בזמן שהסיכויים לסיום המלחמה קלושים, נתניהו מקשקש עם אנשי טראמפ | דעה

מספרים לנו שההסכמים לרגיעה בדרך. אל תאמינו. מדובר בדרך ל-20 בינואר, אז ייכנס דונלד טראמפ לבית הלבן. עד אז, בסדרת מהלכים פזיזה ואסונית, נתניהו דוחף את מדינת ישראל לעימות בעייתי עם ביידן, שאנשיו מנסים לסגור עסקה כפולה שתסיים את מלחמות ההתשה.

בצפון, נסיגה מדורגת לקו הגבעות על פי נוסחת הוכשטיין, ומשם לקו הכחול. ברצועה, הכנסת גורם בינלאומי לאבטחה של חלוקת הסיוע ההומניטרי.

היום פג תוקף האולטימטום שקצבה וושינגטון, והמשמעות היא אמברגו חימושים והסרת הווטו האוטומטי במועצת הביטחון של האו”ם. האם ביידן ילך על מימוש האולטימטום שהוצא כבר לפני חודש? אולי.

האם הפסקת החימושים תקדם את המשא ומתן להפסקת מלחמת ההתשה והחזרת החטופים? לא ברור. האם יש לנו עסק עם ממשלה ישראלית מטורפת? כן. רק השבוע אמר נתניהו, “האפשרות לסיים את המלחמה קלושה”.

בינתיים הוא מכשכש ומקשקש ישירות עם אנשי טראמפ ומשגר את דרמר לוושינגטון כדי ש”יקפיד” על התנאים להסכם. לא חשוב איזה הסכם, בדרום או בצפון – הג’וב של צה”ל כיום הוא לכופף את נתניהו לעבר ההסכמים ולהתנהל במקסימום זהירות בשטחים שיפונו מכוחותיו כדי למנוע חללי שווא.

ומה יעשה טראמפ? איש אינו יודע, אפילו לא הוא עצמו. ובין כה וכה, יש לפלסטינים מאחז בבית הלבן. על פי "הניו יורק טיימס", מסעד בולוס, אבי בעלה של בתו של טראמפ, איש עסקים לבנוני אמריקאי, היה מעורב בקמפיין הבחירות ו”הפך לגורם משמעותי במעגל המקורבים של טראמפ, כולל גיוס הקול הערבי”. אבו מאזן פגש את בולוס בספטמבר בכינוס עצרת האו”ם, ואין לדעת מה תהיה השפעתו. 

המהלך הנבזי הנוכחי של נתניהו בונה על העברת ההסדרים בצפון ובדרום כמערוף מדיני-ביטחוני לטראמפ. בדרך הוא מושך חודשיים מיותרים של מלחמות התשה, כשהמשמעות היא חללי שווא.

ככה? הרמטכ”ל דילל כוחות בצפון, והגיב בשבוע שעבר בג’באליה: “לא נישאר בעזה. את ההישגים הגדולים כבר השגנו”. שר הביטחון הבינלאומי, ישראל כ”ץ, הבהיר: “ניצחנו את חיזבאללה וחמאס ואנחנו חייבים להמשיך בלחץ”. 

אני לא יודע כיצד ינהל כ”ץ את מערכת הביטחון. כולנו נחשפנו לשיחות (שמשמעותן מדיניות ביטחונית) שבהן מעורבת איילה בן גביר. ברור שיכולתה של הבן גבירית להשפיע גוברת על זו של כ”ץ.

ומהון להון, נחשפה פעילות לשכת ראש הממשלה במירעה: לכאורה, סחיטה, איומים, הפרת אמונים, נקמנות, גניבה, הכפשה, זיוף, מניפולציה, ספינולוגיה, דמגוגיה וכל תעלול מזוהם שיעלה על הדעת כדרך חיים באקווריום שבו הדגים פותחים את הפה 7/24, אבל שום קול לא נשמע מלבד זה של הדג הגדול, שמהדהד כמוסות רעילות של פטריוטיזם, לאומנות, התקרבנות, התחסדות, צביעות ותוקפנות.

היד הזאת, שמגיחה לפריים ומתגמלת את סוכני הרעל בצ’ופרים, היא היד של עם ישראל, שלנו. עד מתי?