בשעות שבהן נכתבות המילים הללו, נקבעים גורלות. עמוס הוכשטיין, שליחו של נשיא ארצות הברית, בא לירושלים והציג בפני מקבלי ההחלטות בישראל את ההסכם שגיבש עם ממשלת לבנון, בגיבוי חיזבאללה, להפסקת אש בחזית הצפון.
מדוע גורלות? כי בכוחו של ההסכם לשמש בסיס להחזרת אלפי משפחות העקורים לבתיהם בצפון ולחסוך חיי אדם שעוד יקופדו אם תימשך המלחמה.
כולם רוצים לדעת מה כללו סעיפי ההסכם. האם יהיה מנגנון פיקוח על חיזבאללה? האם יבואו לכאן קצינים אמריקאים לשמור עלינו? האם צבאות ירדן ומצרים ישלחו כוחות לדרום לבנון ויתפרסו לצד אלפי החיילים של צבא לבנון?
סעיפי ההסכם שנשא איתו הוכשטיין נשמרו בחשאי, אבל כדאי לומר כבר עכשיו: במצב העניינים מול לבנון, סעיפי ההסכם פחות חשובים. הוא ייתן לצדדים חבל לרדת באמצעותו מן העץ, וגם יקבע מנגנון פיקוח לתלונות משני הצדדים.
ועדה רמת דרג של קצינים זרים שישמשו גוף פיקוח מחמיר. אבל הוא עלול, בתוך תקופה קצרה, גם להתרוקן מתוכנו. כי גם ההסכם הטוב ביותר יתקשה לתת מענה ליוזמות תוקפניות בשטח.
מה יקרה, למשל, אם כמה חמושים של חיזבאללה יסיירו במרחק מאות מטרים בלבד מהגבול, או שצה"ל יגלה כי מנהרה נחפרה באחד הכפרים מול מטולה? האם ועדת הפיקוח הזאת תעצור אותם (כנראה שלא) או תרדוף אחריהם במטרה לסלקם? ואם מטוס של צה"ל או ספינת חיל הים יחצו את הגבול ויפעלו במרחב האווירי הלבנוני או בים? מה יעשו הפקחים, האם יירו לעברם חלילה?
שלום ולא ביטחון
לא פחות מסעיפי ההסכם, חשוב כיצד ינווטו ממשלות ישראל את היחסים עם לבנון ומה תהיה המדיניות שינקטו בשנים הקרובות. תצפיות מודיעיניות וטיסות צילום אינן מדיניות. זו שגרה צבאית. מוטב להשלים את המהלך הצבאי ביוזמה מדינית רחבה. אם נסתפק בחורבנה של לבנון ונשוב לנהל חיי שגרה, תופי המלחמה עלולים להלום על דלתותינו בעתיד הקרוב.
ישראל מעולם לא הצטיינה ביוזמות מדיניות. תמיד נטשה באמצע, הניחה לאויביה להתחמש, ובוקר בהיר אחד קמה והופתעה לראות כי אינם מורתעים. את הסכם השלום עם מצרים, החשוב והיציב ביותר, כפה עלינו סאדאת בדרך המלחמה.
לתהליך מדריד, שהוביל להסכם אוסלו, יצאנו שלא מרצון ובלחץ האינתיפאדה הראשונה. מלך ירדן, חוסיין, חתם איתנו על הסכם ואדי ערבה רק אחרי שהעזנו לחתום על הסכם עם הפלסטינים.
יש מדינות שאצלן הדיפלומטיה היא איבר יצירתי ויוזם. יש להן צבא חזק, אבל הן אינן מסתפקות רק בו. שכנתנו מצרים היא כזו. רוסיה גם, צרפת, בריטניה, סין וכמובן ארצות הברית. אפילו האיראנים טובים מאיתנו בתחום הדיפלומטי. לישראל יש משרד חוץ, אבל בקושי יש יחסי חוץ. למה? כי יש לה צבא, והוא יסדר הכל.
"ישראל מחפשת ביטחון, לא שלום", שח לי השבוע פרופ' אורן ברק, חוקר לבנון מהאוניברסיטה העברית. הוא הציע לממשלת ישראל ליזום בעצמה מהלך של שלום עם לבנון. גם אם תסורב, יעלה הדבר את מניותיה. "באזור שלנו חושבים על ישראל שהיא רק רוצה להרוג ערבים", אמר.
פוליטיקה של חיי אדם
השבוע שמעתי יותר מקולגה אחד שהעריך כי נתניהו יעכב את ההסדר בלבנון כדי להעניק לטראמפ את הפרס ולא לביידן. פירושו של דבר שהפסקת האש בחזית הצפון עשויה להיחתם לא לפני 20 בינואר, מועד כניסתו של טראמפ לבית הלבן.
בשנה הזאת של לחימה בלבנון רשם צה"ל הישגים כבירים ומפתיעים. צמרת הפיקוד וההנהגה של חיזבאללה נכחדה. הושמדו מטות שלהם, מוסדות כלכליים חשובים ומחסני תחמושת. נכון שהם נלחמים ברציפות, מסיבים לנו אבידות וגובים מחירים, אבל המחיר שגבה צה"ל מהם גבוה לאין שיעור.
חיזבאללה, שהייתה הכוח החזק בלבנון, בעלת המילה האחרונה בשאלות של מלחמה ושלום, שעיצבה את הפוליטיקה הפנימית במשך שלושה עשורים וסיפקה פרנסה לרבבות משפחות – היא כיום תנועה דחויה ומושפלת. רבים בלבנון ומחוצה לה סבורים כי היא גררה את לבנון למלחמה נוראה ומיותרת בשירותם של אחרים.
נוסף על כך, איבדה חיזבאללה את הנכס המצליח שלה – ההרתעה מול ישראל. שנים טען חסן נסראללה כי ישראל מהססת להכות בלבנון מפחד הטילים של חיזבאללה, המסוגלים להגיע אפילו עד דימונה. והנה ביירות מופגזת ללא הרף, והרתעה אין. כיום יודע כל לוחם חיזבאללה כי אין כל מחסום בפני צה"ל אם ברצותו לכבוש את ביירות כפי שעשה ב־1982.
זה מביא אותנו לשאלה: מה עוד נשיג בחודשיים האלה שלא השגנו בשנה של לחימה? הרי השמדת חיזבאללה איננה מטרה ממטרות המלחמה. כך החליטה ממשלת ישראל.
המתקפה הצבאית נועדה להענישם, להפוך את לחימתם לבלתי כדאית ולהביאם לרצות הפסקת אש בתנאים נוחים. אבל היא לא נועדה לחסלם. לשם כך נזדקק לשנה נוספת של לחימה, להון הדרוש למימונה, ונשלם בקורבנות רבים.
גם אם תימשך בפועל, המלחמה הזאת כבר הסתיימה. כל יום שתימשך, יהיו הרווחים ממנה שוליים בהשוואה לעבר. נשמיד עוד כמה מטות, נסכל עוד מפקדים ונהרוג להם עוד עשרות או מאות לוחמים.
עד כניסתו של טראמפ לבית הלבן עלולים לאבד את חייהם עוד עשרות ישראלים – חיילים ואזרחים. גם אזרחים לבנונים ייהרגו, ובמספרים גבוהים יותר. תושבי לבנון אינם אויב, אלא הידידים של מחר. חיזבאללה התנחל בביתם ועשה בו כבשלו.
משא ומתן להפסקת אש הוא מטרה עליונה שיש לנהל בחרדת קודש. היא נועדה להציל חיי אדם, ולכן אין בה מקום לשיקול פוליטי, רחב או צר, ודאי לא בשלב הזה של הלחימה, אחרי ההישגים הרבים והתועלת המוגבלת בהמשך הלחימה. כל יום שנאחר להגיע להסכם הזה, הרי אנו שופכי דמים.