את העובדה שיו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר, הוא מכונת תשומת לב ויחסי ציבור כולם כבר מכירים. הציבור והתקשורת רגילים להצהרות הבומבסטיות שלו, בזמן שהקואליציה חיה מאיום לאיום, כשלעיתים היא מתעלמת ממנו ולעיתים לוקחת צעד לכיוונו על מנת לפייס אותו ולהרגיע את הרוחות.
אבל נדמה שהשר לביטחון לאומי שכח פרט חשוב בתקופה האחרונה - הסיעה שלו כבר לא ממליכת מלכים והאיומים בהצבעה בכנסת נגד הקואליציה שווים הרבה פחות לעומת השנתיים הקודמות.
במסיבת העיתונאים אמש (שני) בן גביר תקף את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, תוך שהוא משתמש בביטויים חריפים והאשמות קשות: "המשטרה הפרטית של גלי בהרב מיארה חצתה קו אדום; היא החליטה לנסות לתפור לי תיק דרך המחלקה לחקירות פרטיות שלה".
הדרישה שלו מראש הממשלה הייתה ברורה - לפעול להדחתה בהקדם האפשרי מהסיבה "שהגיעו מים עד נפש", כלשונו. שימו לב - דרישה - ולא מעבר לכך, וזו הנקודה המרכזית שצריך לשים לב אליה.
אין פה אולטימום, ואין אמירה ברורה מה יקרה אלמלא תפוטר היועמ"שית. בן גביר אמנם דורש לכנס את הוועדה הציבורית שתבחן את המשך כהונתה ולהביא את המסקנות להצבעה בממשלה, אבל בן גביר לא מטפס כאן על עץ גבוה, והסיבה לכך פשוטה: הוא יודע שאין לו רוב למהלך חסר התקדים הזה והוא גם יודע שאין לו יכולת לאיים בצורה אפקטיבית על עבודת הקואליציה בכנסת.
מאז כניסתו של גדעון סער לממשלה וההצטרפות של סיעת "הימין הממלכתי", הקואליציה התרחבה ל-68 חברי כנסת. גם אם נוריד את האצבע המתנדנדת של ח"כ יואב גלנט (על אף שלא יימהר לתת לליכוד תירוץ להעניש אותו), סיעת "עוצמה יהודית" על ששת האצבעות שלה איבדה את מקומה בתור לשון מאזניים בכנסת.
התוצאה ברורה: בן גביר אולי מאיים שאם המהלך נגד היועמש"ית לא יושלם, הוא ינצל את כוחו לשבש את השגרה בהצבעות בכנסת, אלא שבפועל יו"ר עוצמה יהודית מודע למגבלת הכוח שלו. הוא אמנם עוד מסוגל לעשות כאב ראש לא קטן להנהלת הקואליציה, בטח אם ירתום עוד מתנגדי יועמ"שית למהלך שלו, אבל לראשונה מאז הוקמה הממשלה, בן גביר ייאלץ להסתגל מחדש למעמדו, שפחות חזק ממה שהוא היה רוצה.