המכות שנוחתות עלינו הן לא מקריות, וזה כולל גם את צווי המעצר נגד בנימין נתניהו ויואב גלנט. המכות האלו הן תוצאה של עבודה קשה של איראן ושלוחות הטרור שלה, בסיוע רשת התקשורת אל ג׳זירה של קטאר. בישראל יש קונצנזוס רחב לגבי השאלה אם צווי המעצר האלה צודקים - ברור לנו שהם לא סתם לא צודקים, הם שערורייתיים.
עדיין, כדאי לשאול כאן שתי שאלות, ולא רק את השאלה שנוגעת לצדק והתשובה לגביה ברורה. חשוב גם לשאול איך התמודדה מדינת ישראל עם הכוונה להוציא את צווי המעצר האלו, שידועה כבר כמעט שנה, ואם ההתנהלות שנבחרה הייתה חכמה.
בזירת התודעה העולמית, ישראל המשיכה לבחור בהתנהלות כושלת, ולא תיקנה את דרכיה במהלך למעלה משנה. התפכחנו מהקונספציה הצבאית, אבל לא התפכחנו מהקונספציה הבינלאומית. הממשלה שמה דגש עצום על פוליטיקה פנימית שנועדה לבסס את המשך שלטונה, אבל התעלמה מההשלכות הבינלאומיות ומהדרך שמהלכיה נתפסים מחוץ לגבולות המדינה.
הרי איראן הצליחה להזיק לישראל לא רק בהיבט הביטחוני, אלא גם בהיבט התדמיתי. היא בחשה בשיח הרשתות הפרוץ, והתקשורת הבינלאומית הושפעה והקצינה את הדרך שבה כיסתה את ישראל ומסגרה את המלחמה. הרטוריקה האנטי-ישראלית החריפה והגיעה למחוזות בלתי נתפסים שהשפיעו גם על מנהיגי מדינות ידידות, אבל מעבר להתרעמות - ישראל לא נתנה לכך תשובה. הממשלה לא עשתה את מה שנדרש כדי להתמודד עם הצונאמי העוין באמצעות מערך הסברה מחוזק, מקצועי ומושקע.
לצד זה, ממשלת ישראל אימצה מהלכים שרק תרמו לנראטיב האנטי-ישראלי שקידמה איראן. שרים התבטאו כמעט מדי יום על רצונם להגביר את האלימות בעזה. כשהם חזרו שוב ושוב על רצונם להתיישב בעזה, אף אחד בממשלה לא התעמת איתם. בשם הרטוריקה הקשוחה שאמורה להרשים את האלקטורט בישראל, דמויות בכירות בממשלה לא הביעו צער על ההרג האזרחי בעזה. למה היה כל כך קשה להכניס לדף המסרים הבינלאומי את האמירה שהאבדות האזרחיות מאוד מצערות? עצם הבעת הצער הייתה עוזרת ומייצרת גם כותרות שמציגות את ישראל באור אחר, אבל זה כמעט לא נעשה.
תוסיפו לזה את ההשתלחויות הקשות במערכת המשפט, שלא לקחו בחשבון שאולי מבחוץ נוצר כאן מצג של מערכת משפט שכבר לא ניתן לסמוך עליה כבעבר שתפקח על יישום הדין הבינלאומי, ולייתר התערבות חיצונית. תוסיפו גם את התעקשות הממשלה שלא לאפשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כלי שתמיד נעשה בו שימוש במלחמות עבר, ויצר את הרושם שישראל יודעת לפקח על עצמה. תוסיפו לזה את משפט נתניהו, שנגרר שנים ארוכות תוך קמפיין נגד מערכות האכיפה והמשפט. מבחוץ, זה פשוט נראה רע.
במשך יותר משנה של מלחמה, נזרקו לאוויר יותר מדי ספינים ואמירות קיצוניות, שהסתכלנו רק על הדרך שבה הם משפיעים עלינו ברמה הפנימית. אבל יש להם גם היבט בינלאומי, והמחיר שלהם הוא כבד עבור כולנו.
הנשיא טראמפ כבר הבטיח שבינואר תהיה תגובה חזקה נגד בית הדין הבינלאומי, והשאלה היא מה היא תהיה ולאן היא תוביל. האם התגובה הזו תשכנע את מדינות אירופה לצאת נגד בית הדין בהאג, או נגד השחיתות שפשתה באו״ם ובמוסדותיו? כדאי מאוד לקוות שכן, אבל אם ההתנהלות שלנו לא תשתנה, קצת קשה לבנות על זה.