בים של הצהרות, תדרוכים, פרסומים והערכות בנוגע לסיכויים לעסקת חטופים - קשה להצביע על הנקודה שבה עובר הגבול שבין הצהרות למציאות, ובין הרצוי למצוי. בעיקר כשגורמים רבים, בבית ומחוצה לו, כמו הפוסט של טראמפ אמש, מנסים לגרום לנו להיות אופטימיים.
אחרי שנה של מגעים, מאמצים, הדלפות על "כמעט עסקה" ו"עוד מעט עסקה", שהתפוצצו כמו בלון מלא באוויר חם - קשה שוב לקנות את הסחורה שמנסים למכור לנו, שלאור המצב העדכני, אחרי ההסדרה בצפון (אם תחזיק מעמד), החמאס יהיה מוכן להתגמש. הרי ההערכות הללו הן הגיוניות מאוד ומתבקשות מאוד - לו היה מדובר באמת בגוף שאינו ארגון טרור פנטי, שכל מהותו היא חתירה להשמדת ישראל, לג'יהאד כרעיון, להישרדות למען מטרה נעלה זו.
ועדיין - בהחלט קורה משהו מאחורי הקלעים. אולי בעיניי בכירי חמאס התמונה לא באמת השתנתה כה דרמטית, כפי שמנסים להציג כל האופטימיים, אך אובייקטיבית התנאים אכן הבשילו - לכל הפחות, למאמץ נוסף להביא להסדר בעזה. שני ממשלים אמריקאיים רוצים בכך מאוד: ממשל ביידן היוצא, המשתוקק לחתום קדנציה בסיום המלחמה בין ישראל לחמאס, וממשל טראמפ הנכנס שמשתוקק לגמור מלחמות בידי אחרים ולא "לבזבז" עליהן זמן, אנרגיות ומאמץ. גם משפחות החטופים פעלו לכך.
אז נראה כי מדינות ערב, ומדינות מערב - כל השושבינים מעוניינים בשידוך. כעת השאלה הגדולה היא, האם שני הצדדים מעוניינים בו.
מצד אחד, עובדתית האווירה השתנתה, התנאים השתנו, אך מה שלא השתנה - הוא החמאס ומהותו. דברים רבים רוצים בכירי ארגון הטרור לקבל במסגרת העסקה האפשרית. שחרור מחבלים, שיקום עזה על ידי ספונסרים, ומה שעוד יהיה ניתן עבורם להשיג. מצד שני, בכירי חמאס מוכנים גם לא לקבל את כל אלה - אם לא יקבלו את הדבר המרכזי, היחיד שהכי חשוב להם: הישרדות והישארות בעזה. כל כך קל - עד פרימיטיבי.
ארגון טרור מעוניין להמשיך בטרור. בשביל זה - לפני כל יתר התנאים והדרישות - הוא חייב להישאר בתמונה ובשטח. אף אחד לא טיפש ולא חי באשליות. לא הישראלים, לא המתווכים. ברור לכול כי חמאס ירצה להשתקם ולחזור, בדיוק כמו שחיזבאללה רוצה ומתכנן להשתקם ולחזור לפעילות הטרור, כי היא ליבת קיומו.
לכן, בליל אישור ההסדרה בצפון בישראל הבהירו כי לא ההסכם חשוב, אלא הסכם הצד בין ישראל לארצות הברית. לא הנייר חשוב כי חיזבאללה לא מתכוון לעבור הסבה מקצועית ולהפוך לארגון חסד. מה שחשוב זו ההבטחה לחופש פעולה באכיפת הסדר שישראל דרשה וקיבלה במסגרת הסכם הצד, שאפשר לבסוף את ההסדרה.
סביר להניח שזו הנוסחה המנצחת, שאותה המתווכות מציעות לישראל גם לגבי חמאס בעזה: "לא משנה מה יהיה על הנייר - אתם תוכלו לחזור". דבר נוסף שיתכן שישכנע את ישראל ללכת על העסקה הוא הרעיון של הכנסת כוח בין לאומי, של מספר מדינות ערב, בפיקוח מערבי.
מבחינת נתניהו, אם הרשות הפלסטינית לא בתמונה ומה שיחליף את שלטון חמאס הוא כוח זר ולא אבו מאזן ואנשיו - אפשר לדבר על זה. גם כאן איש לא עיוור. ברור לכול שאם חמאס יסכים לרעיון, הוא יעשה זאת רק כי יהיה בטוח שיישאר ברצועה, ישתקם ויתחזק מאחורי התפאורה, מצג השווא של שלטון כזה או אחר, ושל גורמים זרים כאלה ואחרים. שרידות והישארות בשטח - זה העיקר מבחינתו.
אך סביר גם להניח כי נתניהו יהיה מוכן למוסכמה השקטה הזאת - כל עוד הרשות הפלסטינית לא בתמונה ואם יש לישראל ביד הסכם צד המבטיח לה חופש פעולה. יתכן (בדגש על יתכן כי אין לדעת בוודאות, אלא רק להניח) שהפורמט הזה יאפשר את מה שאף מתווה לא איפשר עד כה.