אני מודה, אינני יודע כיצד מתנהלים הלימודים באיראן, בסעודיה או בתימן, אבל מה שאני חש וחושש ממנו זה שאנחנו צועדים בביטחון לעבר מדינות אלו, לפחות מבחינת האקדמיה.

המושג “חופש אקדמי", הנהוג והשמור למוסדות אקדמיים, אמור, לדברי ח"כ לימור סון הר־מלך מעוצמה יהודית, לכלול גם לימודים נפרדים בין גברים לנשים, ורצונה ורצון חבריה לסיעה להכניס לחוק שהפרדה זו תהיה תחת כסות ההגדרה “חופש הפעולה של המוסד האקדמי", ואז להצדיק את ההפרדה “מטעמי דת". סטטוס כזה יחייב את קיומה מבחינה חוקית. הצעת חוק זו נועדה לעקוף את פסיקת בג"ץ מלפני שלוש שנים, שהתירה מסלולי לימוד נפרדים רק לתואר ראשון.

כמצופה, הצעתה של סון הר־מלך אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה השבוע, כלומר, לאפשר להתקדם לחוק המאפשר לימודים בהפרדה מגדרית בכל האוניברסיטאות. משמעות חוק זה היא שאם סטודנט או סטודנטית ידרשו לימודים בהפרדה והאוניברסיטה לא תאפשר זאת מכל סיבה שהיא - אותו סטודנט יוכל לתבוע את המוסד האקדמי.

הצעת החוק תאפשר למנוע ממרצות ללמד במסלולים שנועדו לגברים בלבד. הרי “קול באישה ערווה".

איסור על נשים ללמד גברים פוגע בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ובאפשרות קידום של אותן נשים, מוכשרות ככל שתהיינה. 

כאדם ששימש שנים כפרופסור באוניברסיטת בר־אילן ולימד עשרות סטודנטים וסטודנטיות דתיים וחרדים, לא נתקלתי מעולם בטענות לגבי לימודים משותפים. בכיתה ישבו גברים חילונים ודתיים לצד נשים חילוניות ודתיות ומעולם לא היו תלונות או בעיות הלכתיות כלשהן שהפריעו להם להתקדם במישור האקדמי. 

היום זו האוניברסיטה, מחר זה יהיה בבתי הספר התיכוניים, וכבר נוכחנו בתופעה זו במופעים שונים.

מה אומר לכם - אשרי הגברים שיכולים ללמד נשים בקולם הגברי ואינם זקוקים למנגנון שישנה את קולם או את מראם כשהם נכנסים לכיתת נשים.

לדעתי, הבעיה אינה בנשים החרדיות או בגברים החרדים - הבעיה היא בסון הר־מלך והרבנים המקיפים אותה.

איפה אותם רבנים נאורים שקיימים בינינו, ומדוע לא נשמע קולם?

ועל זה נאמר “כסף יעוור עיני חכמים" (ועיני חברי כנסת חרדים).