מי שלא ראה את השמחה בימין הישראלי על ניצחונו של דונלד טראמפ – לא ראה שמחה מימיו. לו אדם זר, שזה עתה נחת בארץ, נטול כל ידע מקדים, היה נכנס השבוע למשכן הכנסת ומתהלך לאיזו רבע שעה באזורי הקואליציה - הוא היה יוצא בביטחון מלא כי משיח צדקנו כבר כאן איתנו.
במזנון הח"כים, קבוצת חברי הקואליציה חוגגת בלהט את המינויים האחרונים בכוורת של טראמפ. במסדרון המוביל לאולם המליאה שני פעילים ממועצת יש"ע עוצרים שר מהליכוד בעודו עושה את דרכו להצבעות, פורשים בפניו מפת ישראל גדולה, ומראים לו באמצעות עט באילו אזורים ביהודה ושומרון יש להחיל ריבונות ישראלית בשלב הראשון, ומה משאירים להמשך התוכנית.
אבל שיא האופוריה היה, ללא ספק, הנאום של יו"ר הציונות הדתית, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהחליט לא לחכות לכניסת המשיח האמריקאי לבית הלבן ועשה אאוטינג מפואר לתוכנית הריבונות, שעד אז נשמרה בימין בסוד ומתחת לרדאר. סמוטריץ' נכנס לחדר הסיעה בהבעת פנים של מי שזכה בפרס הראשון בלוטו, והכריז בקול מלא התרגשות: "יש היום קונצנזוס רחב בקואליציה ובאופוזיציה מכל חלקי הבית של התנגדות להקמת מדינה פלסטינית שתסכן את קיומה של מדינת ישראל. 2025 תהיה שנת הריבונות ביהודה ושומרון".
"לפני שבועיים בצלאל בכה באמצע נאומו בישיבת הסיעה. היום אנחנו בכינו באמצע נאומו בישיבת הסיעה", תיאר לי את האירוע פעיל ימין בכיר, כולו המום וזועם בו־זמנית, שעה קלה אחרי "הכרזת הריבונות" של השר סמוטריץ'.
הצהרתו הפומבית של סמוטריץ' גרמה להרמת גבות אצל רבים בימין, כולל בקרב אנשי הקואליציה. זה שבועות שהם מנהלים שיח אינטנסיבי מאוד, שהחל עוד לפני הבחירות בארה"ב, שבמוקדו - החזרתה של תוכנית הריבונות במקרה שטראמפ מנצח. על פי אחד העוסקים במלאכה (השקטה - עד שבא סמוטריץ' והפך אותה לגלויה), השיחה הראשונית עם הנשיא הנבחר כבר התקיימה.
מי שדיבר עם טראמפ על האפשרות להחזיר אל השולחן את תוכנית הריבונות הישראלית על שטחי יהודה ושומרון, תוכנית שהייתה מוכנה וכמעט יצאה לפועל בקדנציה הראשונה שלו - לא היה גורם ישראלי, אלא אחד התורמים המשמעותיים לקמפיין הבחירות של טראמפ, אוהד ישראל ידוע. לאחר השיחה קיבלו פעילי תוכנית הריבונות הישראלים מסר קצת עמום שלפיו "הנשיא הקשיב ולא שמענו ממנו 'לא'". הם העדיפו לפרש את זה כ"כן". בדיוק כמו שהעדיפו השבוע לשמוע "כן" אמריקאי לתוכניות הגרנדיוזיות שלהם בריאיון הראשון שהעניק לכלי תקשורת ישראלי, גלי צה"ל, מייק האקבי, רגע אחרי שמונה על ידי טראמפ לשגריר ארה"ב בישראל.
"האם יש סיכוי שיהודה ושומרון תסופח לישראל במהלך כהונת טראמפ?" - נשאל האקבי וענה כך: "בוודאי. כמובן, לא אני שאקבע את המדיניות אלא הנשיא טראמפ". הימין השרוי באופוריה בחר לשמוע את החלק הראשון של המשפט והתלהב. לאחר שההתלהבות הראשונית תירגע, מומלץ לשים לב דווקא לחלקו השני שבדברי השגריר האקבי.
קלף מיקוח מוכן מראש
עוד לפני בכירי ממשלו הפרו־ישראלים שבהם בחר, טראמפ עצמו הוא מנהיג בעל דעות פרו־ישראליות. מה שפחות מובא בחשבון אצל חולמי הריבונות שבימין הוא העובדה כי בתפיסה המזרח תיכונית שלו, עוד יותר מאשר הוא פרו־ישראלי, טראמפ הוא פרו־סעודי. יש לו אינטרסים נרחבים וענפים בערב הסעודית, כידוע, וכפי שהם היו קיימים והשפיעו בשנת 2020, כך בדיוק הם נותרו על כנם וצפויים להשפיע גם בשנת 2025.
במישור המזרח תיכוני דונלד טראמפ בונה תוכניות משלו, והחלת ריבונות ישראלית על שטחי יהודה ושומרון, ככל הנראה, אינה חלק מהן. טראמפ מתכוון לחזור ולקדם את ההסדר הגדול עם ערב הסעודית שבמרכזו, עם כל הכבוד לשאיפות בישראל, תעמוד ברית הגנה בין וושינגטון לריאד. טראמפ יתמקד בסוגיה האיראנית - גם שם ספק אם הוא רואה את הפרספקטיבה עין בעין איתנו. בכל אחד משני הנושאים המרכזיים האלה, סיפוח שטחים מעבר לקו הירוק לא רק שלא יתרום אלא יזיק.
אגב, גורמים שקולים יותר בימין, שפחות נסחפו מרוב אקסטזה בעקבות ניצחונו של טראמפ, כבר היום אומרים בשיחות סגורות כי הם מתכוונים ללחוץ לא על הנשיא האמריקאי - אלא על ראש הממשלה הישראלי. קמפיינים בעד הריבונות בתקשורת הימנית בשטח וגם במישור הקואליציוני כבר נשקלים ומתוכננים. במקומם של מקדמי תוכנית הריבונות הייתי מורידה את רף הציפיות גם לגבי סיכויי ההצלחה מול בנימין נתניהו. הוא בוודאי לא יתנגד בפומבי, אפילו יתבטא בעד - ובתקשורת הימנית כבר פורסמו הדלפות בשם "בכירים בליכוד" ששמעו מנתניהו עצמו כי "לאור חזרתו של טראמפ, גם החזרת נושא הריבונות על הפרק".
נהמר ונעריך כי בעיני נתניהו, הכוונה המחודשת להחיל ריבונות ישראלית על שטחי יו"ש יכולה לשמש כקלף מיקוח חזק במגעים להסדר הנורמליזציה עם הסעודים. זה הרי בדיוק מה שקרה לפני ארבע שנים, כאשר ישראל ויתרה על תוכניות הסיפוח לטובת הסכם השלום עם איחוד האמירויות. אם השיטה עבדה יפה פעם – מדוע שלא נשתמש בה שוב? וכדי שברגע האמת יהיה לנתניהו קלף מיקוח ביד, הרי צריך לייצר אותו מבעוד מועד. לתשומת ליבם של חסידי תוכנית הריבונות. לא בטוח אם באמת יש להם טראמפ, ועוד יותר לא בטוח – אם באמת יש להם נתניהו.
מחיר השלום עלה
חולמי הריבונות, ככל הנראה, טועים טעות טקטית כשהם סבורים כי יש לנצל את כהונת טראמפ כדי לקדם את הסוגיה המאוד שנויה במחלוקת. לעומת זאת, מבחינה אסטרטגית, הם בהחלט צודקים. אחרי הבחירות בארה"ב קיבלה ישראל נשיא רפובליקני ידידותי, ממשל חלומי, רוב רפובליקני בשני בתי הקונגרס, ושנתיים כדי לנסות להפיק מכל אלה תועלת מקסימלית. אם הבחירות בישראל יתקיימו במועדן – זה יקרה בסתיו 2026. בחירות האמצע בארה"ב בטוח יתקיימו בעוד שנתיים, ללא שום "אם". כלומר, עבור נתניהו וממשלתו כבר החל לפעול שעון החול למימוש התוכניות הגדולות, וכדאי להיות ממוקדים, ריאליים ולא לבזבז זמן יקר.
כאן בדיוק טמון הפרדוקס: נתניהו סוף־סוף קיבל הזדמנות פז, הזדמנות של פעם בחיים, להוציא לפועל את המהלכים הכי חשובים שלו, לעצב את מורשתו בדיוק כפי שרצה ולא כפי שיצא לו, אחרי שנתיים של כישלונות, אסונות ומלחמות. אך כאשר חושבים פרקטית ויורדים לפרטים, מתבהרת תמונה שרחוקה מלהיות אידיאלית.
שני נושאים מרכזיים מסתמנים ככאלה שבהם נתניהו יבקש להתמקד: הסדר שלום עם ערב הסעודית וסיכול תוכנית הגרעין של איראן. לטובת התוכנית הראשונה הוא, כאמור, יהיה מוכן למכור לימין את אשליית הריבונות כדי "לוותר" עליה. הבעיה היא כי הצדדים צפויים לחזור למשא ומתן על ההסדר האזורי שהוקפא ב־7 באוקטובר 2023, כאשר המלחמה שינתה משמעותית את פני המציאות, ואי אפשר פשוט להוציא את המו"מ מהקפאה עמוקה ולהמשיך מאותה הנקודה שבה עצרנו.
צדק יחיא סינוואר, האדריכל המחוסל של טבח 7 באוקטובר, כשהעריך שפעולתו תפגע בתוכניות השלום בין ישראל לסעודיה. המלחמה בעזה אכן החזירה את הנושא הפלסטיני למרכז הבמה והעלתה את רף הדרישות בעולם הערבי, כולל בסעודיה, ואיתו – את מחיר השלום האפשרי.
היום לנתניהו יהיה קשה למכור לסעודים אמירה עמומה, ללא התחייבויות על חזרה למשא ומתן בסוגיה הפלסטינית. כמו כן, לגמרי לא בטוח שנתניהו יצליח להעביר את הסכם השלום בקבינט המדיני־ביטחוני, כאשר היום יושבים בו לפחות ארבעה שרים בעלי זכות הצבעה, שצמד המילים "מדינה פלסטינית" גורם להם להתקף אלרגיה קשה. גם טראמפ עלול להיתקל בקשיים דומים אצלו בבית הנבחרים, אם וכאשר ההסכם יבשיל ויגיע לשלבי האישורים. הרוב הרפובליקני אומנם יהיה בעד, מה שאי אפשר לקבוע לגבי המיעוט הדמוקרטי. על פי החוק בארה"ב, ברית הגנה עם מדינה זרה זקוקה לתמיכתם של שני שלישים מחברי בית הנבחרים.
גם הסוגיה האיראנית מעלה לא מעט שאלות בנוגע לדרך שבה יבחר הנשיא החדש. אומנם הלך הרוח בכוורת המדינית והביטחונית שלו מיליטנטי מאוד כלפי איראן, אך לאו דווקא ניתן ללמוד מכך כי ישראל תקבל אור ירוק ויד תומכת אם תחליט לתקוף את מתקני הגרעין האיראני. טראמפ התבטא יותר מפעם אחת כי מבחינתו שישראל תעשה את מה שהיא רואה לנכון. מה שלא אומר כי ארה"ב תהיה שם איתנו בפעולה צבאית אקטיבית.
מעבר לשיקולים ביטחוניים ידועים, יש לטראמפ חשבון אישי פתוח עם איראן, המדינה שניסתה לחסל אותו. לצד זאת, טראמפ טוען כי הוא בא כדי לסיים מלחמות ולא כדי להתחיל אותן. ייתכן שהקו שיעדיף הנשיא האמריקאי החדש יהיה דווקא הקו הדיפלומטי ולא הצבאי. אם כך יקרה, עדיף לישראל להתמקד בחצי הכוס המלאה ולעשות מאמץ מקסימלי כדי שטראמפ ואנשיו יפעילו על איראן את מלוא הלחץ וישיגו הסכם גרעין הכי קשוח עבור איראן, כלומר – הכי טוב מבחינתנו.