ישראל צריכה לקבוע לוח זמנים באשר להגעה להסדרה בלבנון. נכון שלהסכם צריכים שני צדדים ולא הכל תלוי בצד הישראלי, אבל ישראל יכולה להכתיב את עוצמת וקצב האש.
השבוע החולף בלחימה בחזית הצפון קיבל מפנה. ההערכה היא שככל שהמו"מ להסדרה בגבול הלבנון מתקדם, כך כל צד מנסה ליצור תמונת ניצחון או אי-כישלון, ומנגד כל צד מנסה להגביר את הלחץ על הצד השני. כפי שנכתב אתמול, חיזבאללה מצדו מנסה לרכז מאמץ של ירי מסיבי לאזורים כמו הקריות והגליל המערבי.
מנגד, חיל האוויר הישראלי פועל בשעות היום ותוקף בלב הדאחיה בביירות, תוך שהוא מקריס בניינים רבי קומות - דבר שמציג סוג של תמונת ניצחון לישראל. רק בסוף השבוע (שישי ושבת) תקף חיל האוויר בשישה סבבי תקיפות בדאחיה, ובמקביל גם תקף בצור, צידון ונבטיה.
חיזבאללה נמצא במצב שהוא דחוק לאחור. יש לו 2,250 הרוגים מתחילת התמרון לפני 50 ימים. את קו ההגנה שלו צה"ל השמיד ופירק. רוב מערך הפיקוד שלו חוסל ומערכי הלוגיסטיקה שלו נפגעו. אבל חיזבאללה עדיין חי, נושם ויורה. אתמול הוא ירה מעל שבעים רקטות לקריות, נהריה, עכו והגליל העליון.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אמנם הרקטות לטווח קצר מתקשות לעבור כעת את קו קריית ים במערב ואת קריית אתא במזרח. זאת בשל העובדה כי כוחות אוגדה 36 מתמרנים למרחק של בין ארבעה לשבעה ק"מ בעומק לבנון. הרקטות קצרות הטווח של חיזבאללה, שהן עמוד השדרה המרכזי שלו שעדיין מתפקד, מגיעות לקצה יכולתן כאשר הטווח המקסימלי הוא הגעה למפרץ חיפה.
התחזיות הפסימיות ערב המלחמה דיברו על תרחיש של ירי בממוצע של 70 רקטות שיפגעו בעיר חיפה בכל שעה בכל יום לחימה. בפועל, חיזבאללה מצליח בקושי לירות 90 עד מאה רקטות בכל יום לחימה לכלל המרחבים, ונראה כי המספרים אף יורדים. גם בדיוק הוא בבעיה וכאמור כבר מתקשה לכוון גם לעיר חיפה.
במקביל מנסה חיזבאללה, בהמשך למאמץ של הימים האחרונים, לשגר כטב"מים לכיוון ישראל. גם כאן מבין חיזבאללה כי לכלי הנשק הזה מידת הנזק שהוא יכול לגרום היא מוגבלת נקודתית, אבל האפקט של הפחד שהוא יוצר במהלך המרדף אחריו הוא בגדר מכפיל נזק משמעותי. כך ביום חמישי האחרון, קרוב למיליון אזרחים מנהריה דרך עכו, ערי הקריות, חיפה וכפרי הדרוזים בכרמל נדרשו לתפוס מחסה במרחב מוגן בשל כטב"מ שחדר לישראל ולבסוף פגע בבסיס אליקים וגרם לפציעת שני חיילים.
חיזבאללה עושה מאמצים לשמר את הכוחות שעוד שרדו את הלחימה, בדגש על מערכי כוחות רדואן וכוחות נוספים. חיזבאללה רואה עצמו שב לאחר המלחמה להיות כוח צבאי מרכזי בלבנון. הפעילות כרגע של צה"ל היא להחליש את חיזבאללה פיזית, אבל גם לגמד אותו מול כוחות אחרים בלבנון ולהחזיר את העדה השיעית בלבנון למקומה הטבעי כעדה נחותה מול העדות האחרות בלבנון, ערב פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון בשנות השבעים של המאה הקודמת.
זאת הסיבה כי ישראל פועלת באופן ממוקד בדאחיה. אל"מ אביחי אדרעי הפך לדמות החזקה בלבנון. כשהוא מזהיר לפני תקיפה, כולם נעמדים דום בלבנון. ההודעות שלו לפינוי הן אמנם במטרה לא לפגוע באזרחים, אבל הן נתפסות בלבנון כקריאת תיגר על הכוח הריבוני של חיזבאללה באזורים בהם שלט, ובעצם הן מתפרשות כהודעות שיש בהן להשפיל את חיזבאללה. צילומי הבניינים הנופלים בדאחיה ביממות האחרונות רק מוסיפים להשפלה של חיזבאללה, ומטרתם על פי ישראל להוביל את הארגון לכניעה.
סביר מאוד שהשעות והימים הקרובים יובילו להגברת הלחץ הישראלי וחיל האוויר יגביר את התקיפות כנגד הבניינים והמפקדות של חיזבאללה. ישראל חייבת כרגע לרכז את המאמץ הכפול: הראשון - להתקדם לעומק השטח ולנטרל לחיזבאללה את היכולות לבצע ירי לאזור מפרץ חיפה ועכו. במקביל, ישראל חייבת להמשיך לפגוע בעוצמה במרכזי השליטה של חיזבאללה.
פירוק חיזבאללה הוא מסר לכל המזרח התיכון ובמיוחד לאיראן. ההישג הזה חייב להגיע הרבה לפני כניסת הנשיא החדש-ישן דונלד טראמפ לבית הלבן ב-20 לינואר. ככל שישראל תקדים את המהלך, כך היא תיתפס כחזקה ונחושה, וגם תחזיר באופן חלקי את כושר ההרתעה שלה באזור. אגב, מהלך מהיר כזה עשוי גם לקדם את סיום הלחימה תוך הגעה להסכם חטופים בגזרת עזה.