לפני שלוש שנים התקיימה חגיגה גדולה ביישוב כוכב יאיר. מלאו 40 שנה להקמתו, ומלאו גם 30 שנה ליישוב הסמוך שחובר אליו, צור יגאל. רבים מראשוני היישוב נכחו באירוע, אך את ההתרגשות הגדולה ביותר גרם אורח הכבוד, השר והח"כ לשעבר מיכאל (מיקי) איתן. כמעט חמש שנים לא נראה בציבור עקב מחלת הפרקינסון שהחלישה אותו מאוד, וקולו הרם כמעט נדם. מיקי איתן, שהלך לעולמו בסוף השבוע, קיבל באותו טקס את אות יקיר היישוב כי היה הרוח החיה מאחורי הקמתו. כוכב יאיר היה חלק מהחזון שלו, “תוכנית הכוכבים", שרשרת יישובים לאורך קו התפר.
סיפר באותו מעמד ראש המועצה, יובל ארד: “כשהחלו לצקת את היסודות ל־30 הבתים הראשונים, התברר כי ישנה חריגה מהמיקום בשרטוטים. כונסה ישיבה גדולה בוועדה לתכנון ולבנייה, ובה מיקי הסביר כיצד קרה הדבר. ‘כשהמנוף מרים את המקדח ומכוון אותו כדי לצקת את היסודות, עומד הפקח רסלאן ושורק במשרוקית כשהמקדח נמצא מעל הנקודה המדויקת. בין שרסלאן שרק ובין שהמקדח ירד, כדור הארץ הסתובב קצת, וזו הסיבה לסטייה’... וקצת יותר ברצינות הוא הסביר: ‘כמחוקק אני יודע את החשיבות של שמירה על החוק וכיבודו, אבל אם נדבק בכל קוצו של יוד בנושא התכנון והבנייה, לא נצליח להקים את היישוב’". וארד סיכם: “החריגה אושרה, היישוב קם ו... כדור הארץ עדיין מסתובב".
תוכנית הכוכבים לא נשארה על הנייר. בעקבות כוכב יאיר הוקמו לאורך קו התפר (הקו הירוק הוא קו הגבול שנמחק ב־1967) היישובים המוכרים אלעד, בת חפר, חריש, קציר, לפיד, מתן, שוהם, צור יגאל וצורן. שניים מהם כבר ערים, היתר יישובים קהילתיים. מי יודע, מי מכיר, כי התיישבות מפוארת זו היא הגשמת חזונו של מיקי איתן? יישובים משגשגים, שעשרות אלפי ישראלים חיים בהם. חשיבותם בל תשוער, במיוחד באלה הימים, כשהטרור הפלסטיני שוב מרים ראשו, הן ביו"ש והן בישראל.
אין להכחיש כי בקרב תושבי היישובים האלה גובר החשש מפני מחבלים, במיוחד לאחר 7 באוקטובר. עצם קיומם מחייב את צה"ל להגביר עוד יותר את נוכחותו לאורך קו התפר. כוחות הביטחון שלנו פועלים בעוצמה אצל השכנים בטול כרם, בקלקיליה, מסכלים עשרות ניסיונות טרור. כל זאת לזכות תושבי ה"כוכבים", כמו גם חצי מיליון הישראלים המתגוררים בהתנחלויות ביהודה ושומרון. הם־הם הביטחון שמדינה פלסטינית, שנועדה לשמש קרש קפיצה להשמדת ישראל, לא תקום לעולם.
מיקי איתן היה לא רק איש חזון ואיש עשייה, אלא גם איש של מלחמות פוליטיות, שאותן ניהל קודם כל מעל בימת הכנסת, שבה כיהן 30 שנה כאחד מדובריה הבולטים של תנועת הליכוד. הוא היה גם איש של סתירות. מצד אחד, עמד בראש “שדולת חזית ארץ ישראל", ומצד שני, מאוחר יותר, ב־1997, היה שותף למסמך המכונה “ביילין־איתן" שנושאו “הסכמה לאומית לקראת הסדר הקבע עם הפלסטינים". בליכוד ראו בו בוגד, אבל ביסודו של דבר, התוכנית דיברה על מעין אוטונומיה. וכדבריו של איתן: “במזרח יכלול גבול הביטחון של ישראל את בקעת הירדן, במערב יסופחו לישראל היישובים היהודיים וביתר השטח תוקם ישות פלסטינית מפורזת".
כעבור שלוש שנים הרחיק לכת, השתתף בכנס של “יוזמת ז’נבה" ואמר כי “אי אפשר לרמות כל הזמן ולדבר על ארץ ישראל השלמה. זה חלום שלא יכול להתגשם. הרוב המכריע מוכן לוויתורים משמעותיים למען השלום". הלוחם הגדול למען ארץ ישראל, שלא היסס לתקוף ב־1990 את ראש הממשלה יצחק שמיר על שאינו פועל, לדבריו, בנחישות למען שלמות הארץ וביטחונה, הפך ליונה של הליכוד ומצא דרכו החוצה. בשנות מחלתו אף תקף באוזניי את ראש הממשלה נתניהו: “המרחק בין הדעות שלו לאלה שלי שואף לאפס. ביבי מדבר על שתי מדינות ולא מתכוון לזה, אני אומר את זה ומתכוון לזה".
מיקי איתן היה איש רעים להתרועע. תקיף ועומד על דעתו מצד אחד, שנון, חדשן בהרבה תחומים ובדחן מצד שני. הוא שילם מחיר פוליטי על עמדותיו העצמאיות, זכה לכהן רק תקופה קצרה כשר בממשלה, אבל ייזכר כאחד מגדולי הפרלמנטרים שלנו, ומעל לכל, בזכות המעשים הגדולים שחולל, בלי לעשות חשבון לאף אחד.