"הפכנו לעזה של אירופה. מוסלמים עם דגלי פלסטין צדו יהודים", הכריז חירט וילדרס, מנהיג המפלגה הקיצונית הימנית (PW) בהולנד, שגינה בחריפות את הפוגרום שהתחולל בשבוע שעבר באמסטרדם נגד תיירים ישראלים. על רקע תקיפתם האלימה של מאות מאוהדי מכבי תל אביב שהגיעו לעיר, וילדרס – שנודע באהדתו הרבה לישראל ובעמדתו הניצית, מנגד, בסוגיית ההגירה המוסלמית – אף התנצל ואמר כי הוא "מתבייש שזה קרה בהולנד וכי הרשויות יישאו באחריות על כישלונן בהגנה על אזרחים ישראלים".
בצל התגובות הנסערות והתסיסה הגוברת ברחובות הולנד, גוברים החששות מפני התפרצות גל נוסף ואלים יותר של תקריות אנטישמיות שיתקיימו במסגרת אירועי ספורט, תרבות או מוזיקה בינלאומיים המוניים, ורשויות הביטחון האירופיות מהדקות את השמירה על מוסדות וארגונים יהודיים וישראליים מקומיים. הלינץ' באמסטרדם - וההחמרה שחלה ברמת האלימות ופשעי השנאה המכוונים נגד יהודים ברחבי היבשת - מהווים אינדיקציה נוספת לתופעה רחבה, חמורה ומסוכנת ביותר.
אירופה, שחוותה זינוק חד של יותר מ־400% בהיקף האירועים האנטישמיים מאז 7 באוקטובר ומציגה שיא חדש של כמה עשורים - מתקשה להגן על אזרחיה היהודים. הרשלנות או השאננות בהתמודדות עם אידיאולוגיות קיצוניות מסכנות את הקהילות היהודיות. התפשטות והתחזקות האנטישמיות ותופעות לאומניות וגזעניות שונות, לרבות שנאת זרים ואסלאמופוביה, מאיימות על המרקם החברתי, כמו גם על הצביון הפלורליסטי לצד הסובלנות הדתית, שמאפיינים במיוחד את הולנד.
יתרה מכך, שילוב של הקצנה דתית ועליית כוחו של האסלאם הרדיקלי שם וברחבי אירופה - לצד התחזקות מפלגות הימין הקיצוני ונרמול הסנטימנט הפרו־פלסטיני והאנטי־ישראלי/יהודי שהתפשט השנה ברחבי העולם – יצר כר פורה לאנטישמיות אלימה ושלוחת רסן, המטילה צל כבד על יציבות היבשת. זוהי אנטישמיות שחורגת מהתנגדות פוליטית ומפעילות אנטי־ישראלית. היא מרמזת על שנאה עמוקה שצפה מעל פני השטח וקוראת למחיקת זיכרון השואה והאחריות להתרחשותה.
התבוננות מקרוב אף מראה שלא זו בלבד שהתקרית האנטישמית באמסטרדם איננה מקרית או ספונטנית, אלא כבר עתה ברור כי הלינץ' – בסמוך ליום השנה לליל הבדולח, שהתחולל ב־9־10 בנובמבר 1938 – הוא רק "קצה הקרחון". מדובר באחת התקריות הקשות, המתוחות והפרובוקטיביות ביותר בהולנד, שהגיעה על רקע הקיטוב בין תומכי ישראל לבין אוהדי פלסטין/חמאס, וכן, על רקע ההתנגדות הגוברת שם וברחבי אירופה והמערב להגירה המוסלמית.
יתרה מזאת, ההסתערות הפרועה של ההמון המוסלמי הזועם הייתה מתוכננת, מתואמת ומאורגנת מראש, וקדמו לה התרעות רבות, אך המשטרה התעלמה מהן. מסתבר כי זהו אירוע קיצון, המהווה חלק מקמפיין שנאה והפחדה עצום (פיזי ומקוון), שמכוון כלפי יהודים וישראלים, ממומן ככל הנראה על ידי קטאר, איראן וארגון חמאס, ושהתגבר במיוחד בשנה האחרונה בכל רחבי היבשת.
אובדן שליטה ממסדי
מדוח שפרסם מכון CIDI בהולנד עולה כי מספר שיא של 379 תקריות אנטישמיות אירעו שם ב־2023, עלייה של 245% לעומת 2022. על פי סקר אחר, שערך ארגון FRA בקרב 96% מהאוכלוסייה היהודית המתגוררת ב־12 מדינות האיחוד האירופי, 73% מהנשאלים בהולנד השיבו כי הם רואים באנטישמיות בעיה גדולה, ו־79% אף מאמינים כי המאמצים של ממשלת הולנד להיאבק בתופעה זו אינם יעילים. בנוסף, 64% אמרו כי החרפת הסכסוך הישראלי־פלסטיני משפיעה על תחושת הביטחון שלהם, וכמחצית מהמשיבים (47%) דיווחו כי חוו הטרדה אנטישמית (פיזית, מילולית או וירטואלית) בחמש השנים האחרונות.
בעניין זה, לאחרונה פורסם כי גל גואה של אלימות נגד יהודים, שפרץ על רקע הסלמת המלחמה ברצועת עזה, שוחק את ההתקדמות שחלה עד כה במאבק באנטישמיות. מנגד, גוברים הקולות שטוענים כי לצד אוזלת היד והתעלמות ממשלת הולנד מהעובדות "בשטח" (כגון, הצתת מרכז תרבות יהודי וריסוס צלבי קרס וכתובות "מוות ליהודים"), היעדר מדיניות אכיפה מוסדרת ותקיפה לטיפול באפליה נגד יהודים וישראלים - בהפגנות אנטי־ישראליות, בתקיפות פיזיות והטרדות מילוליות, ובעיקר, במקרים קשים של אלימות קיצונית נגד פרטים ומוסדות ציבור יהודיים - הובילו לאובדן שליטה ולהחמרה דרסטית של האלימות האנטישמית במדינה.
בנקודה זו חשוב להבהיר כי על רקע חיזוק עמדות פרו־פלסטיניות ותמיכה בחמאס בקרב ציבור המוסלמים בהולנד (שמהווים כיום כ־5% מהאוכלוסייה ההולנדית), המתיחות באמסטרדם, שבה מתגוררת אוכלוסייה מוסלמית גדולה (כ־90 אלף איש שהם כ־12% מתושבי העיר), הייתה גבוהה עוד הרבה לפני משחק הכדורגל שאליו הגיעו האוהדים מישראל.
כמו כן, פרט לעובדה שמאז תחילת השנה התקיימו בעיר כ־2,700 הפגנות אנטי־ישראליות המוניות הקשורות בעזה, מסתבר כי רבות מהן עסקו בעיקר בשלילת הלגיטימציה לישראל וקראו לחיסולה, כשהסנטימנט הפלסטיני, כמו גם הסיסמאות האנטישמיות, היוו אמצעים רטוריים בלבד לליבוי השנאה.
וכך, שנאה הופכת לנרטיב ויראלי, היינו לשיח שטנה והסתה, אלים ודורסני, שקל להזדהות איתו, להדהד אותו ולנפח את ממדיו בטיקטוק, בטלגרם, ביו־טיוב ובשאר הרשתות החברתיות – ללא צורך להבין "באמת" את עמדת ישראל ולהעמיק בשורשי הסכסוך הישראלי־פלסטיני או באידיאולוגיה הרצחנית של חמאס.
שנאה נהפכת ל"כלי נשק" אפקטיבי גם, ואולי בעיקר, בדמוקרטיות ליברליות ורב־תרבותיות כדוגמת הולנד. בתוך כך תחושות קיפוח, זעם ותסכול עמוק לצד חוסר־ודאות, היעדר אופק כלכלי־פוליטי ונורמליזציה של רגשות פחד ושנאה (הנובעים מסיבות שונות לרבות אפליה ממושכת, בורות או הסתה) – שמתועלים למאבק אנטישמי בישראל – מובילים להתפרצויות של אלימות קשה, טרור, פשע וגזענות. כל אלה עלולים לצאת משליטה ולהתלקח בכל עת לפיגועים רצחניים בסדר גודל שטרם חווינו, כשפוגרום אנטישמי באמסטרדם הוא "רק" הקדימון או "קריאת השכמה".
לא "בעיה יהודית" בלבד
על רקע זה, ובהתייחס לגידול העצום שחל כאמור בהיקף ובעוצמת גילויי האנטישמיות, לאחרונה גברו הקולות מכל גוני הקשת הפוליטית בהולנד שטענו כי לא מדובר עוד ב"בעיה יהודית" בלבד. תופעה זו, המהווה סימפטום לחוסר סובלנות והקצנה בעמדות הציבור הרחב, היא סוגיה אירופית מהותית, מורכבת וכבדת משקל, המאתגרת את יסודות הדמוקרטיה וזכויות האזרח.
ברוח זו, כבר עתה ברור כי להתחזקות והתפשטות התופעה, שמעמידה במבחן את יכולתן ונכונותן של ממשלות הולנד ואירופה להתמודד עם הקיצוניות הגוברת בארצן – יש השלכות פוליטיות וגיאופוליטיות משמעותיות. אלה מובילות, בתורן, לפריחה של אידיאולוגיות קיצוניות והתחזקות של ארגונים רדיקליים ומפלגות ימין פופוליסטיות, כדוגמת "המפלגה למען החירות" בהנהגת חירט וילדרס, הפועל, כאמור, להטלת הגבלות חריפות על ההגירה המוסלמית להולנד.
יתרה מכך, שילוב בין החמרת האלימות והאנטישמיות שם ובשאר מדינות האזור לבין הסלמת המלחמה של רוסיה באוקראינה - מחריף את האקלים הביטחוני האירופי והעולמי. היינו, חושף את פגיעותה הרבה של אירופה, מאתגר את הסטטוס קוו והיציבות הפוליטית ביבשת ומעמיק את הקיטוב החברתי והשסעים התרבותיים־אתניים בין ובקרב המדינות השונות.
אין ספק כי אירופה בכלל והולנד בפרט נמצאות כיום בצומת מכריע והרה גורל, המחייב אותן להכיר בסיכונים הרבים הכרוכים בהתעצמות התופעה ולהעמיד את המאבק בה בראש סדר העדיפויות. כלומר, לפתח מדיניות נוקשה, פרואקטיבית ונחושה, לצד מהלכים קונקרטיים שיבלמו/ימנעו הישנותם של פשעי שנאה ואנטישמיות ויבטיחו את רווחתם וביטחונם של אזרחיה היהודים, כמו גם את ההרמוניה של החברה כולה. כל זאת, בנקודת זמן קריטית, כשהזיכרונות מהשואה והאחריות למניעתה דועכים, והעתיד השלו והדמוקרטי של אירופה - לוט בערפל.