק לא מבוטל ממה שאנחנו עוברות ועוברים: "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאים אדם מן העולם".