האירוע אתמול בדרום לבנון, בו נפלו שישה לוחמי גדוד 51 של חטיבת גולני הוא אירוע קשה. כואב. מציאות המלחמה היא רעה, קשה, יש בה מפלות לצד הצלחות.

האירוע אתמול התרחש במהלך התמרון של אוגדה 36 במרחב העומק של חיזבאללה בדרום לבנון. מהלך הלחימה הזה החל בתחילת השבוע. המטרה שלו היא כפולה – ראשית, לפגוע בתשתיות של חיזבאללה בדרום לבנון, לשלול ממנו את היכולות של שיגור טילים בדגש על הטילים בטווח הקצר והבינוני. המטרה הנוספת להגביר את הלחץ על חיזבאללה, אבל גם על ממשלת לבנון שמשחקת כרגע משחק כפול.

בימים האחרונים של תמרון העומק של אוגדה 36 נרשמו הישגים מרשימים, הושמדו משגרי טילים, חדר מבצעים, מחסני חימוש ועוד. המשימה של גדוד 51 הייתה כאמור חלק מהמבצע. הכוח נע לעבר מבנה. ההתקלות הראשונית היתה מטווח קצר. אחריה נפתחה אש של נ״ט ממארב של מחבלים על הכוח. הקרב נמשך זמן רב. חילוץ הנפגעים נמשך יותר משעה כאשר חלק מהפעילות בוצעה תחת אש כבדה.

לוחמי גולני פעלו בנחישות, ומנעו מחיזבאללה להשלים את התוכנית שלו. בסוף הקרב נמצאו גופות ארבעת המחבלים שחלקם חוסלו בקרב פנים אל פנים וחלקם חוסלו מחוץ למבנה.

בחטיבת גולני ובגדוד 51 נחושים להמשיך בלחימה. ששה משבעת הפצועים סירבו להתפנות לשטח ישראל לקבל טיפול והתעקשו להמשיך להילחם. בצה״ל סבורים כי ידרשו לפחות עוד כמה ימים כדי לשלוט ולטהר את השטח בו מתמרנת כעת אוגדה 36.

אבל השאלה שנדרשת עליה תשובה היא – מה האסטרטגיה של הלחימה בשתי החזיתות, בלבנון ובעזה? חשוב כבר כעת לשים את הדברים על השולחן ולברר מה תוכניות הלחימה. האם יש כאן סיפור של זחילה איטית, מבלי להגדיר את הכיוון, את התכלית?

כאשר אין הגדרה מובהקת, אומנם אפשר להביא הישגים טקטיים מקומיים, אבל לא נצליח ליצור שינוי מציאות אסטרטגי. כדי ליצור כעת שינוי מצב ביטחוני חייבים להכין ולהציג את התוכנית המדינית, שבמרכזה הכנסת צבא לבנון לדרום המדינה והטלת האחריות על הנעשה בשטח על ממשלת לבנון באמצעות צבא לבנון בלבד.

במקביל, על ישראל להציג בגלוי את האלטרנטיבה הצבאית. כאשר זה יקרה סביר להניח כי ישראל תגיע להסדרה מול ממשלת לבנון תוך גיבוי של הקהילה הבינלאומית. עד אז, מומלץ כי צה״ל יגביר את הפעילות במרחב תוך הכנסת אוגדות נוספות לצד 36. ריכוז העוצמה הצבאית יקצר את זמן הלחימה.