יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, ישב בראש השולחן כחתן בליל כלולותיו. לבקשתו, ובהתראה של כמה ימים בלבד מראש, נחתו בבירתו עשרות מנהיגים לוועידת משותפת. הפסגה הערבית־אסלאמית שלא מן המניין, כך היא נקראה, התכנסה ביום שני בריאד כדי לדון בהשלכות המלחמה בעזה ובלבנון. כמעט כולם התייצבו, בהם נשיא טורקיה ארדואן, בשאר אסד הבלתי אהוד ואפילו נציג איראני – מוחמד רזא עארף, סגן ראשון לנשיא.
אף שרבים מהם נשאו נאומים, ולבסוף התקבלה החלטה פה אחד, היה זה מופע מרשים של איש אחד. לא במקרה, הוא גם המנהיג הצעיר באולם. מוחמד בן סלמאן נאם שלוש דקות בלבד ודחס לתוכן כתב אשמה חריף כלפי ישראל. הוא כינה את המלחמה בעזה "תוקפנות נפשעת" ואמר: "הממלכה חוזרת ומגנה את רצח העם שמבצעת ישראל באחים הפלסטינים. 150 אלף נהרגו, נפצעו או נעדרים, רבים מהם נשים וילדים".
יורש העצר הוסיף ותקף את הסנקציות של ישראל נגד אונר"א וקרא לעצור את המלחמה. מן הקהילה הבינלאומית הוא ביקש ללחוץ על ישראל כדי שתחדל להפר את ריבונותה של איראן במתקפותיה בשטחה. אין זו טעות: בן סלמאן ביקש להגן על איראן.
"אנחנו דורשים לסיים את הכיבוש הישראלי הבלתי חוקי באדמות הפלסטיניות", הוא הכריז, "חשוב להשקיע מאמץ משותף להקים מדינה פלסטינית בגבולות 67', שבירתה מזרח ירושלים".
אין אלה מסרים חדשים. יורש העצר הסעודי כבר הדגיש בשנה האחרונה כי הוא מצפה מישראל לנוע לפתרון שתי המדינות. חשיבותם של דבריו היא באריזתם. הטון היה חריף מאי פעם, הפורום נכבד ומחייב, וכמובן העיתוי. בן סלמאן כינס את הפסגה עבור דונלד טראמפ ומיד לאחר ניצחונו.
קיימת נטייה אצלנו, הישראלים, לראות בהצהרות הללו מופע זוהר של מס שפתיים. מאחורי הקלעים, וברגע האמת, הם הרי ימכרו את הפלסטינים. בשנה האחרונה אף ראינו כיצד סעודיה מתייצבת לצד ישראל ומושיטה לה יד מרחוק.
התקשורת הסעודית בערבית נרתמה בהתמדה כדי לפרסם מידע חם שקיבלה מישראל על בכירים שבהם התנקשו מטוסי צה"ל, הטיחה במאמרים פובליציסטיים רפש בפרצופה של חיזבאללה, והתעקשה להותיר תמיד את השאלות הקשות תמיד באוויר, כדי שלא יישכחו: היכן נסראללה ומה עלה בגורלו? מדוע חיזבאללה התעכבו במינוי מחליף לו? וכמובן, מהי זהות המחוסל התורן ומה תוארו?
כך בעשרות מקרים בזה אחר זה, כמעט על בסיס יומיומי. ערוצי החדשות שלהם, האתרים והעיתונות הכתובה מובילים את הסיקור בעולם הערבי, ועל כן ההתגייסות הזאת הייתה מבצע תודעתי רב־משמעות, שסייע מאוד לישראל ופגע בחיזבאללה והשפיל אותה.
מבחינה צבאית, סעודיה היא חלק מן הקואליציה האמריקאית במזרח התיכון, ואפשר להניח כי הייתה שותפה גם להגנה על שמי ישראל מפני מתקפות החות'ים או המיליציות השיעיות בעיראק. כך לפחות בשני הלילות של תקיפה איראנית, אבל הדעת נותנת כי תרמו הרבה יותר מכך.
זה לא חיזור
לפני שלושה שבועות כתבתי כאן באריכות על התייצבותה התקשורתית של סעודיה לצד מערכת הביטחון בישראל. היא איננה מובנת מאליה. בהיקפה ובעוצמתה היומימיומיים, ההתמסרות היוותה חידוש מפתיע. אבל המדיניות הזו איננה נובעת מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. סעודיה סוגרת חשבונות עם איראן והארגונים תחת חסותה. אלה מדממים ונאבקים על חייהם תחת מכבש המלחמה הישראלי, והיא, צופה מהצד ומגישה את נקמתה קרה.
כזוהי גם תרומתה הצבאית. המחוות הללו מצידו של ארמון המלוכה עשויות לשמש בסיס טוב להתקרבות לישראל, אם תבוא בשנים הקרובות. אבל הן לא נועדו לשדר חיזור או חיבה, להפך. סעודיה השתמשה בזרועו הארוכה של צה"ל לצרכיה. אומנם היא תופסת את ישראל כידידה עתידית, אבל בינתיים – כמכשיר בשירות צרכיה האסטרטגיים.
אכן שולב בדברי הנסיך מס שפתיים – אך כלפי האיראנים, אורחיו. בנוגע לעניין הפלסטיני, מוטב אם ניקח אותו ברצינות. ביום שני בריאד שיגר יורש העצר את מסריו לוושינגטון, אבל גם לנתניהו. לממשלת ישראל הוא ביקש לומר כי אם ברצותה יחסים רשמיים עם ארמונו, היא תידרש לשלם מחיר. המחיר יהיה במטבע פלסטיני. את ההתחייבות הזו, לתמוך בשאיפתם של הפלסטינים למדינה עצמאית, השמיע בן סלמאן לעיני העולם כולו, כאשר באולם נוכח אבו מאזן, הנציג הרשמי של העם הפלסטיני.
מוחמד בן סלמאן הוא כיום המנהיג היציב במזרח התיכון, ועל כן הוא חופשי לעשות ככל העולה על רוחו בעניין הפלסטינים. גם לנעוץ סכין בגבם, אם רק ירצה. אבל מדוע לתת לישראל מתנות חינם, כפי שעשו איחוד האמירויות ובחריין, אם אפשר לגבות ממנה מחיר בעזרתו האדיבה של הנשיא האמריקאי החדש.
מלכי סעודיה מתהדרים בתואר המרשים "משרתם של שני המקומות הקדושים", הלא הם מכה ומדינה. כיצד יתהדר בתואר הזה, אם הפקיר את המקום השלישי, אל־אקצא, לידי היהודים. נכון שסעודיה היא תומכת נלהבת בכל יוזמה שתחליש את המחנה האיראני, גם המלחמה של ישראל בעזה ובלבנון. והיא אכן עודדה את ישראל מן היציע. אבל מה לזה ולוויתורים בעניין הפלסטיני.
לטראמפ ביקש נסיך הכתר לומר בנאומו כי למרות הידידות החמה ביניהם, פלסטין אינה סוגיה שולית ולא ניתן יהיה לפתור את בעייתה במחי יד, כפי שניסה לעשות בכהונתו הקודמת. חוץ מזה, יש למלחמה הזו השפעה מסוכנת על מדינות האזור. חלקן, מצרים וירדן למשל, הפסידו מיליארדים באובדן הכנסות בתיירות, בשוק התעסוקה ובנתיבי השיט. מילא אם היו אופקים למלחמה הזו, או תאריך סיום ולו משוער.
החודשים הקרובים יהיו משמעותיים לעתידו של האזור וגם לעיצוב יחסינו העתידיים עם הפלסטינים. עיקרם בשתי החלטות של ממשל טראמפ, שהן למעשה אחת. מה בכוונתו לעשות בעניין הפלסטיני, ואת מי הוא יקרב אל לבו יותר – את ממשלת ישראל או את ארמון המלוכה הסעודי. בכל התפתחות שתהיה בערוץ הזה, עשויה ריאד לתפוס תפקיד מרכזי.