אם צריך להגדיר במילה אחת את הלך הרוח בציבור בכלל ובמערכת הפוליטית בפרט, סביב סוגיית החטופים, אז המילה היא ייאוש. ובשתי מילים – "ייאוש ושחיקה".
ראש הממשלה בנימין נתניהו, מצידו, ממשיך לדבוק בנרטיב שלו, כאשר נראה כי איש כבר לא קונה אף מילה ממה שהוא אומר. מלחמת תקומה, ניצחון מוחלט, מאמץ להשבת החטופים – כל מונחי הדגל שלו סובלים מאינפלציה קשה, ולא נראה כי נותרו רבים שמוכנים לראות בהצהרות הללו כוונות רציניות ולא מטבע לשון ערטילאי לצאת ידי חובה.
כך היה גם השבוע. ביום שני הופיע נתניהו בכנסת פעמיים. בצהריים, בוועדת החוץ והביטחון. בערב, בדיון 40 חתימות במליאה. בשתי ההזדמנויות דיבר על החזרת החטופים ועל המו"מ לעסקה – כאשר הוא אולי היחיד בחדר שמשדר משהו שמזכיר אופטימיות.
"קיבלתם מספיק הוכחות לכך שצדקתי בהערכות ובצעדים שלי, גם כשפעלתי בניגוד לאמריקאים. גם בניגוד לכאלה אצלנו כאן שהיו יותר מדי מתואמים עם האמריקאים" – אמר נתניהו לחברי ועדת החוץ והביטחון בלי לנקוב בשמות של "אלה אצלנו", כאשר איש לא היה זקוק להסברים לרמז העבה על שר הביטחון המפוטר.
"התעקשתי על חיסול חסן נסראללה למרות שהאמריקאים התנגדו והאלה אצלנו היו מתואמים איתם. התעקשתי, וצדקתי. התעקשתי על התמרון ברפיח – גם פה צדקתי. לו הייתי מקשיב לאמריקאים ולא נכנס – יחיא סנוואר היה חי ובריא גם היום. לכן תסמכו עליי במה שאני מציע, כנראה גם בסוגיות נוספות אני מוביל לכיוון הנכון".
"ומה אתה מציע כדי להחזיר את החטופים?", שאל אחד מחברי הוועדה, "הרי באים אליך גורמי הביטחון וטוענים כי ללא התגמשות וללא ויתורים לא תהיה עסקה".
"במקום ללחוץ עליי, צריכים ללחוץ על חמאס" – השיב נתניהו בנוסח הקבוע, וחזר על הטענה כי יש להמשיך במלחמה עד לחיסול המוחלט של ארגון הטרור.
"חייבים להמשיך את המלחמה. חמאס קיבל מכה אנושה, אבל לא פגענו בו מספיק שלטונית, על כן חייבים להמשיך. אנחנו צריכים עוד כמה שבועות בג'באליה. מהחומר שאני מקבל, ולא יכול לפרט לגביו כאן, אלא רק בוועדת המשנה למודיעין", סיכם נתניהו את התייחסותו לסוגיית החטופים והמלחמה בעזה, והותיר את רוב הנוכחים מיואשים לחלוטין.
"יצאנו מהדיון ברושם שהתוכנית שלו לעזה היא היעדר תוכנית. נראה כי המצב של מלחמה בלתי נגמרת הוא אידיאלי בעיניו. הסקרים מחמיאים לו, הליכוד עולה, המצב בשטח בשליטה. אין לו לאן למהר. אולי הוא מחכה לבואו של דונלד טראמפ ולהזדמנויות שאולי תיפתחנה בעקבות כך", סיפר אחד מחברי הוועדה ופכר את אצבעותיו.
בערך אותו אפקט עשה מאוחר יותר באותו היום נאום נתניהו במליאת הכנסת, שבמהלכו פנה למשפחות החטופים המקשיבות לו מהיציע והכריז כי "המאמצים להשבת חטופינו לא נפסקים לרגע. לא אוותר על אף אחד, וככל שנעשה יותר ונדבר פחות, כך נקדם את זה".
"ספק אם הוא עצמו מאמין במה שהוא אומר", סיכם את האירוע אחד מקרובי החטופים שנכח במליאה.
42 ימי הפוגה
אולם אם לא מסתפקים בתמונת המצב כפי שהיא נראית מעל פני השטח, מתברר כי מתחת לרדאר קורים לא מעט דברים. האמירה העמומה של נתניהו על המאמץ הבלתי פוסק להשבת חטופים איננה לשם שינוי סיסמה פוליטית בלבד. המגעים לעסקה אכן מתקיימים, אך הפעם בלי דיווחים ובלי הדלפות במהדורות.
רמז עקיף לכך קיבלו השבוע חברי הכנסת שמחה רוטמן ויוליה מלינובסקי, שמקדמים הצעת חוק הקובעת פורמט להעמדה לדין של מחבלי חמאס שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר. בשבוע הבא תכננו רוטמן ומלינובסקי לכנס את ועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון מיוחד על החוק המשותף שלהם. לפתע קיבלו השניים שיחה משר המשפטים יריב לוין: "ראש הממשלה מתנגד כרגע לכל שיח על העמדה לדין של מחבלי נוח'בה, זה עלול לפגוע במגעים לעסקה". המסר התקבל, והדיון בוטל.
גורמים המעורים במגעים השקטים משדרים אופטימיות זהירה, שלא נרשמה במחוזותינו זה זמן מה. לטענתם, בתקופה האחרונה חל שינוי בעמדת חמאס שאפשר להתקדם בשיחות דרך המתווכות, כאשר מה שנדון בחדרים הסגורים הוא הסדר ביניים שסולל דרך לשלב הבא, להסדר מלא וסופי. לדעת גורמים מדיניים וצבאיים, מדובר במו"מ רציני, בעל סיכויי התממשות בלתי מבוטלים, בייחוד אם וכאשר יבשיל הסדר הפסקת האש בצפון.
על פי המתווה שנדון במו"מ, במסגרת הסדר הביניים ברצועת עזה תוכרז הפסקת אש לתקופה של 42 ימים. בזמן הפסקת האש תשחרר ישראל מחבלים. אם וכאשר יבשיל ההסדר, ישחרר בתמורה חמאס מספר חטופים ישראלים. החטופים החיים שישוחררו בתוך 42 ימים הם הומניטריים.
הסוגיה המורכבת שבמתווה היא נסיגת כוחות צה"ל ממספר נקודות בתוך הרצועה, כאשר גם ציר פילדלפי מוזכר כאחת הנקודות שאותן ישראל תעזוב לתקופה של 42 ימי העסקה. המתווה קובע כי אם מו"מ להסדר קבע, שיתנהל במהלך 42 ימי הפסקת האש, לא יוביל להסכמות – בתום תקופת ההפוגה יחזור צה"ל באופן מלא לכל הנקודות האסטרטגיות לצורך מימושו של הסדר הביניים.
המקורות המעורים טוענים כי במהלך המגעים דרשה ישראל, וגם קיבלה, את הבטחתו של הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן, שנתן התחייבות כי בהיעדר הסדר קבע בתום 42 ימים – צה"ל חוזר וממשיך לפעול כפי שפעל עד העסקה.
עד 20 בינואר, מועד כניסתו לבית הלבן, טראמפ יכול להתחייב רק בשמו ולא בשם הממשל האמריקאי. על כן המסר שישראל העבירה היה: "חייבים לשמוע כי טראמפ מוכן להבטיח לנו את מה שביידן הבטיח. מספיק לנו משפט אחד לא רשמי מפיו. מבחינתנו, אצל טראמפ מילה זו מילה".
בעוד בישראל מחכים לראות אם המילה של טראמפ אכן תגיע, אצלנו מתקדמים עם עוד פרמטר שבמתווה הנדון – הכנסתו, אבטחתו וחלוקתו של הסיוע ההומניטרי בעזה על ידי חברה פרטית אמריקאית. הפרויקט שהוא למעשה החלופה היחידה לשלטון האזרחי של חמאס בעזה שישראל מוכנה לקבל כאופציה – ושממשל ביידן המכהן עדיין רואה בחיוב מצידו.
הגורמים המעורים בנעשה בגזרה השקטה של המו"מ משדרים כאמור אופטימיות מאופקת וזהירה, שזה המינימום המצופה מכל גורם אופטימי לנוכח אכזבות העבר. נקודה מעניינת לא פחות מהטענה כי חמאס מראה סימני התגמשות על אף ההכרזות הפומביות, היא האופטימיות של אותם הגורמים האופטימיים בנוגע לסיכוייה של עסקת הביניים לעבור את המשוכה הקואליציונית בישראל.
עד כה, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', הצמד הניצי, נתנו להבין ואף הבהירו בקולם בכמה הזדמנויות כי הם מתנגדים לעסקה שתוביל לסיום המלחמה ברצועת עזה. אז מה נשתנה והאם נשתנה? ובכן, היום בסביבת ראש הממשלה סבורים כי התחייבות אמריקאית גורפת לכך שישראל תחזור להילחם במקרה של אי־הצלחת המגעים להסדר הסופי – היא הגיים צ'יינג'ר שיגרום לסמוטריץ' ולבן גביר להסיר את התנגדותם.
ואחרי שראינו לרגע את האור בקצה המנהרה, כדאי לחזור למציאות ולסקפטיות הנדרשת. יותר מדי תקוות התבררו כאשליות בשנה החולפת. המהלך אומנם מתנהל ואף מתקדם, אך הצלחתו תלויה בגורמים רבים מדי ובתנאים רבים מדי. נשמור על איפוק לאורך המסלול, בתקווה להיות מופתעים הפעם לטובה אם וכאשר נגיע לקו הגמר.