מאז הקמת הממשלה ה־37 ב־29 בדצמבר 2022, ישראל מצויה בטלטלה ביטחונית, חברתית, משטרית, מדינית וכלכלית מהקשות ביותר בתולדותיה. ואולם כפי שכתבתי לא מעט פעמים בטור הזה, וכפי שחזינו השבוע, ישנה סוגיה אחת מרכזית שמאיימת באמת על המשך יציבות הממשלה – גיוס בני הישיבות.
שר הביטחון המפוטר יואב גלנט היה מבחינת ראש הממשלה בנימין נתניהו גורם מרכזי שאיים על שרידות הקואליציה. לפני מספר חודשים הטיל שר הביטחון יואב גלנט פצצה פוליטית, כאשר הצהיר כי כל הצעת חוק בנושא הגיוס חייבת לקבל הסכמה רחבה – ולא שיתף פעולה עם הניסיונות של המפלגות החרדיות לחוקק מחדש חוק שיכשיר השתמטות מגיוס.
לצד הפצצה הפוליטית, הוטלה על ידי בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה פצצה משפטית בדבר החובה לאכוף חובת גיוס על החרדים, ובמקביל להפסיק את המימון הציבורי לישיבות החרדיות ולמי שאינם מתגייסים.
בעקבות כך, ראש הממשלה בנימין נתניהו נאלץ לתמרן בין בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה לבין הסיעות החרדיות וחברי כנסת מהקואליציה, שהבינו את הלך הרוח הציבורי והצורך הממשי של צה"ל בגיוס כוח אדם נוסף להגנה על המדינה.
המשבר האחרון, שהוביל לפיטורי שר הביטחון, נגע לחוק המעונות. הסנקציות הכלכליות הכריעו את המפלגות החרדיות, שהציבו אולטימטום בדבר קידום חוק המעונות, שנועד לאפשר סבסוד במעונות לילדים של משתמטים מגיוס. החוק הקיים קובע כי תנאי לקבלת מימון המדינה למעונות יום הוא שעל שני בני הזוג לעבוד או ללמוד. חריג לכלל זה קבע שגם בני ישיבות שלומדים תורה וגיוסם נדחה כחוק ייחשבו כמי שלומדים לצורך התמיכה ויהיו זכאים לסבסוד.
עם זאת, בעקבות ההסדר החוקי ופסיקת בג"ץ, אין עוד פטור חוקי לאי־גיוס לצבא. כתוצאה מכך, נשלל המימון לציבור רחב של משפחות של בני ישיבות. חוק המעונות נועד לעקוף בעיה זו, כך שהקריטריונים לקבלת ילדים למעונות יום ומשפחתונים מסובסדים יהיה תלוי רק במצב תעסוקת האישה, ללא קשר לעיסוק הגבר.
כפי שהערכתי בטור זה, קשה לראות כיצד ראש הממשלה נתניהו יצליח לפרק את המוקשים ולהוביל מתווה גיוס שיהיה מקובל הן על בג"ץ, הן על הסיעות החרדיות, הן על חלק מחברי הכנסת מהקואליציה והן על שר החוץ החדש גדעון סער. כעת, הכדור עובר לידיו של השר סער, וחובת ההוכחה מוטלת על כתפיו – האם עשה דיל פוליטי של שריון ומינוי לשר החוץ תמורת הכשרת חוק השתמטות, או שמא יעמוד על הצורך החיוני בגיוס שוויוני לכל.
לא לגייס בכוח
הוויכוח העיקרי נוגע ליעדי הגיוס או למכסות הגיוס השנתיות של צעירים חרדים והאמצעים לאכיפתן. על פי הערכות, בכל שנה יש כ־13 אלף מועמדים חרדים חדשים לגיוס. החרדים דורשים שזכות הבחירה ללמוד תורה תישמר לכל בחור חרדי ושיעדי הגיוס יותאמו למספר החרדים המחזיקים בפטור, כך שבפועל כמעט אף אחד לא יגויס לצה"ל.
השאלה היא מה יהיה יעד הגיוס מתוך אוכלוסייה זו. הסיעות החרדיות מבקשות לצמצם עד כמה שניתן את הגדרת יעדי הגיוס השנתיים, תוך הותרת מכסות הגיוס להחלטת ממשלה שיכולה להשתנות בכל רגע, מבלי שיש סנקציה על אי־עמידה ביעדים שנקבעו. כלומר, הסיעות החרדיות מבקשות לקבוע יעדים גמישים שיכוונו למערכת הביטחון ולא לבני הישיבות או לישיבות.
לעומת זאת, הגורמים המבקשים לקדם שוויון ממשי בנטל דורשים לקבוע חובת גיוס כוללת לכל הצעירים החרדים, לצד אפשרות לקביעת מכסות שנתיות מצומצמות לעילויים בתורה שיהיו פטורים מגיוס. בכל מקרה, הדרישה היא שמכסות הגיוס יהיו של הישיבות, ושאי־עמידה ביעדים תוביל לסנקציות על הישיבות ועל המשתמטים מגיוס, כולל סנקציות כלכליות ופליליות.
ואני כשלעצמי עדיין איני מאמין בגיוס בכוח, וצריך להגיע איתם לפשרה.
על כן, גם היום, אחרי פיטוריו של גלנט והרחבת הקואליציה עם גדעון סער, עדיין ישנה סבירות לא מבוטלת שמשבר גיוס בני הישיבות, ולא המצב הביטחוני, הכלכלי או המדיני, יוביל להפלת הממשלה טרם זמנה.