"הבחירות בארה"ב הן אירוע מכריע והרה גורל, שצפוי לשנות לעד את עולמנו", הכריזו השבוע רבים מערוצי המדיה והתקשורת, הרשתות החברתיות ומהדורות החדשות בכל רחבי העולם. השפעתן אכן רבה על מדיניות הפנים, ענייני הכלכלה, מיסוי וסחר חוץ, כמו גם על תחומי ההגירה, האקלים והאנרגיה הירוקה, ועם זאת - השלכותיהן על הסטטוס קוו והסדר העולמי, הביטחון הבינלאומי והצמיחה הגלובלית, כמו גם על תחום האנרגיה והמרחב הגיאופוליטי־ביטחוני – הן אדירות.
כל זאת, בהתייחס לשלל האירועים והתהליכים הגיאופוליטיים, גל השינויים והמשברים הכלכליים והביטחוניים הגלובליים - המתחוללים בימים אלה בעולם. מדובר כזכור במלחמת רוסיה־אוקראינה באירופה, בסכסוך בין ישראל לאיראן במזרח התיכון, בעימות בין סין לארה"ב באסיה וכן, מנגד, בהידוק היחסים ושיתופי הפעולה בין מדינות "ציר הרשע". אלה - רוסיה, סין, איראן וקוריאה הצפונית - פועלות להרחבת הכאוס וניפוץ הסדר העולמי הקיים תוך החלשת ההגמוניה האמריקאית.
יתרה מכך, בשונה מכל מערכת בחירות שהתקיימה מאז 1945, מדובר על אירוע שהתקיים בתזמון קריטי שבו ארה"ב - המעורבת עמוקות בשתי מלחמות ובמשברים אזוריים קריטיים - נתונה באחד מרגעי השפל החמורים ביותר שלה, שמטלטל את החברה ובעיקר את הדמוקרטיה והפוליטיקה בארה"ב. מדובר במשבר אמון ומשילות עמוק המציף את הקיטוב הערכי, הכשלים והחולשות של הממסד האמריקאי – בין היתר נוכח השגת שליטה מלאה של דונלד טראמפ בבית הלבן, בסנאט ובבית הנבחרים. זהו מצב חמור כשלעצמו, העלול להוביל למיטוט מערכות השלטון וריסוק הכלכלה הגדולה, החזקה והיציבה בעולם.
פגיעה בשרשראות האספקה
התבוננות מקרוב אף מראה כי שני המתמודדים לנשיאות טענו כי ישמרו על בדלנות כלכלית תוך הפחתת מעורבותה הצבאית של ארה"ב בסכסוכים בעולם. אך בעוד בחירתה של קמלה האריס הייתה צפויה להוביל להמשך מדיניות החוץ והכלכלה של הנשיא ג'ו ביידן, שהדגיש את חשיבות הבריתות ושיתופי הפעולה הרב־צדדיים עם מדינות רבות, מוסדות וארגונים בינלאומיים, הרי שניצחונו של דונלד טראמפ (שהכריז כי בחירות 2020 "נגנבו ממנו" ושנודע בעמדותיו התוקפניות ובמדיניות חוץ בלתי צפויה הקוראת "להחזיר את אמריקה לגדולתה"), עלול לפגוע בתפקידה ולשחוק את מעמדה והשפעתה העולמית של ארה"ב.
גישתו האגרסיבית של טראמפ, שהיא נטולת כל רסן ונעדרת תקינות פוליטית, עלולה להחליש את הדמוקרטיה והמוסדות הבינלאומיים ולהוביל מנגד לחיזוק המשטרים והמנהיגים האוטוריטריים ברחבי העולם, שיפגעו, בתורם, במיצובו הגלובלי של המערב. כל זאת, בין השאר, נוכח הצהרותיו בנוגע לנסיגה חד־צדדית של ארה"ב מברית נאט"ו ומארגונים בינלאומיים נוספים (כגון, WTO, UNESCO ו־The Trans-Pacific Partnership). מדובר במהלכים מטלטלים שישפיעו על היחסים הבינלאומיים ועל מאזן הכוחות הגלובלי כמו גם על הדינמיקה הפוליטית וארכיטקטורת הביטחון באירופה.
בנוסף, תוכניותיו הכלכליות להטיל מכס אוניברסלי של כ־20% על היבוא (כגון 25% על פלדה ו־10% על אלומיניום), לרבות יבוא סיני, צפויות לייקר את הסחר ולהגביל את הגישה לשוק האמריקאי, לפגוע בשרשראות האספקה ולגרום להאטה משמעותית בצמיחה הגלובלית. צעדים נוספים, הכוללים בין היתר נסיגה מהסכמי סחר בינלאומיים, עלולים לפגוע ביורו ובכלכלות אירופה (כגון כלכלת גרמניה, שתלויה ביצוא אמריקאי וצפויה לצמצם את התמ"ג שלה ב־0.23%) ולחבל במאמצים העולמיים לעבור לכלכלה ללא פחמן. אלה אף צפויים לבלום שיתופי פעולה עם סין, להחריף את העימות המסחרי־טכנולוגי מולה, לרבות משבר טיוואן, ולהטות את מאזן הכוחות לטובתה באזור אסיה־פסיפיק.
להתרחק מאירופה
באופן דומה, הצהרתו של טראמפ בנוגע להפסקת הסיוע לאוקראינה במקרה שתסרב להגיע להסכם עם רוסיה – עלולה לדרבן את הנשיא ולדימיר פוטין להסלים את מאבקו בה, במיוחד נוכח הגעת חיילים צפון־קוריאנים לחזית האירופית. זוהי אסקלציה ביטחונית שתערער את יציבותה של אירופה, תקרין על משבר המזרח התיכון ותגביר את התוקפנות הסינית בים סין הדרומי, כמו גם את המתיחות באי הקוריאני.
יתרה מכך, קשריו הקרובים עם הנשיא פוטין עלולים להוביל לכפיית הפסקת אש על אוקראינה, שתוביל באופן פרדוקסלי לחיזוקן של רוסיה וחברות "ציר הרשע" - לרבות קוריאה הצפונית, איראן ורשת הפרוקסים שלה - חרף החמרת הסנקציות הבינלאומיות נגדן. כל זאת לצד האפשרות כי בקדנציה השנייה שלו יחליט טראמפ לבצע שינויים דרסטיים במדיניות החוץ האמריקאית הכוללים, בין היתר, התרחקות מבעלות בריתה של ארה"ב באירופה – בנאט"ו ובאיחוד האירופי (EU) - תוך הסטת תשומת הלב, האינטרסים והמשאבים לאסיה ומרחב האוקיינוס השקט והתמקדות בעימות נגד סין.
בנקודה זו חשוב להבהיר כי על אף הפיצול העמוק הקיים במפלגה הרפובליקנית לצד הבידול בינה לבין המפלגה הדמוקרטית, קולות רבים טוענים כי התעצמותה הכלכלית והרחבת השפעתה הגיאופוליטית של סין בעולם מאפילה על זו של ארה"ב ומהווה אתגר אסטרטגי רציני עבורה. יתרה מכך, חלקם אף סבורים כי לראשונה זה יותר ממאה שנה, ארה"ב איננה עוד הכלכלה והמעצמה התעשייתית הגדולה בעולם, ולכן עליה להתרחק מסין ואף לנקוט יד קשה ואגרסיבית נגדה.
לא בכדי על רקע זה, ונוכח התחזקות היריבות האסטרטגית ביניהן, בעיקר בתחום טכנולוגיות ה־AI והשבבים, טראמפ, שהכניס במהלך כהונתו הראשונה יותר מ־300 חברות סיניות ל"רשימה השחורה" (כגון SMIC, ZTE, HUAWEI), התחייב לכך שבזמן כהונתו השנייה יחוקק תקנות נוקשות שיגבילו משמעותית את ההשקעות הסיניות בתשתיות חיוניות בארה"ב. סין, בראייתו, היא "איום על הביטחון הלאומי והכלכלי של ארה"ב", ופרט לביקורת הפומבית נגדה, יש למנוע כל אפשרות של פיתוח וייצור טכנולוגיות מתקדמות המשמשות אותה בין היתר ביישומים צבאיים.
מדיניות החוץ במזרח התיכון
זאת ועוד, על רקע החרפת העימות נגד איראן, ספק רב אם ממשל טראמפ ישנה באופן דרסטי את המדיניות האמריקאית במזרח התיכון וייסוג מתמיכה בישראל. שכן, לצד התמודדות עם שחיקת מעמדה של ארה"ב בעיני מדינות ערב והעולם המוסלמי ונוכח הגברת מעורבותן של רוסיה ושל סין, שותפותיה האסטרטגיות של איראן, במשבר הביטחוני שמתחולל באזור - על פניו מסתמן כי טראמפ ייאלץ להתמודד עם אתגרים אזוריים שונים ומשמעותיים ביותר.
אלה יחייבו תכנון והיערכות אסטרטגית לצד קידום מהלכים מדיניים או צבאיים קונקרטיים פרט לדיפלומטיה. למשל, פיתוח אסטרטגיה כוללת לבלימת איראן ותוכנית הגרעין שלה, סיום העימות מולה והמלחמה ברצועת עזה, לרבות השבת החטופים משבי חמאס – והקמת מנגנונים לשיקומה של הרצועה לצד קידום מתווה/מסלול להקמת מדינה פלסטינית.
וכך, לצד החלטת ממשל ביידן להימנע מהטלת אמברגו נשק אמריקאי על ישראל, צפוי כי נשיאותו של טראמפ – שמוּנע מתוך גישה כוחנית־אגוצנטרית וסנטימנט עסקי־פוליטי מובהק – תוביל להקצנת המאבק של ארה"ב בסין, להחמרת המהלכים הצבאיים נגד איראן ומתקני הגרעין שלה וכן, מנגד, להידוק יחסיה עם סעודיה, לרבות אפשרות של חתימה על הסכם ביטחוני נפרד ביניהן. כל זאת, נוסף על המשך התמיכה בנורמליזציה של זו עם ישראל וכן בהסכמי אברהם, כחלק מהחזית האזורית האנטי־איראנית.
בראייה גיאופוליטית עולמית, ניצחונו של טראמפ הוא ללא ספק אירוע דרמטי הצפוי לשנות "סדרי עולם". זאת, פרט לשינויים הרבים שצפויים להתחולל, שרק מקצתם נמנו לעיל, ומעבר לתחושת האופוריה הרגעית שסחפה את מיליוני תומכיו בארה"ב, בישראל ובעולם. שהרי מהלכיו הבלתי צפויים, ובמיוחד הצהרתו הפרובוקטיבית שלפיה הוא אינו "מתכוון להתחיל מלחמות אלא לסיים אותן" – צריכה להדליק נורת אזהרה.
שכן, שיכרון הכוח עלול לפגוע ביכולתו לקבל החלטות רציונליות ולראות נכוחה את המציאות הכאוטית שבה אנו חיים. בנוסף, נשיא שסובל מקפריזות קשות והפרעות אישיות, שמתנהג כדיקטטור תאב כוח וחסר מעצורים, ושעם חבריו הטובים נמנים לא פחות מאשר ולדימיר פוטין, קים ג'ונג און וויקטור אורבן – מנהיגי רוסיה, קוריאה הצפונית והונגריה – צפוי להמשיך רק בנתיב אחד; נתיב הרסני וקטלני להחריד, המוביל למיטוט הדמוקרטיה האמריקאית כ"רכבת הדוהרת אל הגיהינום".
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי
[email protected]