פרשת אלי פלדשטיין והמסמכים המסווגים, שכל מה שייכתב כאן לגביה מתבסס על מה שהותר לפרסום עד למועד כתיבת הטור הזה, היא פרשה שאין להקל בה ראש. אם מישהו הוציא חומר סודי מתוך מערכת הביטחון, אם מישהו מסר אותו למי שאינו מורשה, אם מישהו דאג לפרסם אותו, זה מעשה שאין להגן עליו.
ואחרי שאמרנו את המובן מאליו, הרי שכדי לנתח את האירוע הזה חשוב מאוד להסתכל עליו במבט רחב ולבחון אותו בהקשר לסביבתו, בהקשר לפרקטיקה הנוהגת אצלנו, ובהקשר למתרחש בישראל דבר יום ביומו.
וכאשר מנתחים כך את הדברים, קשה מאוד להשתחרר מהמסקנה שלפנינו פרשה מדאיגה של מערכת בררנית, מערכת שמנפחת לשווא "פגיעה בביטחון המדינה", שמשתמשת לשווא ב"פגיעה בעסקת חטופים", שפותחת בחקירה היכן שנוח לה ועוצמת עיניים היכן שנוח לה.
עיקרי הדברים שהותרו לפרסום ביום ראשון סיפרו, בגדול, את הסיפור הבא: "בתאריך 6/9/24 פורסמה כתבה בכלי תקשורת זרים, על אודות עמדות חמאס למו״מ לשחרור החטופים.
כתבה זו כללה שימוש בחומרים ובמסמכים מסווגים שנלקחו שלא כדין מתוך מערכות המודיעין של צה"ל". בצבא, כך עלה מהשורות שאותן אישר בית המשפט לפרסם, חששו שחשיפת המידע "עלולה לפגוע הן בהשגת אחת ממטרות המלחמה (שחרור חטופים) והן בפעילות האופרטיבית של צה"ל והשב"כ ברצועת עזה נגד תנועת חמאס ובהקשרים נוספים".
עם קבלת פניית הרמטכ"ל בנושא, החלה חקירת השב"כ, שבעקבותיה נעצרו כמה מעורבים, ובהם אלי פלדשטיין, "יועץ תקשורת המועסק במערך ההסברה הלאומי שתחת משרד רה"מ".
מה היה במסמך הזה, שמאוחר יותר התברר שחובר על ידי אנשים בדרג ביניים במודיעין של חמאס? ובכן, לפי מה שפורסם ב"בילד" הגרמני, ובהמשך ב"ישראל היום", ומתייחס להצעת המתווכות להפסקת אש, ניכר כי לחמאס חשובה המלחמה הפנימית שמתישה את החברה הישראלית.
חשוב לו להמשיך להפעיל לחץ פסיכולוגי על משפחות החטופים כדי להגביר את הלחץ העממי על ממשלת ישראל, חשוב לו להביע גמישות כלפי חוץ כדי שלא יואשם באחריות לכישלון המגעים, וחשוב לו לפרוס כוחות ערביים על הגבול כדי שאלה ימנעו מישראל להיכנס לרצועת עזה עם תום המערכה, בטרם יספיקו אנשיו לארגן מחדש את יכולותיהם הצבאיות.
צריך להגיד את האמת. המסמך הזה לא באמת חידש משהו למי שחי פה. גם בלעדיו ידענו שהאויב מטפח את הקרע הפנימי בישראל. גם בלעדיו הבנו שהאויב רוצה מאוד בהמשך ההפגנות הדורשות מממשלת ישראל לתת לו את מבוקשו, כדי שיסכים לחתום על הסכם.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
די היה לנו לראות את הסרטון שבו צולם סשה טרופנוב, המוחזק בידי הג'יהאד האסלאמי, כשהוא מדקלם את הדרישה מאזרחי ישראל, כפי שהוכתבה לו, להגביר את ההפגנות, והכל ברור. אין שום צורך בפרסום בעיתונות זרה כדי להבין את זה.
כך או כך, "בראשית חודש ספטמבר 2024", כפי שהתיר בית המשפט לפרסם, "החליט פלדשטיין להפיץ את המסמך האמור לגורמי תקשורת בישראל לצורך פרסום תוכנו, וזאת במטרה להשפיע על דעת הקהל בישראל בנושא המו"מ המתנהל בעניין החטופים ובפרט בסוגיית תרומתן של ההפגנות לחיזוק חמאס.
האמור בוצע בסמוך לתאריך 31 באוגוסט – אירוע רצח ששת החטופים ברצועת עזה, ולאחר הפגנות רבות נגד הממשלה בנושא, וכחלק מרצון לשנות את השיח הציבורי ולהפנות אצבע מאשימה כלפי יחיא סנוואר". כשהצנזורה בישראל אסרה את הפרסום, עקף אותה פלדשטיין, והעביר את החומר ל"בילד" הגרמני. בהמשך, קיבל מאיש המילואים שהדליף לו את הסיפור גם עותק פיזי של המסמך המסווג, מעשה חמור בפני עצמו.
בחמאס רואים ערוץ 12
עד כאן הפרטים. אם העיסוק העיתונאי והציבורי היה מתמקד בזה, בחקירה פלילית על חשד לעבירה פלילית, ניחא. אלא שכאן נפתח שלב הספינים וההיתממויות.
בכלי התקשורת, בתגובה לתלונות על אכיפה בררנית, בתשובה לתהיות מדוע לא נפתחת חקירה בעקבות אלף ואחת הדלפות אחרות, ובהתייחס לטענה שלפיה מערכת הבטחון החליטה לנפח את האירוע רק משום שההדלפה משרתת את עמדת ראש הממשלה - הסבירו שמדובר באירוע חמור שלא דומה לשום דבר אחר. לא ההדלפה היא מה שהפך את הסיפור הזה למסוכן כל כך, הסבירו שורה ארוכה של עיתונאים, אלא גניבת המסמך מצה"ל.
ובכן, תרשו לי לפקפק נוכח העמדת הפנים הזו. ראשית, משום שכל הדלפה מקורה בעבירה. שהרי כל מי שמפרסם מסמך או מידע מתוך ישיבת קבינט, מתוך מחשב של צה"ל או מתוך פעילות כזו או אחרת של מערכת הביטחון, קיבל אותה מעבריין שהוציא החוצה מידע שאסור היה להוציא. אבל מעבר לזה, ראינו כולנו על מה כלי התקשורת שמים את הדגש בפרשה הזו ומה מפריע להם באמת.
קחו לדוגמה את כותרות העיתונים של יום שני, למחרת החלטת בית המשפט להתיר לפרסום פרטים מהפרשה. הכותרות הללו לא עסקו בגניבת המסמך. הדבר היחיד שהעסיק אותן היה שלשכת ראש הממשלה ניהלה "קמפיין השפעה על הציבור הישראלי".
העיתונות הישראלית, שעסוקה כבר שנה בקמפיין השפעה אגרסיבי משלה על דעת הקהל, קמפיין שמספר שממשלת ישראל האכזרית אדישה לגורלם של החטופים, לא הייתה יכולה לסבול את העובדה שמישהו מציג עמדה אחרת. הנה הכותרות, תשפטו בעצמכם.
ב"ידיעות אחרונות": "המטרה: להשפיע על דעת הקהל בנושא החטופים ותרומתן של ההפגנות לחיזוק חמאס". ב"הארץ": "ביהמ"ש: פלדשטיין רצה לגרום לציבור להתנגד להפגנות למען החטופים". ב"מעריב": "המטרה: להשפיע על דעת הקהל בעניין עסקת חטופים". הבנתם? זה הסיפור. זה מה שהציק לכולם במה שעשה פלדשטיין. לא גניבת המסמך אלא הניסיון להשפיע על דעת הקהל ולספר לנו שחמאס משתמש בנו כדי לקדם את האינטרסים שלו.
עכשיו, שמעו קטע. ביום ראשון בערב, רגע לפני הדיווח במהדורת חדשות 12 על הפרשה הזו, הוקדש מקום מכובד במהדורה לדיווח של הכתב המדיני ירון אברהם.
"ממש בשעה זו מתחיל אצל ראש הממשלה דיון דחוף בסוגיית החטופים", דיווח אברהם, "והערב אנחנו יכולים לפרסם את המסר הנחרץ שיישמע בדיון הזה, כך לפי מספר גורמים שנחשפו להכנת הדברים בישיבות המקדימות".
"זה המסר שישמיעו ראשי מערכת הביטחון האמונים על המו"מ, ראש המוסד דדי ברנע, ראש השב"כ רונן בר והממונה על מנהלת החטופים בצה"ל האלוף ניצן אלון: 'גם בעידן שאחרי סנוואר, חמאס לא מוותר על דרישותיו למתווה שיסיים את המלחמה ולנסיגה כללית של צה"ל. אין עוד דרך להשיב את החטופים הביתה. אי־צעידה בנתיב הזה משמעה מבוי סתום וויתור על החטופים'".
בואו ננתח רגע את הדיווח הזה, שסביר להניח שהגיע מכיוונו של המוסד, מכיוונו של השב"כ או מכיוונו של צוות המו"מ הצה"לי. נפתח בשאלה: כשבכירי מערכת הביטחון נכנסים לפגישה אצל נתניהו, וקודם לפגישה דואגים שמהדורות החדשות ידווחו שהם הולכים להגיד לראש הממשלה שאם הוא לא יתגמש ואם הוא לא יהיה מוכן לסיים את המלחמה החטופים ימותו, זה לא "קמפיין השפעה על הציבור הישראלי"?
זה בסדר? להם מותר? אם כל הכותרות טוענות שפלדשטיין פרסם את המסמך של חמאס ב"בילד" הגרמני במטרה למנוע את ההפגנות, לא ברור שמי שהדליף לירון אברהם את עמדת המוסד, השב"כ ומנהלת החטופים עשה את זה כדי לעודד את ההפגנות? האם זו התנהלות שנראית לכם סבירה? האם נראה לכם הגיוני שבכירי מערכת הביטחון עסוקים בקידום התקוממות פנימית?
טוב, תגידו, אבל הטענה נגד פלדשטיין היא שהפרסום שלו עלול היה לפגוע בחטופים ובסיכויים להגיע לעסקה שתשיב אותם אלינו. אני לא ממש מבין את הטענה הזו, אבל לצורך הדיון נניח שאני מקבל אותה.
עכשיו תגידו אתם, האם ההדלפה לירון אברהם לא עשתה נזק גדול פי כמה לסיכוי להגיע לעסקה? שהרי מה אמרה ההדלפה? שראשי מערכת הביטחון מסבירים לנתניהו שחמאס לא יהיה מוכן יותר להתגמש, ושאם אנחנו רוצים להגיע לעסקה אנחנו צריכים להיות אלה שמתגמשים.
עכשיו, שימו בבקשה בצד את עמדתכם בשאלה על מה צריך להתעקש במו"מ ועל מה לא. כל דעה לגיטימית. לא ניכנס לדיון הזה כאן. תתייחסו בבקשה רק לשאלה אחת: כשיושב לו מי שמנהל את המו"מ מטעם חמאס היכן שהוא יושב, ושומע בטלוויזיה הישראלית שראש המוסד וראש השב"כ לוחצים על נתניהו להתגמש, כי הם מעריכים שחמאס לא יתגמש, מה זה עושה לו?
זה מעלה את הסיכוי שהוא יתרכך? זה מדרבן אותו לוותר על דרישה מדרישותיו? האם לא ברור שמה שאומרים לו בפועל ראשי מערכת הביטחון זה 'תחזיק מעמד, תקשיח עמדות, כי אנחנו לוחצים על ראש הממשלה, ואוטוטו יש סיכוי שהוא יישבר"?
במילים אחרות, לא רק שהדלפת עמדתם של ראשי השירותים היא אמ־אמא של "קמפיין השפעה על הציבור הישראלי", הדלפה שכל מטרתה לקומם אותנו נגד ממשלת ישראל, היא גם פוגעת בסיכוי להצליח במו"מ על החזרת החטופים פי אלף מההדלפה של פלדשטיין. אלא שהעיתונות הישראלית, שמגויסת כל כולה נגד נתניהו וממשלתו, לא מצליחה לראות שום דבר מזה.
אז כן, טוב מאוד שחוקרים את פלדשטיין. חוק הוא חוק, והוצאת המסמך מצה"ל והדלפתו הן אכן פגיעה בביטחון. אבל למה את ההדלפות האלה, שמסכנות ממש את הצלחת המו"מ, אף אחד לא חושב שצריך לחקור?
וזה איננו אירוע בודד. במשך השנה האחרונה ההדלפות האסורות הללו מתוך ישיבות קבינט, מתוך קבינט המלחמה, ובעיקר מתוך צוות השבויים והנעדרים הצה"לי, מתרחשות מדי יום ביומו. בכל רגע נתון, די לו לאויב להאזין לרדיו העברי כדי לדעת על מה מוכנים בצוות המו"מ להתפשר ועל מה לא, למה מסכים ראש הממשלה ולמה הוא מסרב.
דמיינו לעצמכם שבמהלך מו"מ לרכישת דירה מיקרופון סמוי בדירתם של זוג המוכרים מעביר לכם בשידור חי את כל הדיונים שלהם בינם לבין עצמם. אתם יודעים בכל רגע נתון מה חשוב להם ומה פחות, על מה הם יהיו מוכנים להתפשר ועל מה לא, מה חשוב לגברת, מה חשוב לאדון, ומי משניהם אומר את המילה האחרונה בבית.
האם לא ברור שסיטואציה כזו מעניקה לכם יתרון ענק במו"מ? ובכן, זה מה שעושות ההדלפות מצוות המו"מ, בסיועה האדיב של העיתונות בישראל, כבר שנה. מעניקות לחמאס את המיקרופון הזה.
יש הבדל, הסביר לי מישהו השבוע, כי אצל פלדשטיין, בנוסף להדלפות האסורות על פי חוק, הסתובב בחוץ גם מסמך מסווג שפרסומו היה עלול לגרום נזק גדול מאוד. יודעים מה? קיבלתי. זה באמת חמור יותר.
אבל ראשית, כבר הבהרתי שסקירת עיתונות יומית תלמד אתכם שלא זה מה שחשוב לכלי התקשורת אלא הניסיון של איש לשכת רה"מ להשפיע על דעת הקהל. שנית, אם כך, תחמירו עם פלדשטיין הרבה יותר.
את פלדשטיין תכניסו לחמש שנים לכלא, ואת המדליפים האחרים לשלוש שנים בלבד. את פלדשטיין תכניסו לשבועיים חקירת שב"כ, ואת האחרים רק לשבוע. אבל איך זה יכול להיות שאת ההדלפות האחרות, שלבד מהיותן עבירה על החוק הן גורמות נזק יומיומי לביטחון שלנו, אף אחד לא מעוניין לחקור?
הדלפות שיטתיות מותר
כנסו לגוגל, חפשו ברפרוף, ותמצאו בקלות אינספור הדלפות שיצאו במהלך המלחמה מצוות המו"מ לשחרור החטופים, המקום שאמור היה להיות קודש הקודשים של החשאיות ושל ההקפדה על שמירת סוד.
הנה לכם אוסף דוגמאות קטן. הדלפה אחת מספרת ש"גורמים בצוות המו"מ לעסקת החטופים טוענים שהמנדט שניתן להם מראש הממשלה בנימין נתניהו להמשך המגעים הוא מצומצם ודורש הרחבה". במילים אחרות, הם רוצים מנדט להציע לחמאס יותר, כי "בלי זה לא יהיה ניתן להגיע להסכמות".
הדלפה שנייה מתארת ש"גורמים מתוך צוות המשא ומתן לשחרור החטופים" טוענים ש"ראש הממשלה בנימין נתניהו מונע קידום עסקה מול חמאס". הדלפה שלישית מביאה עדות של אחד מאנשי צוות המו"מ שטוען: "חווינו חוסר קשב לקבל רעיונות והצעות אצל ראש הממשלה".
בהדלפה רביעית מגלה "איש צוות המו"מ", ש"אי אפשר לבזבז עוד זמן" וש"ממשלת ישראל לא עושה הכל וגם לא את מה שמצופה ממנה". הדלפה חמישית מספרת ש"בכירים בצוות המו"מ הישראלי" הביעו אופטימיות, החמיאו לחמאס שגילה גמישות והביעו חשש ש"הדרג המדיני, ובראשו ראש הממשלה בנימין נתניהו, יסכלו התקדמות אפשרית".
הדלפה שישית מתארת כיצד "בכיר בצוות המשא ומתן של ישראל" ביקש מבני משפחות החטופים: "המשיכו לפעול כדי ליצור גיבוי מדעת הקהל להפסקת המלחמה". בהדלפה שביעית מעידים "גורמים בצוות המו"מ" ש"נתניהו מנסה לפוצץ את המגעים, אין אפשרות אחרת".
זהו אוסף מקרי לגמרי. יש עוד הרבה. מה אנחנו למדים מההדלפות הללו? שני דברים. האחד, שהביקורת העיתונאית על כך שפלדשטיין ניסה לעשות "קמפיין השפעה על דעת הקהל" איננה אלא בדיחה עצובה, כאשר העיתונות עצמה שותפה פעילה לקמפיין בלתי פוסק שכזה, רק שהיא עושה את זה מהצד שהיא מתחברת אליו פוליטית קצת יותר.
פלדשטיין רצה שכולנו נחשוב שחמאס מסוכן, ועיתונות המיינסטרים רוצה שכולנו נחשוב שנתניהו מסוכן. אבל העניין השני, והחמור יותר, הוא שבצוות המו"מ יש גורמים שמדליפים באופן שיטתי גם כשהם יודעים שההדלפות שלהם מסייעות לחמאס.
כי הסיפור פשוט. כשחמאס שומע את הדיווחים על לחצים פנימיים על נתניהו להתגמש, לחצים שבאים מתוך צוות המו"מ, אין לו שום סיבה שלא להמתין ולהקשיח עמדות. אז איך אפשר להבין את העובדה שההדלפות הללו נמשכות ללא הרף, ואיש לא חושב שראוי לבדוק את זה?
כשברגמן נחרד מפלדשטיין
ועוד הרהור בנושא. כל עיתונאי מכיר את הפרקטיקה של העברת ידיעות לצנזורה. נניח שאני מקבל מידע או מסמך מתוך מערכת הביטחון. אם אני עיתונאי שומר חוק, אני מעביר את המידע המודלף הזה לצנזורה ומפרסם רק את מה שהיא מאשרת.
ברמת העיקרון, בכל רגע שבו אני מחזיק אצלי את המסמך המודלף אני בחזקת עבריין. תיאורטית, ניתן לפתוח נגדי בחקירה פלילית, לעצור אותי בשב"כ, ולמנוע ממני מפגש עם עורך דין, ממש כמו שעשו לחבורה של פלדשטיין.
יודעים מה? בואו נניח שלא חוקרים את העיתונאים משום שמערכת האכיפה מבינה את תפקידה של העיתונות במדינה דמוקרטית. אבל למה לא נפתחת חקירה, בכל מקרה כזה, במטרה לאתר את מי שנתן לי את המסמך? הרי תמיד ישנו בצד השני חייל או קצין או עובד שירות הביטחון שמעל בתפקידו, שגנב מסמך, או שסיפר לי משהו שהיה אסור לו לספר.
למה לא מנסים להגיע אליו? כי הכל כאן שכונה אחת גדולה, בלי כללים ובלי חוקים מחייבים. יש לנו מערכת שלא באמת אוכפת את החוק בכל מקום שבו נעברת עבירה ובכל מקום שבו עלולה להיות פגיעה בביטחון המדינה. היא אוכפת את החוק היכן שהיא מחליטה שמתאים לה לאכוף את החוק.
עוד דוגמה? ישנה פרקטיקה אצל עיתונאים ישראלים, שבמסגרתה חומרים שהם לא יכולים לפרסם פה, משום שהצנזורה לא מתירה להם לפרסם, הם מעבירים החוצה, לחו"ל, לכלי תקשורת זר, כדי שאחר כך יוכלו לצטט אותו כאן באופן חוקי.
לפעמים כלי תקשורת בחו"ל מעסיקים עיתונאים ישראלים, כדי שאלו יביאו חומרים אסורים מכאן, ויפרסמו אותם אצלם, שם. אני לא מגלה כאן סוד גדול. כולם יודעים את זה.
גם רונן ברגמן, שבעצמו משחק את המשחק הזה, כשהוא מדלג בין כאן לשם, בין מקום שבו אסור למקום שבו מותר, והשבוע, במופע של היתממות, נחרד מהפגיעה של פלדשטיין בביטחון המדינה.
אז איך זה שהפרקטיקה הזו לא טופלה מעולם? איך זה שאיש במערכת אכיפת החוק לא חשב שכדאי לפתוח בחקירה כדי למנוע את הזליגה הזו של מידעים מסווגים החוצה? כי אין כאן כללים לכלום. הכל מתחיל ונגמר במוטיבציה המשתנה של הרשויות.
ועוד משהו קטן. אבישי גרינצייג, בטורו השבוע ב"בשבע", לועג לטענה שלפיה פרסום המסמך ב"בילד" חשף מקורות מודיעיניים והיה בכוחו לגלות לאויב כיצד התקבל המידע. למה? משום שהפרסום הראשוני ב"בילד" היה מעומעם למדי.
הכל השתנה רגע אחרי שהוא יצא לאוויר העולם, כשהותקפנו במבול של פרסומים - הן מצידם של עיתונאים ישראלים שהצנזורה אישרה להם לפרסם, והן מצידו של דובר צה"ל בכבודו ובעצמו - שגילו בפומבי את כל הסודות שה"בילד" לא גילה לגבי המסמך שעליו דיווח.
כך למדנו איך נלקח המידע, ממי הוא נלקח, מתי בדיוק הוא נלקח, איזה דרג בחמאס כתב אותו, מה נאמר בו במדויק ומה לא נאמר בו כלל. במילים אחרות, אם היה נזק בפרסום, הוא נעשה פחות ב"בילד" שקיבל את המידע מפלדשטיין, ויותר מצידם של כל מי שכעסו על הפרסום הזה.
אז כאמור, אין שום ויכוח על הצורך לחקור את דליפת המסמכים מצה"ל. אבל יש ויכוח גדול על השאלה מדוע החקירה מתחילה באירוע הזה ומסתיימת באירוע הזה. אני לא יודע להוכיח את זה, אבל נדמה לי שאני יודע להעריך מהי התשובה.
המערכת מוכנה לחיות בשלום עם עבירות ביטחון חמורות וקשות כל עוד הן מסתדרות עם הקו שלה, ומזדרזת לחקור כשההדלפה פוגעת בנרטיב שהיא מקדמת.
מה שהקפיץ את כולם באירוע שלפנינו לא היה העבירה על החוק וגם לא הוצאת המסמך מצה"ל, אלא העובדה שהידיעה שפורסמה ב"בילד" סיפרה שחמאס מעודד את ההפגנות נגד הממשלה, שחמאס מקשיח עמדות במו"מ, ושבחסות עסקת החטופים המדוברת יש לחמאס כוונה להמשיך לנהל את הרצועה גם ביום שאחרי.
הקו הזה התנגש חזיתית עם הקו שמשדרת מערכת הביטחון, שדוחפת לעסקה ולוויתורים, קו שהיא מגבה בזרם בלתי נגמר של הדלפות מגמתיות שמטבע הדברים היא מעולם לא חשבה שראוי לחקור. זה כל הסיפור.