אני שם בצד את הסיפור של אלי פלדשטיין. אם הוא ביצע את המעשים באישור ראש הממשלה, הרי שאין תיק. אם הוא ביצע את המעשים שלא באישור ראש הממשלה יש אכיפה בררנית. כך או אחרת, אי אפשר להקל ראש במעשיו של פלדשטיין. עם זאת, העוול הגדול בפרשת המסמכים הוא לא כלפי פלדשטיין שבסופו של יום עשה מעשה שעל פניו וללא הודאת ראש הממשלה הוא מעשה אסור.
העוול הנורא ביותר הוא כלפי הנגד. אדם שראה שצה"ל מסתיר מידע מראש הממשלה, ופעל להעביר לו את אותו המידע. הפרקליטות נתנה תירוץ נחמד למה המידע לא עבר לראש הממשלה, אבל בשורה התחתונה הפרקליטות מודה שצה"ל הסתיר מידע מראש הממשלה, ושזה המידע שהנגד העביר.
כשקוראים את כתב האישום והמעשים המיוחסים לנגד, התחושה היא כמשפט קפקאי של ממש. הגיע אדם, קיבל מידע מודיעיני שלעמדתו קריטי לביטחון המדינה, הוא יודע שאותו מידע מוסתר מראש הממשלה, והוא דואג להביא את אותו המסמך לידיעתו של ראש הממשלה. זה כל הסיפור. הנגד לא העביר את המידע לעיתונאי, לא דאג לפרסום של המסמך. זה לא קשור אליו בשום דרך.
האם העברת מידע לראש הממשלה היא עבירה ביטחונית? אם הנגד היה מעביר את המידע לרמטכ"ל למשל, הוא גם היה עומד לדין פלילי? אם לא, איך הגענו לכתב אישום פלילי חמור בעבירה ביטחונית בעקבות העברת מידע לראש הממשלה?
שלא נטעה: הנגד לא פעל בצורה תקינה. יש נהלים איך מידע עובר הלאה. הנגד הפר אותם. אסור להתעלם משבירת נהלים, ולכן בהחלט היה מקום להעמיד אותו לדין משמעתי. גזר הדין המשמעתי היה נגמר בכמה ימים בכלא צבאי ואולי אפילו בהדחה מהיחידה. זאת הייתה הדרך לטפל ב"הדלפה" לראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש שהמידע שהנגד העביר הוסתר מראש הממשלה. הפרקליטות מודה בכך בפה מלא. בנוסף, המניע של הנגד היה להעביר לידיעת ראש הממשלה את המידע שהוחלט בצבא להסתיר מראש הממשלה – גם על כך אין חולק. נקודה נוספת שלא נמצאת במחלוקת היא שפלדשטיין היה צינור של הנגד אל ראש הממשלה.
שוב, הדרך בה המידע הועבר לראש הממשלה הייתה בניגוד לנהלים. ייתכן מאוד והיה צריך להעמיד את הנגד לדין משמעתי. אבל המידע לא הועבר לעיתונאי, אלא אל ראש הממשלה. המניע היה שראש הממשלה יהיה חשוף למידע שהוסתר ממנו על ידי הצבא. איך אפשר להפליל מעשה שכזה ולהגדיר אותו כעבירה ביטחונית שדינה עד 15 שנות מאסר?