1. בית הקלפים
במדינה הכי לא משעממת בעולם, ענייני תקציב 2025, שאושר רק לפני שבוע, נדחקו בתקשורת לשוליים ואיבדו זמנית את הרלוונטיות. הם התאדו לטובת פיטורי שר הביטחון יואב גלנט ובחירת נשיא ארה"ב. עדיין לא ברור כיצד יסתיימו ענייני חוק ההשתמטות או תרגיל המעונות, אבל נראה שהאפשרות להפלת הממשלה מסיבות אלה מתרחקת כמו עניינו של ביבי בגורל החטופים.
כטור כלכלי לא אשתמט מחובתי לענייני התקציב, שהוא "החיים עצמם", כדברי נתניהו, והשפעתו על עתיד הממשלה. כפי שהדחת גלנט מעוררת את כל האמוציות, כך גם תקציב 2025 אינו מחליק טוב בגרון. מחישובים בעקבות גזירות התקציב, מתברר שלכל משפחה יתווספו הוצאות של כ־10,000 שקל לשנה. אבל הממשלה חגגה את התקציב כאילו ישראל עלתה למונדיאל או שנתניהו זכה בפרס נובל לשלום.
בישיבת התקציב מיהר ראש הממשלה לחסל קיני התנגדות מקוטרים סדרתיים כמו עידית סילמן, חיים כץ ואיתמר בן גביר (שהכריז על צרות בהמשך הדרך). על שרים כמו מירי רגב, שרת התחבורה, מיקי זוהר, שר התרבות והספורט, או אבי דיכטר, שר החקלאות, שהתנגדו - הוא לא מבזבז אנרגיות. הם "שפוטים" שלו, ובעת מבחן יסכמו קומבינה כלשהי, יקבלו ליטוף קל ויצביעו בעד. עם גדעון סער, "טראבל מייקר" נוסף עד להדחת גלנט, הגיע ביבי לסידור עבודה מקיף. סער, שנחשב עד היום ל"שחקן חופשי" במונחי הכדורגל, פונק כשמונה לשר החוץ, וגם לחברי מפלגתו הובטח סידור עבודה.
ואת מי שכחנו? שימו לב ליו"ר ועדת הכספים משה גפני (יהדות התורה), שעד היום שמר על זכות השתיקה. לאורך משבר חוק ההשתמטות הוא מיעט להתבטא והותיר את הבמה לשר השיכון יצחק גולדקנופף. אבל כיו"ר ועדת הכספים הוא האיש עם האצבע על השיבר ויכול לתקוע הכל.
רוצים הוכחה? כבר שנה מסרב גפני הכעוס לאשר את בקשת האוצר למיסוי דלקנים (500 מיליון שקל), לדיווח על השכרת דירות (800 מיליון שקל) ולהותרת מס הרכישה על משקיעי דירות בשיעורו הגבוה. גפני רותח על כך שהאוצר אינו מאשר את תקציב אופק למוסדות החינוך החרדי ומעביר אותם סדרת חינוך. על חוק ההשתמטות הוא מיעט לדבר, אף שיש לו מה לומר. בפועל הוא מחזיק בידיו נשק אטומי. כשהבקשה להקפאת מדרגות המס תגיע לשולחנו בשבוע הבא, הוא יגיש את נקמתו הפיסקלית.
הקפאת מדרגות מס הכנסה, והמס על רווחים כלואים (שיגיעו בקרוב לאישור הממשלה) - יאושרו בנפרד ממסגרת התקציב. שני סעיפים אלה בלבד שווים במונחים כספיים 15 מיליארד שקל. אישורם חייב להיות מיידי כדי שייכנסו לתוקף בתחילת 2025. אם יו"ר ועדת הכספים יתקע אחד מהם, מדובר באסון במונחים פיסקליים. תקציב השנה הבאה יעבור במלואו בינואר־פברואר 2025, ועד אז יחווה טלטלות כספינה בים סוער. להערכתי, הגירעון בתקציב ימריא בסוף הדרך ל־5.5% מהתוצר (110 מיליארד שקל), ולא יהיה 4% כפי שהניחו תחילה.
האישור בממשלה היה אם כן פרומו למהמורות הצפויות במעלה הדרך. גם כאן נתניהו לא מתכוון לוותר, והפוליטיקה הקטנה צפויה לנצח שם בגדול. כל פוליטיקאי מהספסלים האחוריים ביותר בכנסת יקבל את ליטרת הבשר ולא יצביע בכנסת נגדו. זוהי שעתה הגדולה של הסחטנות. החרדים, ושר השיכון יצחק גולדקנופף בראשם, לימדו השבוע את תלמידי הישיבות את הפרק המרכזי ב"מבוא לסחטנות", ולפיו - נתניהו סחיט כמו לימון.
האם נתניהו יצלח את תקציב 2025, או שאולי הממשלה תיפול, כמשאלת ליבם של רבים? ובכן, הדחת גלנט מוכיחה שבכל מה שקשור לפוליטיקה - לראש הממשלה אין קווים אדומים. משהו טוב כבר יקרה בדרך, ואם לא - אפשר "לקמבן" משהו. למשל, סיומה הקרוב של המלחמה בלבנון. ייתכן שנס ההסכם ייצא אל הפועל כשדונלד טראמפ יחזור לכהן כנשיא ועל הדרך יפרוץ שלום עם סעודיה. במקרה זה, את הנחות העבודה התקציביות, כמו הצמיחה, ההכנסות ממיסים, הוצאות הביטחון והגירעון, אפשר יהיה לזרוק לפח.
לכן כולם מוזמנים להירגע. נתניהו לא יאפשר את נפילת ממשלתו בשל ענייני תקציב, גם אם בדרך יהפוך ללוביסט או לתומך בתנועה האסלאמית. הוא יתמרן, יהנדס, ילחץ, יאיים, ישפיל, ואם צריך - גם יתחנף ויחזר. בסוף הדרך הוא יעניק גם לאחרון חברי הכנסת את מבוקשו, ואם צריך - גם לחברי כנסת מרשימות ערביות. ראש הממשלה כבר הוכיח שבית הקלפים הוא מבחינתו בסך הכל סדרת קומיקס בנטפליקס.
2. האוצר של ליברמן
שר האוצר והביטחון לשעבר אביגדור ליברמן מסתובב עם בטן מלאה על התנהלותם של נתניהו ושל בצלאל סמוטריץ', מחליפו במשרד האוצר. הריאיון איתו התמקד במקור בענייני התקציב, אבל בגלל האירוע המרכזי הנוגע להדחת שר הביטחון, התחלתי בפוליטיקה. לליברמן, המכיר היטב את משרד הביטחון, יש מה לומר על ההדחה: ״החלטת נתניהו לפטר את שר הביטחון ערב המתקפה האיראנית היא בגדר הודאה ברורה שאם נתניהו לא ראש ממשלה, שהמדינה תישרף".
האם מה שמעניין את ביבי זה האינטרסים האישיים ולא טובת המדינה?
"תסתכל מסביב. כל ציר הרשע מרוצה ומברך את נתניהו, וכל הפיטורים נועדו רק בשביל להעביר את חוק ההשתמטות. נתניהו מוכן להקריב את ביטחונם של אזרחי ישראל לטובת שרידות פוליטית. פיטורי גלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית לממשלה, והחלפת כל גורמי המקצוע, כולל במערכת הביטחון, הם רק שאלה של זמן. אבל אנחנו עם חזק. אני אופטימי שאם אפשר לפטר את שר הביטחון באמצע המלחמה, אז אפשר גם להחליף את ראש הממשלה באמצע מלחמה. לעם ישראל מגיעה הנהגה אחרת, שפועלת לטובת האזרח ודואגת לביטחונו, ולא לשרידות הקואליציה״.
מה דעתך על חוק ההשתמטות ועקיפתו דרך תשלום מעונות יום?
"חוק ההשתמטות לא ירד מהפרק, אלא הם רק דוחים אותו. התשלום למעונות יום לאברכים הוא רק מקדמה על חשבון דחיית חוק ההשתמטות. כעת לא נעים להעלות אותו תוך כדי המלחמה בגלל ההתנגדות הציבורית, אבל זה יקרה לאחר מכן. אם החוק שאותו יזם ח"כ ישראל אייכלר יעבור בכנסת, יהיה ברור שבהמשך יהיו עתירות לבג"ץ, כי מדובר בחוק מפלה. אני לא רואה איך בג"ץ לא יפסול חוק לא שוויוני כזה".
מה דעתך על פרשת ההדלפות מלשכת ראש הממשלה הנחקרת כעת?
"כבר ידוע שחקירה החלה, ואנחנו נמצאים בעיצומה. מדובר בחקירת השב"כ ומצ"ח, ולא בחקירה משטרתית רגילה. זהו דבר רציני מאוד, ואי אפשר כאן לטייח. כשהייתי בממשלה, הצעתי כמה פעמים שכל שר שחבר בקבינט המדיני־ביטחוני יעבור פעם בשנה בדיקת פוליגרף. הבדיקה אמורה הייתה להתמקד בנושא אחד בלבד: האם הוא מדליף מישיבות הקבינט? זה לדעתי היה מונע את ההדלפות, אבל לצערי - המהלך טורפד על ידי נתניהו. הוא כנראה יודע למה".
מדוע אתה מתעקש על הקמת ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר?
"נכון שאני מתעקש, וחייבים להקים אותה באופן מיידי. ועדת חקירה ממלכתית היא השכפ"ץ עבור כל אנשי מערכת הביטחון מפני הגורמים המשפטיים הבינלאומיים השונים. אם אתה לא מקים ועדה ממלכתית, אתה חושף את החיילים לרדיפות של 'כולירות' בינלאומיים ותביעות שונות. זה הדבר הכי טוב והכי יעיל כנגד הרדיפה הבינלאומית וכדי למנוע פגיעה בחיילים. מה שידוע בוודאות זה שהממשלה לא רוצה ועדה ממלכתית, אלא ועדה שנשלטת על ידי הממשלה, שתוכל לטייח מה שעלול להתרחש כבר כעת.
"ועדה ממלכתית היא עצמאית, וממונה לפי חוק, אבל הממשלה הנוכחית מעדיפה את האינטרסים האישיים ואת השרידות של העומד בראשה מעבר לכל שיקול אחר. לו הדבר היה תלוי בו, הוא היה ממשיך כראש ממשלה עד סוף חייו. אין שום סיכוי, לצערי, שבממשלה הזאת תוקם ועדת חקירה ממלכתית. זה יקרה רק בממשלה הבאה שתחליף אותה".
טוענים נגדכם שכאופוזיציה לא מרגישים אתכם, ובכך סוללים את הדרך של ביבי לניצחון נוסף בבחירות.
"אני שומע את דברי ההבל האלה שאין אופוזיציה. חייבים להבין שאופוזיציה, בניגוד ל'גועליציה', אינה הומוגנית. בממשלת השינוי עשינו ניסיון יפה להקים ממשלה של שמאל וימין עם ערבים, שעבדה למען הציבור אבל הייתה לא הומוגנית.
"נתניהו, שהוא לא חרדי ושאוכל שרימפסים יותר מכל חילוני אחר, הצליח לגבש במסגרת ממשלתו את החרדים. לשר גולדקנופף אין שום אג'נדה ציונית. הוא ושכמותו הם אנטי־ציונים מובהקים. אם תעיין בכל ספרי הלימוד של רשת החינוך העצמאי ושל רשת אל המעיין, לא תמצא שום מילה אחת על ציונות, הרצל, בן־גוריון או ז'בוטינסקי".
אפרופו ממשלת השינוי, האם היית מצרף לקואליציה עתידית גם את מנסור עבאס?
לא. בעקבות המלחמה הנוכחית הוא איבד שליטה על חברי מפלגתו, שפרסמו הודעות הזויות מטעם המפלגה, המונעות אפשרות לקואליציה איתם. הקואליציה העתידית חייבת להיות מקיר לקיר, ללא קיצונים משני הצדדים וכמובן גם ללא נתניהו. כולם חייבים להתגייס, ללא שום יעדים או מכסות".
כשמבקרים את האופוזיציה, זה גם על הקלות שבה היא ויתרה על גדעון סער ודחפה אותו חזרה לנתניהו.
"זה בדיוק ההפך. סער החליט אחרי פירוק השותפות עם בני גנץ שהוא רוצה לחזור לליכוד, והוא השתמש בכל מיני תירוצים וגם במו"מ איתי כמנוף לחץ. הוא קיבל ממני הצעה מרחיקת לכת, והיה ברור שהשימוש בי נועד ללחוץ על יעקב ברדוגו, שניהל מטעם ביבי את המגעים, כדי להחזירו לליכוד. גדעון רואה את עתידו בליכוד.
"הוא קיבל ממני הצעה להיות מספר 2 ברשימה, וגם שריון של שניים נוספים מטעמו בעשירייה הראשונה ושל עוד שניים בעשירייה השנייה. ההסכם היה תקף גם לו היה סבב בחירות שני. גם קבענו אפשרות לפריימריז. היה ברור לי שהוא משתמש במו"מ כדי לשפר עמדות מול הליכוד".
מה דעתך על עונש מוות למחבלי נוח'בה?
"קודם כל, זה כבר קיים בחוק, ולא צריך להוסיף שום דבר. העניין הוא שלא השתמשנו בו עד היום. ארבעה־חמישה ימים אחרי שהחלה מלחמת עזה הונחה הצעת חוק של עשיית דין במחבלי חמאס ועוזריהם. חתמו עליה 50 חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה. שמחתי שהיא זכתה לתמיכתם של ח"כ עמית הלוי מהליכוד וח"כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית. ההצעה נתקעה, כי נתניהו מטרפד אותה, מפני שהוא פוחד מההשלכות הבינלאומיות שלה עליו. כל שיקול בכל נושא ממלכתי הוא קודם כל אישי, וכך גם בנושא כתב התביעה שהוגש נגדו".
האם הבחירות לכנסת יתקיימו במועדן בסוף 2026?
"אנחנו עושים הכל כדי להחליף את הממשלה הרעה הזאת. למרות הביקורת כנגד האופוזיציה, ההשתדלות היא עלינו. אנחנו עושים את המקסימום. כל יום נוסף בממשלה הנוכחית הוא אסון לעם לישראל".
ליברמן הותיר לממשלת נתניהו קופה עם יתרה של 10.6 מיליארד שקל, ו־2024 עומדת להסתכם ביום גרוע בגירעון של 180 מיליארד שקל, או ביום טוב - בגירעון של 150 מיליארד שקל. אלה מספרים שאי אפשר לחיות איתם. "יש כמה דברים שבולטים לעין בתקציב 2025, והעיקרי הוא הפגיעה המתמשכת במעמד הביניים. כשמעלים את הביטוח הלאומי, הטייקונים לא נפגעים, וכך גם כל האברכים שממילא לא עובדים.
דופקים את מעמד הביניים גם בהקפאת מדרגות המס ונקודות זיכוי", אומר שר האוצר לשעבר ומוסיף: "קיזוז ימי הבראה זה פגיעה במעמד הביניים, ומע"מ זה הכבדת הנטל על כל הציבור. זאת ממשלה שמעדיפה את שרידות הקואליציה מעל לכל שיקול לאומי. גולדקנופף הכריז על תוכנית מחיר למשתכן עם 25% מהדירות למגזר החרדי ורק 20% למילואימניקים. הפגיעה היא במעמד הביניים העובד ובאלה המשרתים בצה"ל".
האם לדעתך תקציב ביטחון בהיקף 117 מיליארד שקל הוא ריאלי, או שצריך להגדילו?
"תקציב הביטחון הוא תקציב של אין ברירה. עלות יום מלחמה היא בערך 400 מיליון עד 500 מיליון שקל ביום. יום תקיפה אחד באיראן עולה פי שלושה מרגיל. אם רוצים להגדיל את הסד"כ ולחדש את מלאי החימוש, חייבים להגדיל את התקציב שעוד יגדל במהלך השנה. אין ברירה, והתקציב יגדל, לא רק ב־2025 אלא במהלך השנים הבאות. כל תפיסת התקציב הביטחונית הנוכחית הייתה שגויה. צריך למגן את הצפון ומקומות נוספים, לפרוס אוגדה נוספת בגבול עם הירדן, לשקם את חיל השריון ועוד ועוד".
כשר האוצר לשעבר, מה היית עושה אחרת בתקציב 2025?
"קודם כל, מטפל בכספים קואליציוניים מיותרים בזמן חירום, וסוגר משרדי ממשלה מיותרים. להערכתי, ניתן לסגור לפחות שבעה־שמונה משרדי ממשלה מבלי שאף אחד ירגיש. יש דברים דביליים, כמו יחידה של אבי מעוז שבתוך משרד רה"מ - יותר מ־100 מיליון שקל. אורי מקלב, שאני לא זוכר איזה שר הוא, מקבל עוד 700 מיליון שקל. הקימו מנהלת חדשה לטיפול במפוני הצפון והדרום, בשעה שיש יחידות מקבילות של רח"ל (רשות חירום לאומית) ושל המשרדים לפיתוח הגליל והנגב. זה מסרבל ויוצר יותר בירוקרטיה.
"מאמין שכל השרים שהצביעו בעד התקציב זכו לקריצת עין. הובטח להם שבמשך השנה הם יקבלו בחזרה את הכסף שקוצץ מהם. הכי גרוע זה שיעד הגירעון בתקציב של 4% הוא לא ריאלי. כמו שמתנהלים כעת, הגירעון יגיע לפחות ל־5.5% מהתוצר. אתה שואל מה צריך לעשות? שר האוצר חייב היה להגדיל את 'העוגה' דרך הפעלת מנועי צמיחה, אבל אני לא רואה שום מנוע כזה. צריך להזרים הרבה כסף לסטארטאפים. אין משקיעים זרים יותר. תראה מה קורה היום כשהיקף ההשקעות ירד לעומת 2021־2022 מ־40 מיליארד דולר ל־10 מיליארד דולר".
האם קיימת לדעתך סכנה להורדת דירוג נוספת?
"אין ספק שבמצב הנוכחי דירוג האשראי ימשיך לרדת. מלחמה היא דבר זמני, אבל ההתנהלות הכלכלית והניהולית הגרועה היא דבר קבוע. חברות דירוג האשראי נמצאות עם האצבע על הדופק".
3. יציאה מאיזון פיננסי
אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, קבוצת מנורה מבטחים תרכוש באמצעות הקצאת מניות פרטית 32% מהשליטה בחברת כרטיסי האשראי ישראכרט ב־1.2 מיליארד שקל. העסקה משקפת שווי של 3.15 מיליארד שקל לישראכרט. ההון שייכנס לישראכרט יאפשר לה להמשיך לצמוח בשוק, לחזק יכולת לתת אשראי נוסף ולהפחית את עלויות גיוס ההון.
הסינרגיזם שנוצר בעסקה בין תחום האשראי לביטוח מעניק לה יתרון נוסף. לא צריך להכביר מילים. די אם נתבונן ביתרונות שהפיקה כלל ביטוח כשרכשה את השליטה בחברת כרטיסי האשראי MAX - וזוהי רק תחילת הדרך. יש לקוות כי בהמשך הדרך השילוב בין חברת ביטוח לחברת כרטיסי אשראי יספק גם לצרכן הסופי תועלת פיננסית.
אבל עוד לפני שנאחל מזל טוב לצדדים, נזכיר שהעסקה כפופה לאישור רשות התחרות ובנק ישראל. נזכיר שהיתר כזה לא ניתן לפני כמה חודשים לקבוצת הביטוח הראל. רשות התחרות הציבה מספר מכשולים בפני הראל, עד שהרגולציה המיותרת הפכה מבחינתה לנטל. כאן מגיעה תמיהה נוספת. מדוע לחברת ביטוח מותר להשתלט על חברת כרטיסי האשראי, בעוד לבנק אסור להחזיק בה? האיסור על בנק להחזיק בחברת כרטיסי האשראי הוא חסר תקדים במערכת הבנקאית העולמית, כי אין לו שום היגיון. אך בישראל ממציאים את הגלגל.
האם חברת ביטוח היא פחות ריכוזית מבנק? האם בענף הביטוח חסים על הלקוח הקטן יותר מהמקובל במערכת הבנקאית. ברור שלא. הריכוזיות בענף הביטוח תלך ותגדל. הן יהפכו למפלצות פיננסיות עוד יותר, אם לחלקן גם יותר להחזיק בשליטה בבנק, כפי שמסתמן בתקנות המתגבשות בפיקוח על הבנקים. אבל עדיין לא מאוחר לעצור את הגלגל ולבצע תפנית. לא להחליש את חברות הביטוח, אלא לחזק את תאבון התחרות של הבנקים.
ראשית, יש להתיר לבנק דיסקונט להמשיך להחזיק בשליטה בחברת ויזה כאל, שבמסגרת הוראות החוק הוא ייאלץ למכור אותה. ההחזקה בכאל תעניק לדיסקונט, שבניהול אבי לוי, משקל נגד פיננסי מול הבנקים הגדולים. בהמשך הדרך יש לתקן את החוק ולהעניק לא רק לדיסקונט אלא גם לכל הבנקים את האפשרות להחזיק בחברת כרטיסי אשראי או להקים חברה חדשה. הרי ממילא הבנקים נמצאים כמעט בכל תחום שבו חברות כרטיסי האשראי עוסקות, אז מדוע לא לאפשר להם להחזיק בחברה.
ולבסוף, המהלך המשמעותי העיקרי שיש לבצע הוא מתן היתר למערכת הבנקאית לעסוק ישירות בתחום הביטוח. בשלב הראשון - בתחום הביטוח האלמנטרי (ביטוחי רכב ודירות), ובשלב השני - בכלל ענפי הביטוח. אם מדברים על תחרות, הרי אין ספק שכניסת הבנקים לתחום הביטוח (באמצעות מכירה ישירה או דרך סוכנים) תוביל להוזלה של עשרות אחוזים בפרמיות ותועיל בסופו של דבר למשקי הבית.
הפחד מפני "ריכוזיות" המערכת הבנקאית הפך מזמן לתירוץ. המערכת הבנקאית החבוטה מפחדת יותר. יוכיחו זאת ההיטלים המוזרים המוטלים עליה. ואם יש טענות כי הבנקאות עלולה להתנות שירות בשירות או להפר את חוקי ההגבלים, בשביל זה יש רגולטור שהצמיח עמוד שדרה עד כדי הטלת קנס של 111 מיליון שקל על קבוצת שטראוס.
אם יוקר המחיה באמת מעניין את הפוליטיקאי המצוי, הצעד הראשון שהוא היה חייב ליזום במסגרת חוק ההסדרים ל־2025 הוא הרחבת רישיון העיסוק של המערכת הבנקאית. אגב, עדיין לא מאוחר לעשות את זה.
4. צייד הפרפרים
בכנס ה־41 לאגודת חובבי הפרפרים בישראל, שהתקיים בחודש שעבר בקריית הטכניון בחיפה, דנו בניטור פרפרים בימי מלחמה, בקשר בין פרפרים לשמירת הטבע ובפרפרים בסכנת הכחדה. צורי דבוש, יו"ר חברת קליל, היה מיוזמי הכנס. מבחינתו, מעט אסקפיזם לא יזיק. החוט המקשר בין עולם הפרפרים לעסקי התריסים וחלונות האלומיניום של קליל הוא פארק אגם הפרפרים, שהוקם בסמיכות למפעל קליל שליד כרמיאל.
דבוש הוא תעשיין ויזם עסקי, הנמנה עם מייסדי חברת אמבלייז, אבל בנשמתו הוא גם יזם חברתי וחבר בארגון "אנחנו עושים שינוי". הוא גם מתנדב בארגון "אור למשפחות", שתומך במשפחות שכולות, וחבר בארגון "קפיטליזם קשוב ישראל". הבעלים של קליל גם משקיע בחברות סטארט־אפ, ומשמש כיועץ עסקי לחברות הזנק. כלוחם במגלן בסדיר וקבע וכמדריך מקצועי במילואים, הוא מחובר כמובן לעשייה הביטחונית השוטפת וקשוב לשלל הבעיות שנוצרו בעקבות המלחמה.
"למרות השפעות המלחמה על ענף הבנייה, אנו ממשיכים להשקיע בפיתוח מוצרים, בשיווק ובחיזוק שרשרת ההפצה והמכירות. אנחנו בוחנים אפשרות לרכישת חברות ושיפור בשרשרת ההפצה והמכירות", אומר לי דבוש ומוסיף: "אני קורא לממשלה להתעשת ולטפל במחסור הקיצוני בעובדים. הנזקים לתעשייה נאמדים מתחילת המלחמה במיליארדי שקלים. בנוסף לריבית הגבוהה במשק, אנו פועלים לצמצום ההוצאות והתאמתן, ככל הניתן. החברה תהיה ערוכה לביקוש בענף הבנייה והנדל"ן".
בשנת 2001 רכש דבוש את קליל תעשיות, והוא משמש כיו"ר פעיל. מאז שרכש את השליטה הוא הגיע להישגים יוצאי דופן, כולל הגדלת שוויה בכ־800%, הגדלת מחזור המכירות ב־300% והובלתה מהפסד לרווח. ההכנסות במחצית הראשונה של 2024 הסתכמו ב־133 מיליון שקל. הרווח הגולמי הסתכם ב־24 מיליון שקל, והרווח הנקי - ב־4.5 מיליון שקל.
מהי השפעת המלחמה על ענף הבנייה והשיפוצים בכלל ועל החברה בפרט?
"פעילותנו הואטה בעקבות המחסור בכוח אדם. אתר החברה בכרמיאל ממשיך לפעול באופן סדיר, תוך התאמה להיקפי הביקוש המשתנים וצמצום היקפי שעות העבודה, וללא פגיעה מהותית ברציפות התפעולית. בינתיים לא חטפנו טילים, אבל בסביבות כרמיאל יש הרבה נפילות ו'בומים' ואזעקות. לחרם היצוא הטורקי על ישראל אין השפעה ישירה, אך תיתכן התייקרות בתשומות הבנייה, ומכאן - השפעות נוספות על היקפי הפעילות ולוחות הזמנים בענף הבנייה".
איך שורדים חיילי המילואים המועסקים אצלך?
"יש לי חיילים שמגויסים מתחילת המלחמה עם הפוגות קצרות. יש מנהל מכירות שהיה סמג"ד והיה בעזה ובלבנון. אלה אנשים משמעותיים אצלי. מאוד קשה להם, כי הם אנשים ערכיים והם קרועים בין להיות בקליל לבין הזירה של המלחמה, אבל יש להם מוטיבציות ואנרגיות שאין לי הסבר הגיוני לגביהן ולא חשבתי שהן קיימות. אף על פי שהם נשחקים, הם עדיין רוצים להישאר ביחידות".
מהי הציפייה שלך מגופים עסקיים במשק. האם זה הזמן להשקיע?
"ראשית, צריך לשמור על העסק הקיים דרך שימור עובדים, ולא להתפתות לפטר עובדים - אלא לשמור עליהם בשיניים. בשלב זה קשה לגייס עובדים, ואחרי המלחמה ענף הבנייה יתאושש, ואז יהיה צורך בעובדים. אנחנו מזהים טרנד של יותר תשומת לב להשקעות בתחום הביטחון, כמו שטחים מוגנים ופתרונות להרגיש בטוח בבית. אנחנו עובדים על סדרת חלונות שתהיה יותר בטיחותית ובטוחה, אפילו ברמה של דלת כניסה. זה, אגב, טרנד עולמי בגלל העלייה במפלס האלימות".
מהו מצב ההייטק בישראל ובעולם?
"מצב מאוד קשה. יש עצירה של גיוסים מחו"ל, ורובם מגיעים ממשקיעים מקומיים. גם אם יש השקעות בחו"ל, הן מתבצעות בשווי הרבה יותר נמוך ממה שהיה קודם. ההייטק חטף מכה לא פשוטה, אבל אני מניח שבסוף הדרך הוא יתאושש. יש סנטימנט שלילי למוצרים ישראליים, וגם סנטימנט שלילי לגיוס בכירים ישראלים בחו"ל. היום אם אתה ישראלי, זה מינוס גדול, וזה מאוד עצוב".
איך יש לך זמן לעסוק גם בזמן המלחמה בתרומות ובענייני קהילה?
"זה חלק בלתי נפרד ממה שאני עושה, ומבחינתי זה עניין שבשגרה. בגלל המלחמה אנחנו מתאמצים יותר. גם אנחנו, התעשיינים, מציגים אנרגיות שלא חשבנו שיש לנו, ואין ברירה. עמותת 'אור למשפחות' מטפלת במשפחות שכולות. הן לא נתמכות על ידי המדינה, וזה קורע את הלב".