אי אפשר להתעלם מהדרמטיות בהחלטת השופט עלאא מסארווה אמש (שלישי) לשחרר את אלי פלדשטיין והנגד הנאשמים בפרשת המסמכים המסווגים. כמו כן, אי אפשר להתעלם מהעקשנות של הפרקליטות שלא לעצור בתיק הזה, גם כשבית המשפט מוציא לה כרטיס אדום פעם אחר פעם.
צריך לזכור שייתכן והפרקליטות תחליט בסוף שלא להגיש את הערר בכדי לא להתבזות גם בבית המשפט העליון. עם זאת, יש שתי נקודות שנקבעו בהחלטת השופט לגבי ראיות לכאורה, שעל בסיסן לא ניתן להבין את העקשנות של הפרקליטות לבקש עיכוב ביצוע בכדי לשקול את האפשרות לגרור את השניים גם לבית המשפט העליון בטרם ישוחררו.
השופט קבע בהחלטתו כי ישנה חולשה ראייתית לגבי העבירה המייחסת לפלדשטיין כוונה לפגוע בביטחון המדינה. בנוסף קבע השופט כי טענת הנגד כי מטרתו הייתה שהחומר הסודי יגיע אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, טענה שאינה שנויה במחלוקת ואף צוינה בכתב האישום על ידי הפרקליטות, משליכה גם היא על עוצמת עילת המעצר.
לצד זאת השופט קבע כי המעשים המיוחסים לשניים חמורים, אך השלב הנוכחי אינו עוסק בבירור האשמה אלא בשאלה האם השניים מסוכנים בצורה שאינה מאפשרת לשחרר אותם. לטענת הפרקליטות, המסוכנות הנובעת מהשניים "נובעת מהמידע האצור בראשם". השופט קבע כי "על אף היבטי החומרה הרבים אינני סבור שמדובר במקרה שבו המשיבים יהינו לבצע עבירות או הפרות גם לאחר שחרורם וגם במסגרת חלופת המעצר".
ביחס לעמדת הפרקליטות, השופט קבע כי אפשר להסיר את החשש באמצעות חלופות המעצר יחד עם הרחקתם מהסביבה בה פעלו. במשך זמן רב השופט ניסה לשכנע את הפרקליטות להסכים לשחרור השניים במגבלות, אך הפרקליטה המייצגת הגיעה עם הוראה שלא לוותר בשום מצב. לא משנה מה יקבע השופט. וכמובן, במידה ויוחלט לשחרר את השניים, לבקש עיכוב ביצוע.
בפרקליטות צריכים לדעת לפעמים להוריד את הרגל מהגז. לפעמים, מותר לשחרר את נעילת השיניים. בית המשפט קבע כי פלדשטיין והנגד הם אנשים נורמטיביים, כי הנגד פעל בכדי להעביר את המסמכים לראש הממשלה וכי ישנה חולשה ראייתית לגבי ייחוס הכוונה לפגוע בביטחון המדינה לפלדשטיין. האם להשאיר אותם בכלא זאת הדרך היחידה למנוע את המסוכנות הנטענת מהם?
בפרקליטות לא מופעלת ביקורת עצמית לגבי ההחלטה לדרוש את המשך מעצרם של השניים. האם לא היה נכון לעצור את הדיון אמש בכדי לדון באפשרות להגיע להסכמה על שחרור השניים בתנאים שונים? האם לא היה נכון לשקול להסכים לפחות לשחרור של הנגד?
האם לא היה נכון להביא בשיקול הדעת ששני בתי משפט בשתי ערכאות שונות כבר קבעו שיש לשחרר את השניים – ורק בבית המשפט העליון לאחר שצצה ראייה חדשה הוחלט להאריך את מעצרם? האם לא היה נכון להביא בשיקול הדעת את עמדת השופט מסארווה, השופט הראשון שעיין בחומר הראיות כולו והגיע למסקנה לגבי חולשה ראייתית בעבירה החמורה ביותר?
וכך, בלי שום מעצורים, הפרקליטות דוהרת לעבר הפסד מפואר. אף אחד לא יכול לנבא את החלטת שופטי העליון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אבל הסיכוי שפלדשטיין והנגד יהיו עצורים בכלא ולא בחלופת מעצר מעתה ועד לסיום התיק נגדם – דיי לא קיים. גם אם בעליון הפרקליטות לא תפסיד באורח נס, הרי שהעקשנות שלא לשחרר את השניים לחלופת מעצר בבית תוך שהם מנותקים מהאינטרנט, תביא לכך שהפרקליטות תפסיד פיסה נוספת של אמון הציבור.