בכל הפגנה יש אלימות משטרתית, כפי שבן גביר אוהב | רון קופמן

איך הוא שר? פיתהמר המגלומן הקטן חושב על עצמו בגדול, מקיף את עצמו בערימת חנפנים שמחריבה את המשטרה והופכת אותה למנגנון פוליטי רקוב - וכמו בכל דבר, כולם מצפים שאמריק'ע תעשה את העבודה. ואני ממתין לכלומניקים שיחליפו את נתניהו כשיעלה לעדות במשפטו, זה יהיה מצחיק.

שנה ועוד חודש חלפו מ־7 באוקטובר, 101 חטופים עדיין בעזה, ואף אחד לא מתרגש. מילא גועליציית האפסים שוויתרה עליהם, אבל גם בציבור הם כבר לא במרכז השיח. יותר מדי אנשים מגדירים את החטופים כמתים, או אולי הם רוצים שיוכח כבר שמתים, ואז אפשר יהיה להתפנות לדבר האמיתי שהוא במרכז הציונות: ההתיישבות ברצועת עזה. כולל כמובן שכונת מעלה רחב המענגת בתרי זוזים, שבה כבר דרשתי לקבל דירת סטודיו עם הפנים לים.

זה מטריף לצפות במשפחות החטופים, שהמציאות הישראלית מתעללת בהם מדי יום. אפס הקשבה, אפס הכלה, אלימות פיזית וגופנית כלפיהן. העיקר מספרים לי על התוירה ועל פדיון שבויים, שזו מצווה. אבל כל הקטע של האמונה הוא בחירה מבין המצוות. מנסים להבין מה אלוהים אוהב. נכון לעכשיו, נראה שהוא לא אוהב את החטופים, המתים והחיים.

נסו לדמיין תמונה של ארונות החטופים, אלה שגורמי מודיעין כבר בטוחים שהם נרצחו, בטקס שמירי "המחוננת" תפיק בשבילם. כל גועליציית האפסים – כל החברים בה – שלא מצאו זמן ב־14 חודשים לבקר ביישובי העוטף, יגיעו בחליפות שחורות לפי הפרוטוקול. אבי האומה ינאם בפאתוס, יגיד שהם אחים שלו, שהוא יודע מה זה שבי כי הוא עבר שבוע כזה ביחידה, שהוא ואם האומה נורא עצובים, אבל הם ממליצים למשפחות ללכת לטיפול. הילד"ז יצייץ מהגלות במיאמי ציוץ דוחה שיטיל דופי בקורבנות, אולי הוא יאשים אותם בבגידה, זה כבר בנוהל אצלו.

אבי האומה עסוק, כרגיל, רק בעצמו. עכשיו הוא טרוד בעדותו בפתיחת פרשת ההגנה במשפטיו. הוא התבקש להתייצב בבית המשפט ב־2 בדצמבר. הוא טוען שהוא נורא עסוק בניהול המלחמה. האמת, יש בזה משהו, כי גם הוא לא סומך על ישראל כ"ץ, שלומד עכשיו ביטחון בהתכתבות, ועד פתיחת דצמבר לא יידע מי נגד מי, למה וכמה, ואיך ממשיכים מכאן.

המומחים למשפט טוענים שקיימת אפשרות שלפיה אבי האומה ייאלץ לצאת לנבצרות שלוש פעמים בשבוע, כל פעם לכמה שעות. הלוואי וזה יקרה, כי יהיה לנו כיף גדול כאשר ממלאי מקומו ינהלו את המדינ'ע במקומו. מירי "המחוננת" צריכה להיות ראשונה, היא נורא מוכשרת. מאי גולן לא מוכשרת לכלום ושום דבר, אבל היא נורא שאפתנית.

זה חשוב לג'וב, גם אם הוא זמני. דודי אמסלם? מה קרה לכם, הוא חיוני לג'וב, בתנאי שאין לו איזה ספא לפוש בו באותו יום, לארח את החברים וכאלה. גם שלמה קרעי, קבוק תורני איכותי, צריך לקבל צ'אנס בתפקיד. שלוש שעות כמ"מ זה מספיק זמן להורות לטייסי חיל האוויר לחזור מהחופשה בעזאזל. שנה וחצי גלות בעזאזל, זה לא מספיק? אין מצב שהוא מחזיר אותם?.

לפי הערכות של גורמים זרים, עדותו של אבי האומה תימשך שלושה חודשים, זה עניין של 36 ממלאי מקום. זה יהיה סטנד־אפ עם הכלומניקים האלה, שעדיין - כמו אבי האומה - לא קיבלו אחריות על 7 באוקטובר. זה יהיה שוס, כל העולם יצפה בהשתוממות בסטארט־אפ היהודי הייחודי. קשה לי הציפייה וההמתנה.

הצפייה בתחקיר "המקור", שחשף את התנהלותו התקשורתית של פיתהמר בן גביר, גילתה לציבור נתון אחד ברור: הוא אינו כשיר לתפקיד שר בכלל, ולתפקיד שר לביטחון פנים בפרט. מדובר במגלומן קטן, שחושב על עצמו בגדול, אבל רק על עצמו, מתערב בנושאים שאין לו מושג בהם – בניגוד לחוק – ומקיף את עצמו בערימת חנפנים רקובה, שמחריבה את משטרת ישראל והופכת אותה למנגנון פוליטי רקוב, שלא ניתן לשיקום.

בכתריאליבק'ה קשה להגביל את בן גביר, אז כמו בכל תחום במדינ'ע, מצפים שאמריק'ע תעשה את העבודה. משרד החוץ האמריקאי בוחן הטלת סנקציות על פיתהמר, נדרשת רק חתימה וחותמת של מזכיר המדינה, אנתוני בלינקן, כדי שגורמים אמריקאיים לא יעבירו כספים לארגונים שבהם הוא מעורב. אם זה באמת יקרה, לפחות תהיה לנו אתנחתא קומית, כשהליצן שמתחפש לביטחוניסט יהיה מנוטר על ידי הממשל האמריקאי. אולי דונלד, הנכד של פרד הגרמני, יחון אותו עם כניסתו לבית הלבן, ואולי לא.

המינוי הבכיר של פיתהמר, מפכ"ל המשטרה דני לוי, הוא בדיחה עצובה. השתדלן הפוליטי הזה הגיע לוועדה לביטחון פנים באגם הדרעק והצהיר: "אנחנו בירידה באירועי הרצח והירי. אני מבהיר, נתוני הפשיעה במצב מצוין לעומת מה שהיה. אני לא ממציא, הכל מדעי. אני נותן נתונים מדעיים שמשטרת ישראל מפרסמת מעת לעת".

אז מתברר ש"המדען" לא יודע לספק נתוני אמת, ומקשקש כמו מאכער שגרתי, כמו אחד שהתחפש ליעקב ברדוגו וינון מגל. הכרוניקה של רצח בחברה הערבית היא 244 קורבנות ב־2023. בשנה הנוכחית הנתון מתקרב ל־210 קורבנות, ויש לנו עוד 45 ימים לספור גופות. נכון שהמאכער לוי עוד לא השלים שלושה חודשים בתפקיד, אבל תוצאות המאבק של המשטרה בארגוני פשע ערביים, ברצח על בסיס נקמה בחמולות ופשע מאורגן בכלל במדינה – מצביעות על תבוסה גורפת.

ההצלחה היחידה של המשטרה של בן גביר, שהוא המפכ"ל בפועל, ושל סנג'רו רנ"צ דני לוי, היא המאבק במפגינים. בכל הפגנה יש אלימות משטרתית, כפי שבן גביר אוהב. ההיתכנות של המשטרה למנוע סגירת צירי תנועה היא האפס המוחלט. עם כל האמצעים המודיעיניים שיש לכוח ואגנר של בן גביר, אפשר לצפות שלוחמי הכוח יגיעו לזירות לפני הירידה לאיילון – ולא כאשר יש מאות ואלפי מפגינים על הנתיב.

מצד שני איך אפשר יהיה להרביץ למפגינים, אם תהיה פעולת מנע? אז מאפשרים להם לחסום נתיב תנועה, ואז הכל מותר, יאללה ג'מעה, לפרק. זו התוצאה של מינוי מפכ"ל, שבשלוש שנים עשה את הדרך מדרגת תנ"צ לדרגת רנ"צ. אפס ניסיון, אבל בפוליטיקה דרעק, הוא עשר.

במצב המדינ'ע אין אופק ברור, זולת גחמות פוליטיות רקובות של 38 חברים בגועליציית האפסים. כל מה שמעניין אותם זה האגו שלהם, התוצאות בהתאם, הם חסרי מושג בתחום שנתן להם אבי האומה. הקטע הקומי במציאות הזו הוא שגם אבי האומה יודע שאין להם מושג, אבל הוא מבסוט מההצגה. אספתי בשבילכם קצת אירועים שגובלים בטמטום, אבל זה מה שיש. תבלולו.

מירי "המחוננת" וסמוצ'קנע גרנד־מייזר מצאו בקופת המדינ'ע סכום של 12 מיליון שקל כדי לשדרג את הנגישות לקבר רחל. גם אני וגם הם לא יודעים אם רחל באמת קבורה שם, אבל חשוב לשדרג נגישות. החליטו על 12 מיליון, נהיה מבסוטים חלאס, אם הנגישות תסתיים ב־20 מיליון שקל, כי כסף ציבורי זה פארש. מותר לשחק בו. זה אלוהים שלהם אישר מדאורייתא.

פיתהמר בן גביר מייבב על כך שבית המשפט העליון ידון בעתירה לבטל כ־12 אלף רישיונות להחזקת נשק שחולקו בניגוד לקריטריון שנקבע. לא היו ראיונות אישיים, חלק מהרישיונות חולקו באגם הדרעק על ידי פעילות פוליטיות, שבדקו רק אם למבקש/ת יש מספר זיהוי כדי לאפשר לו להחזיק אקדח. גם אם הוא לוקה בפרקינסון, אף אחד לא יודע. נדע כאשר הוא יידרש להפעיל את הנשק. אף אחד ממבקשי הרישיון לא נדרש לעבור קורס ירי מעשי – הכשרה באמצעות ירי של אלף כדורים במטווח מטרות מיוחד. ביקשת, קיבלת.

הילד"ז הגולה מאונס, שחי בק"ק מיאמי, צייץ השבוע לאומה שמממנת את ביטחונו: "עד לפני שבועיים, הייתי משוכנע ש־90% שהייתה בגידה, היום אני משוכנע ב־200%...". יופי. אני משוכנע כבר הרבה שנים שמדובר בטפיל, אבל הפיחדון שלו ממערכת הביטחון לא מונע ממנו להיות מאובטח בידי היחידה לאבטחת אישים במיאמי, ובטיוליו באמריקע ומחוצה לה. אולי, בגלל השכנוע העצמי, הוא יוותר על השב"כ וישכור חברת אבטחה פרטית?.

חיים כץ, חבר בגועליציית האפסים, מקשקש במליאה על גיוס חניוקים לשירות צבאי: "אנחנו לא רוצים אותם שם בכלל. עזוב פוליטיקה, לא רוצים אותם, אני לא רוצה אותם", כך דיבר הקבוק. גם אני לא רוצה אותם בשום מקום, זולת הגיטאות שהם בוחרים לחיות בהם. אבל מה האלטרנטיבה? אין כזו, זולת שיגור רונית כ"ץ, רעייתו של שר הביטחון, מומחית בתחום גיוס עובדים זרים, למסעות גיוס עובדים זרים מכל העוילם־גוילם, שיסכימו להיות לוחמים. תראו איזה יופי עשו את זה ברוסיה, שגייסו עשרת אלפים חיילים צפון קוריאנים למלחמה באוקראינה. אז מה אתה אומר, חיימק'ה? נלך על זה?.

חבל שלדייר אגם הדרעק, דוד ביטן, אין הסבלנות למשפחות של החטופים בעזה, כמו הסבלנות שהייתה לו לספור שטרות של כסף, פעולה שעליה הוא עומד לדין, באשמת שוחד. אחרי ה"תקצרי" לפני כמה שבועות, השבוע הודיע יו"ר ועדת הכלכלה לאישה אחרת, קרובה של מיכל היימן ז"ל: "את חוזרת על עצמך". כאשר סירבה להפסיק לדבר, הוא דרש להוציאה מהאולם.

זה מה שביטן יודע, "העם" בחר בו. אבל מדוע משפחות החטופים מתעקשות להופיע בפני ועדת הכלכלה בראשותו? בשביל מה להתייחס אליו בכלל? הבנאדם הרי כלום ושום דבר, זולת נאשם בשוחד לכאורה. על מה ההתעקשות? עזבו אותו, הוא נהנה להתעלל במשפחות, אל תיתנו לו את ההזדמנות.

ח"כ אורית "הנזל וגרטל" סטרוק צורפה השבוע כמשקיפה בקיבינימט של הביטחון. הקטע של משקיפים זה פינוק של אבי האומה לנתיניו. אם תתנהג/י יפה, תוכל/י להיות חלק מהמשקיפים. נוכחותה מיותרת לכל דבר ועניין, אבל בצבר הכסילים והכסילות שיש בקיבינימט של הביטחון, כל קבוק יכול להיות נוכח/ת.

אגב, אהבתי את הריאיון של "הנזל וגרטל" באולפן וויינט. היא לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, כי לתפיסתה גם שופטי העליון הם חלק מהמחדל. אז מי כן יכהן בוועדה? אולי אלוהים של "הנזל וגרטל". אלוהים שלה, רק שלה, כמובן. באמת שהגיע הזמן שבקיבינימט של הביטחון יבקש אבי האומה – שהוא אדם מאמין ואמין, כידוע לכולם – מכל הנוכחים בישיבה, להציע איזה אלוהים משלו, רחום וחנון, כדי שיכהן בוועדת החקירה. לפי התוצאות, יחליטו אם האומה וילד"ז האומה מי האלוהים שמתאים, ויורו לאבי האומה למנות אותו מיד.

יש נסיגה משמעותית בגיוס חיילי המילואים. בצה"ל מעריכים שהנתון עלול להגיע ל־25% מלוחמי המילואים באופן גורף, עד סוף השנה האזרחית. סטודנטים, עצמאים שעלולים להפסיד את מקור פרנסתם, אלה שהתעייפו מהפוליטיקה דרעק עם החניוקים, ועוד הרבה שלא מוכנים לשרת ארבעה חודשים במילואים בשנה הבאה, משנים את הסד"כ של היחידות השונות. הנזק שנגרם למשפחות המילואימניקים הוא בלתי הפיך.

גם המענקים והתמריצים בסימן שאלה לשנת 2025, כי צריך געלט־קוידש לחניוקים ולשיפוץ הגישה לקבר רחל ועוד מקומות קדושים. חוק מילואים שיבטיח זכויות ללוחמים עדיין לא נחקק, כי יש דברים בוערים יותר כמו מעונות ודיור למשתכן לחניוקים שאינם מוכנים להתגייס, 60 אלף בכל שנה, כמות שמהווה כ־25% מהמועמדים לשירות ביטחון בצה"ל, רק בין הגברים. על נשים דתיות וחרדיות אין מה לדבר בכלל. זה המצב לאשורו, בציבור גדול שאיבד את האמון בשלטון.

ניסים ואטורי, שמשוכנע שהוא נזר הבריאה, בריאיון לקול ברמה על מעצר החשודים בגניבת מסמכים חסויים בהנחיית לשכת ראש הממשלה - לכאורה כמובן: "זה ניסיון הפיכה במטרה להפיל את נתניהו. יש אנשים במערכת הביטחון שמותר להם להדליף. יש כאן ניסיון להפיכה משטרית – זה מגיע בעיקר ממערכת הביטחון, בעיקר משב"כ. לראש השב"כ יש שאיפות פוליטיות".

ואטורי, הוא סיו"ר אגם הדרעק וחבר ועדת חוץ וביטחון. הוא נחשף למידע חסוי ורגיש, אבל מאחר שאני משוכנע שהוא כסיל שימושי, אני חרד מהמציאות הזו. אם יש לו מידע על שאיפות פוליטיות של הרשב"כ, שיפרסם את המידע לציבור. אבל להפיל תיק על אדם, כל אדם, משום שיש לוואטורי חסינות פוליטית מהעמדה לדין – זה פשע כשלעצמו.

דודי אמסלם, חבר בכיר בגועליציית האפסים, בריאיון לכאן רשת ב': "האישה הכי מסוכנת במדינה זו היועמ"ש. היא מתירה את דמו של ראש הממשלה. אם מישהו יפגע בו – יש לה חלק נכבד בזה". מאחר שמדובר בקבוק, אפנה אליו בשפה הקבוקית: האמירה שלך על היועמ"ש, לא מסכנת אותה? אם יקרה לה משהו, אתה תיקח אחריות על שידול לפגיעה בנושאת משרה? או שאין לך בעיה שמישהו יבזבז אותה, כי היא מפריעה לך, כנציגת החוק, לנהל את משרדים ממשלתיים איך שבא לך בראש?.

אני מקווה שהבנת, אני מאמש־מאמש לא משוכנע בזה. אגב, ההתייחסות שלך באותו ריאיון למזכ"צ לשעבר של אבי האומה, אלוף אבי גיל: "הוא מעולם לא עשה עליי רושם", מעלה את השאלה החשובה, מה אתה מבין בתחום? אגב, בתחום ההתרשמות, אני מתרשם שאתה כסיל שימושי, רק כי אני עדין.

"וושינגטון פוסט": "יותר אמריקאים יהודים מבקשים לעלות לישראל. מאז 7 באוקטובר 2023, יותר מ־11,700 אמריקאים ביקשו להגר לישראל, כפול מהשנה הקודמת". בשביל מה בדיוק אנחנו צריכים אותם? יש מספיק כסף בקופה הציבורית לאלה שנולדו כאן, אז אפשר לפזר על עולים? את בעיית סל התרופות כבר פתרנו? 650 מיליון לסל תרופות לשנת 2025 זה מספיק לאוכלוסייה של עשרה מיליון תושבים? המומחים טוענים שהסכום המינימלי הוא מיליארד שקל, אז מדוע להשקיע בסל קליטה לעולים חדשים? אין תקציב לבריאות, יש תקציב לקבר של רחל. אבל דחילק, למה לייבא לכאן עוד אנשים, בלי לדעת כמה מהם עתידים להתגייס לצה"ל כלוחמים, וכמה הם חניוקים שיעיקו על הקופה הציבורית.

כאילו לא מספיקות לנו חזיתות, ניר ברקת, חבר בגועליציית האפסים, מצא לנו עוד חזית. "קטאר אף פעם לא הייתה מתווכת, היא הסנגורית של חמאס. היא מממנת ומגינה על ארגון טרור, היא שותפה של איראן. סוף־סוף רואים זאב שהתחפש לכבש. כעת לאחר בחירתו של טראמפ, זו הזדמנות לפעול נגד קטאר בעוצמה".

מה שאני אוהב אצל קבוקים כמו ברקת, זו אמנזיה חריפה שתקפה אותו ב־14 החודשים האחרונים. גם אבי האומה היה סנגור של חמאס, גם הוא מסית נגד חלק מהעם היהודי, גם אבי האומה התיר לקטארים להעביר מיליארדים לחמאס, אבל הוא לא התחפש לכלום – תמיד ידענו מי הוא ומה הוא.

אגב, אדון ברקת, מה קורה עם לקיחת אחריות על 7 באוקטובר? שקלת/ם את האפשרות הצנועה הזו? או שאתה עדיין משוכנע שהשמאל־מרגלו־פלסטינו בגד במדינה ודרש מחמאס לבצע את הטבח? הייתי מזכיר לך שגם אוויל מחריש חכם ייחשב, אבל אני אוהב את הכסילות שלך, היא דלק לשרידות כאן.

נ.ב.

עופר ענבר, דתי־לאומי בן 43, אב לשלושה ילדים, הוא יועץ אסטרטגי שהיה מעורב בקמפיינים מסחריים ופוליטיים בארץ ובעולם. שירות המילואים שלו כצנחן בחטיבה 55 בעזה ובלבנון החריב את העסק שלו. כל האליטה של הציונות הדתית, העסקית והפוליטית, הודיעה לו שאין באפשרותה לעבוד איתו, בגלל שירות המילואים.

כן, כן, כל אלה של א־ח־ד־ו־ת, אחים אנחנו, ביחד ננצח, נתנו לו ברקס, ככה פשוט. מאז שנודע לי על מצבו, אני משתדל לסייע לו ככל שניתן, כדי לארגן לו עבודה. הוא לא מסכן, אבל כואב לו, נורא כואב.

אתמול הוא שלח לי פוסט שכתב. "אתחיל מהסוף. חבריי ואני נזנחנו. פשוט נזרקנו מתחת לגלגלי הבירוקרטיה. נלחמנו בקרב, שרדנו בשטח אויב, אבל לא האמנו שנצטרך לשרוד ולצאת למלחמה על המקום שבשבילו איבדנו חברים, סיכנו חיים, עבודה משפחה וילדים.

"כבר שנה שהמדים החליפו את הבגדים שלבשנו לעבודה. כבר שנה וחודש שאנחנו המילואימניקים שכחנו איך זה לטייל עם האישה והילדים, בלי להיות עם וסט וקסדה על הראש.

כבר יותר משנה שאנחנו בתוך הבוץ העזתי וחודשים בתוך היערות בצפון. כמעט בלי שינה, גוף דרוך שמחכה להרוג את המחבל הבא, שנה שאיבדנו הכל. וכשסוף־סוף חוזרים, קשה לחזור לעניינים. הראש עובד לאט יותר (אבל עובד...), המחשבות על חייל שמת לך ביד, על הפצועים שפינית בלחימה, ועל הרגע שבו כמעט ואתה היית בין אלה שנושמים את נשימתם האחרונה.

"ואז, כשאתה בבית, נופל הבום על כולם. חבר גילה שהביטוח הלאומי מעקל את כל שכרו מהצבא, כי העסק שלו בצרות. חבר אחר שמע שהביאו לו מחליף בעבודה, ורק מחכים לסיום חודשי התעסוקה המוגדרים בחוק, כדי להודיע לו שהוא מפוטר. חבר אחר מספר שגילה שהוא אינו זכאי לשום מענק מהמדינה, כי כספים שנכנסו לחשבונו הם על פרויקטים שביצע לפני המלחמה.

"אז כמו בקרבות, הבום הופך למטחים. שום גורם שלטוני לא מוכן לשמור על המילואימניקים מפני חוסר ההבנה וההכלה. האישה צריכה להילחם על הבית, אבל עכשיו צריכה להילחם על העסק של בעלה שנקלע לחובות, כי הלקוחות נטשו. כן, זה אותו מילואימניק שפינה פצוע, כאשר הלקוחות החליטו לנטוש אותו. סטודנט איבד שנת לימודים, כי המרצים סירבו לאשר לו את הקורסים, כי רוב השנה הוא ישן על רצפה בעזה. כן, נזרקנו לפח של ההיסטוריה.

"אל תעריכו אותנו במילים, תתרגמו למעשים. עצרו את הטירוף של גופים ממשלתיים, שגובים חובות של מילואימניקים. תנו מענקים אמיתיים לפי קריטריון אחד: נלחמת, קיבלת יותר."לסיום, שיהיה ברור. גם אם לא תיתנו, נגיע למילואים. אבל בחיאת, תתאמצו בשבילנו, תראו לנו שאנחנו באמת גיבורים".

אז זה הסיפור, כל תוספת של מילה מיותרת. אני מאוד מקווה שכל המאכערים של אבי האומה: ברדוגו, מגל, ע.סגל, א.סג"ל, ריקלין – שמקשקשים כל הזמן על גבורה והקרבה של מילואימניקים – יתחילו ללחוץ את דיירי אגם הדרעק לדאוג לציבור הזה, כי מגיע להם